בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל אריאל קן

אחרי שש שנים בתל אביב שכללו מגורים בווילה בכיכר המלך אלברט ועבודה בחלל גדול בשוק לוינסקי, הצלם אריאל קן עדיין מחובר ביצירתו לתמהיל התרבותי של העיר הקודמת

5תגובות

הצלם הירושלמי אריאל קן אמנם עבר לתל אביב כבר לפני שש שנים אך עדיין לא הצליח להתחבר אליה ברמה הצילומית, למרות הדירות השונות שבהן גר מאז. דרך הסטודיו הראשון שלו בעיר, בלב שוק לוינסקי, הוא מנסה להתרגל, אף שבעוד חודש ידרשו קן ושכניו לפנות את החלל ולעבור למקום אחר, לא ידוע עדיין.
הסטודיו של קן, בן 33, נמצא בקומה השנייה של בניין ישן בשוק שבדרום העיר. זהו החלל הגדול ביותר בדירה ענקית בת ארבעה חדרים ויש לו אף כניסה נפרדת. שותפיו של קן הם הציירת גליה פסטרנק, ענת שלו, אופיר פלדמן, עדי שפרן וטום קרמר. קן נכנס למקום לפני כשנה והחליף את קודמו, הצלם גיורא ברגל, שכמה מחפציו עוד פזורים במקום. החלל מלבני ורחב, עם שתי מרפסות קטנות המשקיפות לרחובות לוינסקי והרצל הסואנים. הוא הגיע לסטודיו בעקבות פסטרנק, שהיא מהחלוצות במקום.
תצלומים גדולים ממוסגרים מסודרים בפינה, והדפסות גדולות של תצלומים תלויות על
הקירות. בתצלומים המופשטים בשחור לבן בולטת התפרצות של דימוי הנראה כפיצוץ או
כתהליך אורגני כלשהו. במבט שני ניתן להבחין כי זהו תצלום דיוקן של אדם בחליפה וכי
ההתפרצות בוקעת מפניו ומעלימה אותם.
על אף ששלוש מתוך ההדפסות התלויות הוצגו לאחרונה בפסטיבל הצילום בנמל, קן מסביר כי זו עדיין עבודה בתהליך, הקשורה בעיסוק שלו בנזילות של הצילום ושל הדימוי
המצטלבים עם הדיגיטציה של התחום ועם ערכים בסיסיים כמו זמן חומר ורציפות הדימוי.
"באופן כללי מעניין אותי לבדוק כיצד הצילום הדיגיטלי עדיין מתקשר עם המקום ¬ הן
המקום הגיאוגרפי-פיסי והן עם הסביבה התרבותית, עם הציונות, היהדות ועוד, עם
ההקשרים הביקורתיים של היחס בין לארץ ולמדינה".
קן נוטה לעבוד הרבה עם חומרי ארכיון, וכך גם בעבודות אלה. הוא לקח תצלומי דיוקן
בשחור-לבן של אישים מן העבר הקשורים לתרבות בארץ, כמו ברל כצנלסון ופרנץ
רוזנצוויג, ועבד עליהם בטכניקה אותה הוא מכנה Depth-map, כלומר מיפוי טופוגרפי של
הצילום לפי גוני השחור והלבן. התוצאה היא שהגוונים הלבנים מובלטים החוצה בעוד
השחורים נכנסים פנימה. "זה בעצם מודל תלת ממדי של הצילום, פרזנטציה אחרת של השחור לבן, מבחינת הנזילות שלו".
הבחירה בדמויות אינה שרירותית. "אצל רוזנצוויג מעניינת אותי הגישה שלו ליהדות
ולזמן, מין חיבור אמביוולנטי למדינה ולשיבה אל המקום הזה, לישראל". רוזנצוויג כבר
הופיע בעבודה אחרת שלו שבמקרה נוכחת גם היא בסטודיו: זהו תצלום שחור לבן של וילה ישנה במרכז תל אביב שעל קירותיה שתל קן תצלום של מסכת המוות של רוזנצוויג.
אותו בית בתצלום היה הראשון שבו התגורר קן לאחר שעזב את ירושלים וגם היום הוא
ממשיך לפקוד אותו לפעמים. זהו מתחם של שני בניינים ישנים ומפוארים בכיכר המלך
אלברט שעתידים היו להיהפך למלון בוטיק אחד גדול. בשנת 2007 עבר קן למשך שנה עם בת זוגו, המאיירת כנרת לוריא, לווילה הממוקמת בין שני המבנים הראשיים, כדי לשמור על הנכס עד תחילת השיפוצים. במקביל הוא למד אז לתואר השני בבצלאל. "ידעתי שזה הולך להיות פרויקט מדהים של בניין לשימור שיש לי הזדמנות לעקוב אחר מההתחלה. משהו בבנייה באזור ובנוכחות של התושבים החרדיים שהתגוררו בסמוך הזכיר לי את ירושלים".
ועדיין, גם היום, הוא מרגיש לדבריו כי הוא "נורא לא יודע איך להתמודד עם תל אביב
ברמה הצילומית. כל ההתעסקות שלי עד המעבר לכאן היתה רק עם ירושלים, עם ההיסטוריה שלה, עם המודרניזם שחדר לתוכה, עם ההתערבבות של האנשים ¬ דברים שאולי קיימים בעוד מקומות אך אני הייתי רגיש אליהם במקום שבו גרתי. יש בירושלים הצטברות של אנשים, תרבויות, אידיאולוגיות ופרקטיקות של בנייה שמאוד עניינו אותי מבחינה צילומית". את ת"א, לעומת זאת, הוא חווה כיותר שטוחה והוא אינו אומר זאת בנימה ביקורתית. "היא קצת כמו לאס וגאס בשבילי, היא נורא חדשה. גם בירושלים יש שכונות חדשות שנבנו הרבה אחרי שתל אביב נוסדה, אך גם בהן יש איזשהי כבדות שקשורה אלי, איזו מסוכסכות פוליטית וזהותית".
דווקא החיבור ההדוק שמתקיים בירושלים בין דת למדינה, על אף הבעייתיות שלו, מעורד
את קן להתמודדות. "יש משהו במודעות הבלתי פוסקת הזו שמכריחה אותך להתייחס
למציאות. מצד שני, זה לא חסר לי כרגע בתל אביב, זו עיר נוחה שלא כופה את עצמה
עליך, כל עוד אתה לבן ויהודי. זה נחמד, אך אני עוד לא מסתדר עם זה ברמה
היצירתית", הוא מסביר וצוחק.
בפרויקט הצילום בכיכר המלך אלברט, כמו בכמה פרויקטים אחרים של קן, התקיימו יחסים סימביוטים בין האמנות לפרנסה. "במקרה של השימור, בגלל ההקשר המשפחתי היה טבעי שאם אני כבר מצלם שם שאני גם אתרום מהתיעוד לטובת הפרויקט. עם זאת, אני מייצר דברים שונים עבורי ועבורם, ולעתים רחוקות ישנה חפיפה. גם ברמה הארגונית ישנה הפרדה: ביום שאני הולך לצלם עבורם אני מצלם רק עבורם".
הפריה הדדית היתה גם בעבודה שעשה קן עם חנן דה לנגה על תערוכת היחיד שלו "אקס
ליבריס", שפתחה את החלל החדש של מוזיאון ת"א באוצרותה של מאיה ויניצקי, ושלוותה
בקטלוג בעיצובן של גילה קפלן, נירית בנימיני ונועה סגל. קן התדיין עם כל האנשים
האלה על תפקיד הצילום במערך. פרויקט אחר שעשה עבור בית יד לבנים בהוד השרון, בו התבקש לשחזר מחדש את הדיוקנאות של הנופלים, השפיע עליו מאוד גם אם לא תורגם ליצירה ישירה שלו. "תחשבי שבמשך חודשים אני ויהושע שיבק בילינו עם דיוקנאות של נופלים מכל מלחמות ישראל, זה שיעור מכאיב בפורטרטורה ובהנצחה".

מיקום: רחוב לווינסקי בת"א
זמן: שנה
גודל: 35 מ"ר

להתרחב כדי להתקרב
עד השנה האחרונה, הפעיל אריאל קן חלל עבודה בביתו ולא החזיק סטודיו המיועד
לאמנות. "הסטודיו הזה שינה הרבה, למשל ביכולת שלי לקלוט דברים, להתבונן בהדפסות, לעבוד בממדים גדולים, לקרוא וגם להתאמן עם הלהקה שלי. זה הפך למקום שמוקדש לכלל הפעילויות היצירתיות, הסטודיו כחממה". מחצית השבוע מבלה קן בהוראה ובמחצית השנייה
הוא בסטודיו, ובשנה האחרונה הוא חש שמתחיל איזה תהליך של התקרבות לעיר, בזכות
ההיכרות עם חיי הרחוב שסיפק לו הסטודיו, ובזכות המסלול המגוון שהוא עושה במעבר
מביתו שברחוב העבודה בלב העיר, דרך שדרות רוטשילד אל הסטודיו. "צילום הוא מבחינתי מיפוי, אני כל הזמן ממפה את המרחבים שאני מסתובב בתוכם וככל שאני מרחיב את המעגלים אני מתקרב. אך תמיד חייבת להיות איזשהי נקודת חיבור אישית, צריך להפוך לסוג של בן המקום כדי לעשות עליו איזשהי עבודה".
 

עבודה של אריאל קן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו