בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמה גורן מציגה תערוכה של רישומים שנולדו ממגזרות נייר

העיסוק של האמנית בדיוקן עצמי וביחסים בין בני זוג מקבל בתערוכה החדשה ביטוי חריף מבעבר

24תגובות

לתערוכה שמציגה תמה גורן בגלריה מיקה בתל אביב אין שם. נכון יותר, אין לשמה ייצוג קולי, אלא חזותי: הסימן מקף, " - ". קווקוו שחור קטן ואופקי. גם לעבודות עצמן - 14 רישומים בדיו שחור או שמן על נייר - אין כותרות.

"הרישומים המוצגים בתערוכה הם מבחינתי עבודה אחת שהולכת ונמשכת. לא נתתי לתערוכה שם כי הרגשתי שזה לא נכון. לא רציתי מלים או עזרים לדימויים", מסבירה גורן, בת 34, אמנית מגזרות נייר ובעבר דוגמנית.

בתערוכה זו זנחה גורן את השפע, את ריבוי הפרטים, ובחרה בתמצות, בעבודות רישום - קו שחור על נייר. הדמויות שיצאו תחת ידה גנריות בצורתן אך מלאות מבע רגשי.

ראשיתם של רישומים אלו במגזרות נייר. בשונה מעבודות שהציגה גורן בעבר, הפעם יצרה מגזרות נטולות אלמנטים דקורטיביים. בצד השינוי במבע גם החליטה לשנות את האמצעי ובחרה בדיו.

"כשאני מסתכלת היום על העבודות הקודמות הן נראות לי כמו עבודות מהילדות", היא אומרת, "הן כל כך רחוקות ממני. עברתי תהליכים משמעותיים בחיי, שהשפיעו על העבודות שלי. התגעגעתי למשיכת המכחול ורציתי להשתחרר מהמדיום הנוקשה של החיתוך, שיש בו משהו אלים. הסכין מכתיבה את השפה, יש פחות חופש, יותר תכנון. רציתי משהו רך שיתאים למסר שאני רוצה להעביר".

העיסוק האמנותי של גורן ביחסים בין בני זוג, שהיה גם במגזרות, קיבל ביטוי חריף יותר ברישומים. כך גם עיסוקה בדיוקן העצמי. "אני מציירת את עצמי", היא אומרת. "אני לא אמנית שמתבוננת מהצד על האחרים ומתיימרת למתוח ביקורת חברתית או פוליטית. אני מתעסקת בחיים האישיים שלי, בנפש שלי, במערכות יחסים, בבתי לילי ובבני זוג שלי".

לגורן אין סטודיו ורישומיה נוצרו בלילות, בסלון ביתה שבמרכז תל אביב. תחילה רשמה על נייר בגודל של גלויה ולאחר מכן, משרכשה ביטחון, עברה לפורמטים גדולים יותר. "לא נכון לי סטודיו", היא אומרת. "הרי אני מדברת על החיים האישיים והבית נראה לי המקום הנכון לכך. אמנם כשהעבודות גדלו זה נהיה קשה כי אני גרה בדירה קטנה, אז עברתי לצייר על הרצפה".

העבודה הראשונה היתה מעין דיוקן עצמי שלה במיטה עם שמיכה וכרית. בעבודות אחרות נראים בין השאר שני גברים שגבם מופנה זה לזה; אשה שכתר פרחים לראשה, ספק מבוהלת ספק חשדנית.

קשה להתעלם מהדמיון והקירבה שבין עבודותיה של גורן לבין אלה של יואב אפרתי: המבע המינימליסטי, הקו השחור, הרישומיות ה"רזה" והמבע המכמיר לב. גורן, שמעולם לא למדה במסגרת מסודרת ורכשה את השכלתה האמנותית בעצמה, מספרת שראתה את עבודותיו רק לאחרונה, לאחר שהתחילה לעבוד. "התמצות שלנו דומה, השפה דומה, אך כל השאר לא. גם כשהייתי עושה מגזרות נייר היו אומרים שזה דומה לקארה ווקר, ואכן שתינו עושות מגזרות נייר - רק שהיא עובדת בענק, עם צלליות, והעבודות שלה בעיקר מותחות ביקורת חברתית ופוליטית בעוד ששלי אישיות מאוד.

"באופן כללי אני אאוטסיידרית כי לא למדתי", היא מוסיפה. "בהתחלה הרגשתי שמענישים אותי על כך, במקום לראות בזה יתרון. אני לא נגד לימודים - הם יכולים לתת המון. אבל יש גם משהו נקי מאוד במקום שאני באה ממנו, משהו שהרבה אמנים איבדו בדרך, כששיכנעו אותם שהיצירה המיידית שלהם היא לא נכונה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו