בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו האמן האיראני שהציב מזרקת דם בירושלים?

צמד האמנים "סלאבס וטטרס", מאיראן ופולין, הספיק להציג בשנים האחרונות במוזיאונים הנחשבים בעולם אמנות שמתייחסת לאזור הגיאוגרפי והתרבותי שבין בייג'ין לברלין. לפי התיאוריה המנחה אותם, שם צמחו שתי אידיאולוגיות שונות מאוד – האיסלאם הפוליטי והקומוניזם – שנתפסות בעיני רבים כאיום הגדול ביותר על המערב

18תגובות

המזרקה בלב כיכר ספרא בירושלים, מהכיכרות המרכזיות באחת הערים המתוחות ביותר בעולם, התחילה להקיז דם. התופעה, שמעוררת עניין רב בקרב תושבי המקום והתיירים הסקרנים שפוקדים את רחוב יפו המשופץ, אינה נסית או מקרית. זו עבודה של קולקטיב האמנים הבינלאומי "סלאבס וטטרס", שהגיע בשבוע שעבר לישראל כדי להשתתף בפסטיבל "מתחת להר", חלק מעונת התרבות של ירושלים.

זהו קולקטיב רב תחומי שהחל לעבוד ב-2005. עבודותיהם של האמנים החברים בו מוצגות במוזיאונים הגדולים בעולם (MoMA, ניו מיוזיאום, טייט ועוד רבים אחרים). בשבע השנים שעברו מאז שהחלו לעבוד ביחד, הפיקו "סלאבס וטטרס" גוף עבודה עצום החולש על מדיומים שונים - מעבודות מיצב, ספרים, פוסטרים, הרצאות ועבודות במרחב ציבורי. אחת מההרצאות הללו ניתנה בשבוע שעבר בגלריה של בצלאל ביפו 23 בירושלים, ובה חשפו האמנים מעט מתחומי העניין והידע שלהם שנתנו גם קונטקסט למזרקה המדממת, "שמחה הפוכה".

ההרצאה החלה עם הקרנת וידיאו אייקוני של ילד איראני, יושב על כיסא המורם על במה ומייבב יבבות קורעות לב כשהוא מבכה את מות בתו של הנביא מוחמד בזמן תקופת האבל על מותו של אימאם חוסיין בן עלי, שנחשב למנהיג הראוי לרשת את מוחמד. ביום העשירי לחודש האבל, מתקיים טקס העשוראא, שבו הגברים המוסלמים השיעים משתתפים בתהלוכות שבהן הם מצליפים בגופם עד להקזת דם.

אך מנהג זה, שלרוב צופים בו במערב בזעזוע, גם חושף את העונג המצוי באבל ובעצב. וקשרים אלו, בין שני דברים שעל פניו אינם קשורים זה לזה, הם המעניינים את הקולקטיב והם הנמצאים ברקע המחשבה על המזרקה.

בראיון ל"הארץ", מבקשים האמנים להישאר בעילום שם, משום שהאמן האיראני החבר בקבוצה חושש מהתגובה במולדתו לביקורו בישראל.

על המזרקה בירושלים, הם מספרים: "מצד אחד זה מזעזע, זה נראה כמו דם וזה מחבר בין דם לבין דבר אסתטי ויפה. ומצד שני, אפשר להסתכל על זה גם דרך העיניים של ילד, מתוך השתאות והנאה מעצם הרעיון שמזרקה יכולה להיות אדומה. ובעצם למה שהיא לא תהיה? יש לנו כאן את כל הדם, הדם של המוסלמים השיעים שמצליפים בעצמם מתוך טקס של אבל, ויש גם את הצד המפתה והמקסים של המים המותזים, הצד של הפנטזיה ושל האגדה. ילדים רואים את המזרקה הזו ורוצים ישר לצלול לתוכה, לשתות אותה. הם חושבים שזה מיץ פטל. רק מבוגרים ישר חושבים על דם, ואנחנו רוצים לחבר בין שתי נקודות המבט האלה".

שם הקבוצה הוא רמז לאזור שלו עבודתם מוקדשת. סלאבס - בהתייחס לעמים הסלאביים שבמזרח אירופה, וטטרס, בהתייחס לעמים הטטרים שבאזור גבולה של רוסיה עם סין - שם שהפך לכינוי גנאי של המערב לכל כהי-העור שבאו מאזור ברית המועצות לשעבר. האזור שהם חוקרים - "אירו-אסיה" או אסיה המרכזית - משתרע מחומת ברלין לשעבר במערב ועד החומה הסינית במזרח, ותוחם בתוכו את מולדתם של שני האמנים, איראני ופולני, ואת מה שנתפס בעיני רבים כתנועות פוליטיות ודתיות המהוות לאורך ההיסטוריה את האיום הגדול ביותר על המערב: הקומוניזם והאיסלאם הפוליטי.

המסתורין, לפיכך, אופף אותם כמעט בלי שיצטרכו לעבוד. אבל הם גם עובדים באופן מכוון עם אותו גורם מפתה ומרתיע כאחד: "כשיש לך שם כמו סלאבס וטטרס, אז אתה מן הסתם רוצה שתהיה סביבך הילה של מיסתורין. לצערנו, אמנות נעשתה שם נרדף היום לחיים זוהרים ובינלאומיים וזה מעורר סקרנות. אבל זה לא סוג המסתורין שמעניין אותנו. המסתורין שמעניין אותנו הוא יותר היסטורי, פוליטי ותרבותי והוא קשור לאזור מסוים בעולם שבחרנו להקדיש לו את חיינו".

"איראן החליפה את ברית המועצות, עם האיום הגרעיני, כילד הרע והמפחיד של העולם. זה כל כך דומה וזה מדהים שאנשים לא מבינים שזה פוליטי – שברית המועצות לא באמת ייצגה את המרקסיזם, ואיראן לא באמת מייצגת את האיסלאם, אבל שתיהן נתפסו, כל אחת בזמנה, כמייצגות פילוסופיות מאיימות ומפחידות.זה משרת אינטרסים פוליטיים ומשחקי כוח גיאו-פוליטיים", הם מסבירים.

"אז היום יש את הציר הסורי-איראני, את סין ורוסיה כגוש המאיים הבא, ומנגד את ישראל וארה"ב. זה לא מאוד מתוחכם. הנוער שהולך ומתגייס לשורות הג'יהאד, בשנות ה-70 היה הופך לטרוצקיסט. האפשרות להביע ביקורת, למחות, כבר לא מתפקדת ולא משרתת את המוחים – זו הסיבה שהאיסלאם הפוליטי מקבל מקום מרכזי. הוא נותן לביקורת ביטוי אמיתי כמו שמחאות בשנות ה-70 שירתו את המוחים. עוד 20 שנה זה יכול להיות משהו שונה לחלוטין".

אבל למרות שהם מדברים על הנושא בארשת רצינית, הם מתעקשים שהם רחוקים מלהיות מומחים. "אנשים רבים חושבים שאם בחרת להתמקד באזור מסוים אז יש לך מעין אוטוריטה בנושא, או לפחות אתה יודע על האזור הזה הרבה מאוד דברים. אבל זה לא המקרה שלנו. למעשה בחרנו לחקור את האזור ולחלוק את הידע שאנחנו אוגרים עם הצופים שלנו באמצאות מדיות שונות – מיצגים, ספרים, פוסטרים, צילומים והרצאות. הרבה מהדברים שלנו לא צריכים להיחשב או להיות מוצגים בתור אמנות. הרבה מהמחקרים שלנו הם יותר היסטוריים – ותחום האמנות הוא אחד התחומים שמאפשרים לאתגר את הגבולות שלו. הקולנוע והספרות כבר לא שואלים מה זה אומר להיות ספרות או קולנוע – אמנות זה תחום שממשיך לחקור את הגבולות של עצמו ופוגש תמיד את התחומים האחרים ומאתגר גם אותם". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו