בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדברים שיעשו את החורף

רטרוספקטיבה לאבשלום, מחווה ליונה פישר

במוזיאון רוקפלר במזרח ירושלים תוצג אמנות עכשווית, במוזיאון חיפה - אמנים אאוטסיידרים

7תגובות

במזרח יש חדש

במסגרת פרויקט "מנופים" לאמנות עכשווית המתקיים השנה בפעם החמישית, יפתח בסוף החודש מוזיאון  רוקפלר לארכיאולוגיה במזרח ירושלים את שעריו עם התערוכה "Re:Visiting Rockefeller"

 כבר משנתו הראשונה אפשר היה להבחין כי פרויקט "מנופים" מנסה להשתלב באזורים שונים בעיר, כמו במבנים קיימים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית ופוליטית. מבט חטוף על חללי התצוגה המשתתפים ב"מנופים" חושף, כדברי המארגנים, "אמנות מזן אחר, כזו הקושרת עצמה למציאות שנמצאת סביבה, כזו שגם אם היתה רוצה לא היתה יכולה להתנתק מהעיר ­ לא מהרבדים הרבים של האוכלוסייה המתגוררת בה, לא מהאור המסנוור המוקרן מאבניה, לא מהמפגש החזיתי בין הניגודים הרבים המתקיימים בתוכה".

כחלק מהאג'נדה הזאת הוצגה אשתקד במגדל דוד בעיר התערוכה "סובינירים" שאצר מיכאל קיסוס גדליוביץ ובמסגרתה הוזמנו אמנים לפעול בהשראת סוחרי העתיקות והמזכרות ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. השנה, ב‑25 בחודש, הזמינו אוצרי התערוכה, האוצרת סאלי הפטל נוה והאמן ינאי סגל, אמנים עכשוויים להציג במוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה שבמזרח ירושלים. עמם נמנים בין היתר אבי סבח, גיא גולדשטיין, דניאל קיצ'לס, הילה לביב, טל פרנק, יונתן אופק וניר עברון.]

המוזיאון, שתוכנן על ידי האדריכל הבריטי אוסטין סנט ברב הריסון (שתיכנן גם את סניף הדואר המרכזי ברחוב יפו בירושלים ואת הסניף התאום שלו בשדרות ירושלים ביפו ביוזמת שלטונות המנדט הבריטי ובמימונו של ג'ון רוקפלר הבן, נבנה ב‑1935 והיה למוזיאון הראשון בפלשתינה. המבנה הייחודי לכשעצמו משלב יסודות מזרח-תיכוניים - קשתות, קימורים, כיפות וחצרות פנימיות ­ יחד עםמוטיבים אירופיים, כנסייתיים בסגנון דלתות העץ הכבדות ואביזרי מתכת שיובאו מאנגליה. המוזיאון מכיל אוסף של עתיקות שנחשפו בחפירות שנערכו באזור בתקופת המנדט, מ‑1920 ועד 1948; כולם כיום שייכים לרשות העתיקות.]

"כיום המוזיאון ניצב על התפר הגלוי שבין מזרח למערבהעיר ומתקיים במרחב שבין חזון אוטופי למציאות נוקשה ובלתי סלחנית, בין עבר שרוי במחלוקת לבין עתיד לא ברור כותבים האוצרים. האמנים שהוזמנו לבקר מחדש ברוקפלר, להתערב בו, להשתלב בו וליצור בתוכו ניסו לשרטט לדברי האוצרים "את שטח הביניים שבין ארכיאולוגיה לאמנות, בין הישן לחדש, בין הגבוה לנמוך, בין שלנו לשלהם.".[]

בלדה לנאיבים]

 זה כמה שנים צוברת תאוצה המגמה לחשוף ולגלות שכבות בתרבות שהודחקו והודרו במרוצת השנים בשל סיבות שונות ולהפנות אליהן מבט מחודש. כך גם באמנות ­ עשרות תערוכות לאמנים אאוטסיידרים הוצגו ברחבי העולם. קיימים אף מוזיאונים לתופעה ­ בין היתר בלונדון, מוסקווה וליל. ב‑19 בינואר תיפתח תערוכה ראשונה מסוג זה בישראל במוזיאון חיפה לאמנות, שאצרה רותי דירקטור. שמה יהיה "במעגלי אמנות אחרים אאוטסיידרים, נאיבים ואוטודידקטיים".[]

בין שמכנים אותה "אמנות של אנשים שלימדו את עצמם" או "אמנות עממית" או "אמנות אאוטסיידרית", היא כבר מזמן סומנה כאמנות שראוי לייחס לה חשיבות משמעותית בהתפתחות התרבות. על אף שנעשתה ברובה באזורים הפריפריאליים (מבחינה גיאוגרפית ותרבותית) ובשולי החברה, אפשר למצוא בה ביטוי עז ואף חדשנות, לא פעם יותר מאלה המצויה באמנות שנהפכה למסורתית.]

בשונה מתערוכות רבות שנעשו בנושא, התערוכה שתיפתח בחיפה מציגה פן נוסף, שככל הנראה עדיין לא זכה להתייחסות מעמיקה, והוא המשוואה שאמנות אאוטסיידרית מתקיימת כאשר "אינסיידר" ­ איש מבפנים ­ שם עליה את האצבע ובעצם נותן לה את ההכרה. "אינסיידרס" באים בדמותם של אמנים מרכזיים, אספנים, גלריסטים או אף פסיכולוגיים.

רבים משייכים את טביעת המושג לכמה פסיכיאטרים שפעלו באמצע המאה ה‑19, אז גילו מצבור מרשים של מטופלים שהביעו את עולמם ביצירת אמנות.]

דוגמה אחרת היא אמנות ארט ברוט שהובאה למרכז הבמה על ידי האמן הצרפתי ז'אן דובופה, שצבר במרוצת השנים אוסף מרשים של עבודות כאלה. ב‑1948 הוא אף הקים יחד עם אמנים נוספים כמו אנדרה ברטון אוסף של ארט ברוט, שכלל אלפי עבודות וכעת מוצג דרך קבע בביתו בלוזאן שבשווייץ. בתערוכה בחיפה יוצגו כמה עבודות מאת אמנים אאוטסיידרים שכבר נהפכו למוכרים כמו ביל טריילור, אדולף וולפלי, מרטין רמירז והנרי דארגר. עבודותיהם הושאלו מאוספים פרטיים ומוזיאליים בארצות הברית ובאירופה.[]

החלק המסקרן ביותר בתערוכה יהיה קרוב לוודאי הייצוג המקומי ­ דירקטור ליקטה כמה אמנים ­ נאיביים, עממיים ואוטודידקטיים ­ כמו שלום מצפת (השען מצפת), גבריאל כהן , משה אלנתן וארבעה אמנים אוטודידקטים חיפאים: נתן הבר, שמעון למברגר, מנחם מסינגר ומוחמד פאדל.[]

בתצוגה הישראלית מתעכבת האוצרת על האינסיידר שגילה את האאוטסיידר: הגלריסטית הירושלמית רות דבל שגילתה את גבריאל כהן, שלום מצפת התגלה על ידי האמן יוסל ברגנר, ומשה אלנתן ­ על ידי דן בן אמוץ ומאיר רונן. התערוכה תלווה בקטלוג גדול (שיתפרסם למרבה הצער רק בעברית ובאנגלית, אך לא בערבית).[]

אבשלום עכשיו]

"אבשלום" ­ זה שמה של התערוכה הרטרוספקטיבית של האמן שהוצגה לפני כשנתיים בחלל האמנות KW בברלין. התערוכה, שהתפרשה על חמש קומות בשטח של כ‑2,000 מ"ר, תעבור במתכונת מצומצמת יותר לביתן הלנה רובינשטיין שבתל אביב, ותיפתח לקהל הרחב בפברואר. זו תערוכתו השנייה של האמן במוסד זה: הראשונה הוצגה ב‑1992, כשנה לפני מותו, באוצרות של עידית פורת.

התערוכה הנוכחית, שאצרה סוזנה פפר (שאצרה את התערוכה בברלין), תותאם לחלל היפה של הלנה רובינשטיין. הלב של התערוכה הוא ללא ספק "ששת תאי המגורים" ­ שישה תאים שאותם ייעד לשש ערים בעולם (פאריס, פרנקפורט, ציריך, ניו יורק, טוקיו ותל אביב ובהםןהתכוון לבלות את חייו. התאים הם השיא של תהליך סגפנות והצטמצמות שהתחיל במודלים קודמים וקטנים ומטרתם לשמש ולהתאים אך ורק בעבור האמן ­ בעבור מידות גופו וצרכיו ההכרחיים. הצופים בתערוכה יוכלו לעלות ולבקר בחלק מהתאים שיוצגו.

פרט לתאים אלה, יוצגו גם מבנים נוספים, רישומים ועבודות וידיאו, שפפר תציב אותם מחדש בחלל הנוכחי. כמו כן התערוכה תלווה בקטלוג בעברית (הקטלוג שנלווה לתערוכה בברלין פורסם בגרמנית ובאנגלית) בעיצובושל מיכאל גורדון, שאף זכה לעבוד עם אבשלום על הקטלוג הראשון של תערוכתו במוזיאון תל אביב ועל הגרסה הצרפתית של אותו קטלוג. בקטלוג החדש יופיעו מאמרים מתורגמים מאת פפר; חברו של אבשלום, האמן משה ניניו; ואוצרת ומנכ"לית מוזיאון תל אביב, סוזן לנדאו.

אבשלום נולד ב‑1964 באשדוד בשם מאיר אשל (אוחיון במקור). לאחר שירותו הצבאי עבר לפאריס שם למד אמנות אצל כריסטיאן בולטנסקי. בתוך זמן קצר הוא הציג כמה תערוכות שזכו להערכה רבה ועבד עם הגלריה הצרפתית שנטל קרוסל. הוא מת ממחלה קשה ב‑1993 בהיותו בן 28, ומאז לא הוצגה תערוכה שלו בישראל

אוסף משלו]

לכבוד יום הולדתו ה‑80 של האוצר הוותיק יונה פישר, תיפתח תערוכה חדשה במוזיאון אשדוד לאמנות ויוקם אוסף חדש על שמו. בתערוכה, שתתפרש על פני כל החללים במוזיאון, יציגו אמנים ותיקים וצעירים שעבדו עם פישר בעיקר בעשור האחרון, שבו היה מעורב בביסוס ובחיזוק של מוזיאון אשדוד והיה אוצרו הראשי. עם כניסתו למוזיאון הציב לעצמו פישר מטרה להפוך את המוסד "למוזיאון שזוכה להכרה ולחשיבות, לא רק בשדה האמנות אלא גם בקרב התושבים המקומיים", כפי שאמר לפני שלוש שנים בראיון ל"מגזין גלריה".

ואכן, עם כניסתו למוזיאון קיבל פישר שתי החלטות חשובות: האחת היא תצוגה של לפחות אמן אחד יליד אשדוד או שקשור לעיר, והשנייה היא שילוב של אמנות ישראלית עם אמנות בינלאומית מודרנית ועכשווית. ההחלטה השנייה נהפכה לסממן הייחודי שלו עוד בתחילת דרכו כאוצר צעיר במוזיאון ישראל בסוף שנות ה‑60

בשנים האחרונות הקים פישר במוזיאון אשדוד חדר אוסף קטן שבו מוצגים לחלופין כמה עבודות שנרכשו על ידיו או נתרמו אליו. עתה, לאחר שפרש לאחרונה מתפקידו במוזיאון , החליטו האוצר הראשי הנוכחי יובל ביטון ואוצרת המשנה רוני כהן-בנימיני להקים אוסף על שמו של פישר, לכבוד יום הולדתו. האוסף יתפקד כגוף עצמאי ובלתי ניתן להפרדה .

מוזיאון אשדוד ישמש בית זמני לאוסף זה, אך בעיקרון האוסף אינו רכוש של איש, אלא של האופוטרופוס הכללי והמטרה היא לשמור אותו כיחידה אחת.

 האוסף יציג מהלך בין דורי, דרך אמנים שעבדנו אתם במוזיאון לאורך השנים, "שיונה עבד אתם. האוסף הוא מעין אוסף הנצחה ליונה, אך גם לפעילות שנעשתה בזכותו דרך המוזיאון", מסבירה כהן-בנימיני. עם האמנים שתרמו מעבודותיהם נמנים אמנים צעירים כמו נלי אגסי, אסף עברון, יונתן ויניצקי, אלהם רוקני ודוד עדיקא, דרך אמני דור הביניים כמו גל וינשטיין, עדו בר-אל, שרון פוליאקין ועד אמנים ותיקים יותר כמו מיכה אולמן ויהודית לוין

כהן-בנימיני מוסיפה שביטון והיא אמנם פנו לאמנים, אך האמנים הם אלה שבחרו את העבודות מתוך העבודה והמפגש שלהם עם פישר. התערוכה תלווה בקטלוג ובו תיעוד של העבודות וכמה טקסטים.

פישר, שנולד ב‑1932 בתל אביב, הוא מבכירי האוצרים בישראל. הוא עבד תחילה ב"בית הנכות הלאומי בצלאל" בירושלים. בתחילת שנות ה‑60 שימש כאוצר בפועל של הביתן הישראלי בבינאלה הבינלאומית לצעירים I בפאריס, והיה חבר בסניף הישראלי של  ­ האיגוד הבינלאומי של מבקרי אמנות. ב‑1965 מונה לאוצר לאמנות ישראלית ואמנות מודרנית של מוזיאון ישראל ­ תפקיד אותו מילא עד 1981. בשנים אלה ערך את כתב העת "קו" עם דן עומר ורחל שפירא, עד 1970. כמו כן הוא אצר תערוכות יחיד לגדולי האמנים הישראלים, בהם אביבה אורי, הנרי שלזניאק, יצחק דנציגר, משה קופפרמן, פנחס כהן גן ומשה גרשוני.]



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו