בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל עידו מיכאלי

האמן משלים את המעבר למתחם "ארטפורט", הסמוך לגן הבוטני בדרום תל אביב. אחת העבודות שכבר העביר אל הסטודיו החדש היא דיוקנו בדמות המרגל אלי כהן

9תגובות

הוא טרם התרגל לסטודיו החדש שקיבל במסגרת תוכנית השהות שלו במתחם "ארטפורט" בתל אביב, ועוד לא הספיק להעביר למקום את יתרת חפציו, אבל הוא נרגש מהאפשרויות. בדרך בן צבי שבדרום מזרח העיר, סמוך למתחם הגן הבוטני, ניצב בהוד והדר סביל אבו־נבוט, מבנה עותמני שהוקם בתחילת המאה ה–19 ונקרא ע"ש מושל יפו דאז. מאחוריו נפרש גן פסלים של יגאל תומרקין, שבמשך שנים עמד מוזנח עד שלפני שנה וחצי טופח על ידי העירייה, לקראת יריד "צבע טרי" שהתקיים במתחם.

עידו מיכאלי, בן 32, הוא בין שמונת האמנים שנבחרו מתוך 200 מועמדים להתארח בתוכנית "ארטפורט" מטעם המרכז לאמנות צעירה - ארגון ללא מטרות רווח שיזם ג'ייסון אריסון, יו"ר הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון. מיכאלי קיבל סטודיו במתחם ומלגה חודשית על סך 5,000 שקל. כמו כן, יוזמים מארגני התוכנית לאורך השנה מפגשים של משתתפי הפרויקט עם אוצרים ואמנים מחו"ל, ולצד זאת מעודדים את השתתפות האמנים בפרויקטים קהילתיים.

אורי גרשוני

המתחם מורכב משתי רצועות של מבנים יבילים שבהם ממוקמים החללים הפרטיים של כל אמן, מטבח ושירותים משותפים, וגלריה שעודנה עומדת ריקה. בין שכניו של מיכאלי ניתן למצוא את האמן והצלם רפרם חדד, את רונית פורת, צלמת וחברה בגלריה השיתופית לצילום "אינדי" בתל אביב, את האמן יאיר פרץ והאוצרת מעין שלף.

בכניסה לסטודיו שואלת בחיוך פורת, שבדיוק יוצאת, "באת לפגוש את המרגל"? ואכן, עם כניסתנו לחלל של מיכאלי מקבל את פנינו דיוקן עצמי של האמן העשוי בדמות המרגל אלי כהן. תצלום זה הוצגה לראשונה בתערוכה שאצר גלעד מלצר במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, בתערוכה "ע"פ מקורות זרים". "מאוד סיקרנה אותי דמותו של אלי כהן. בארץ הוא היה כמעין מהגר הקם בבוקר, מנשק את אשתו ועוזב לארץ אויב - ודווקא שם מרגיש בבית מבחינת השפה והמנהגים. הוא חי בפיצול, כמין סוכן תרבותי כפול", מסביר מיכאלי ומוסיף שתמיד נמשך לזהויות היברידיות.

הוא בנה סט סטודיו עם תאורה מוקפדת שעליה עמל זמן רב כדי להשיג את האפקט הדרמטי שנוצר מהאור הנשפך על פניו של כהן. לאחר הצילום בפורמט אנלוגי, סרק את הנגטיב והמשיך לעבוד עליו במחשב, כדי לחדד את הדמיון בינו לבין כהן ולהדגיש את אוזנו של המרגל. "הבחנתי שהוקדשה תשומת לב רבה לאוזנו של כהן בתמונה. הוא מסתכל לאופק ומקשיב: הוא כולו אוזן אחת גדולה".

פרט ללימודיו בתוכנית לתואר שני של בצלאל בת"א, שבמסגרתה קיבל סטודיו, נהג מיכאלי לעבוד בביתו ולחיות עם האמנות שיצר. הסטודיו הנוכחי שלו אמנם עוד ריק יחסית, אך כבר מהפריטים הבודדים שהכניס ותלה נפרשת עבודתו המרתקת מהשנתיים האחרונות. מול דיוקנו של כהן תלויה מסגרת קטנה ובה תריסר בולים שיצר מיכאלי. את הבולים הדביק על מעטפות או גלויות שאותן שלח בדואר לנמענים שונים, בהן האמנית מיכל נאמן, גלריה המדרשה בת"א וחיים מאור.

על הבולים שיצר מיכאלי מופיעים בין השאר דמות פועל, פסלו של אגם ושלל חיות, ועל אף שמערכת הדואר אמורה להעביר רק בולים רשמיים - הצליחו בוליו לעבור ולהגיע ליעדם. כנראה הסורק האלקטרוני כשל לזהותם ומשם עברו לבודק ידני שלא הבחין כי אלה בולים לא תקניים. "החתימה של הדואר על הבול היא ההצלחה של האקט האמנותי", הוא אומר.

מול דלת הכניסה שולחן עץ ומדפים שעליהם מסודרים מסמכים שונים, ספר סקיצות ענק שכרך בעיר העתיקה בירושלים, ושטרות עם דיוקנו של הרמב"ם - מהמוקדמים, על שטר של שקל, ומהמאוחרים יותר שהתנוססו על שטר של 1,000 שקל. אלה התגלגלו לעבודה שהציג אשתקד בגלריה הקיבוץ בת"א, שחקרה בין היתר את דמותו של הרמב"ם בתרבות המקומית ופרקטיקות של תצוגה אתנוגרפית. "אני זוכר את השטר הזה כילד, כשהוא הונפק מחדש ב–83' בעקבות האינפלציה. זה היה בעיני שטר דמיוני, פנטסטי, שהזכיר לי את אגדות אלף לילה ולילה".

בעקבות מחקר מקיף על דמותו של הרמב"ם, ובהשראת השטר, יצר מיכאלי גם פסל גדול. בעבודת השיחזור וההלבשה של הדמות בפסל סייע לו בילאל אבו כאלף, סוחר בדים מוסלמי מהרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים, שעדיין מקיים קשרי מסחר עם סוריה, לבנון ועוד מדינות, והוא היה אחראי על ההפקה והתפירה. בווידיאו בסמוך לפסל שהוצב בוויטרינה נראה הסוחר מספר כי הכיר על הרמב"ם, שריפא את צלאח א־דין.

זוהי עבודת מפתח ביצירתו של מיכאלי, גם משום העיסוק באתנוגרפיה וגם משום העיסוק בתרבות היהודית־ספרדית, שנמנע ממנו במשך שנים. ההיכרות שלו עם עולם האמנות החלה כשהיה בן 15 ולמד בתלמה ילין: "הגעתי ממשפחה מזרחית והתקשיתי למצוא את מקומי. לא מצאתי ייצוגים ודימויים מזרחיים באמנות עכשווית, לפחות לא בקלות. היו מעט מאוד כאלה. אחד הדברים שהקסימו אותי היה המפגש עם החדרים האתנוגרפיים במוזיאון ישראל. עניין אותי האופן שבו תרבות אחת מתארת תרבות אחרת, כיצד הרבה פריטים הופקעו מהשימוש היומיומי המקורי שלהם והפכו לכלי להבנת האחר, תמיד בעיני התרבות החדשה". מיכאלי ער בהקשר זה גם לביקורת שהופנתה כלפי התצוגות האתנוגרפיות, על כך שהן תוצר של אימפריאליזם וקולוניאליזם הכולל בין השאר ביזה של חפצי תרבות.

 

שלמה המלך היה כאן

• מיקום: מתחם ארטפורט בתל אביב

• זמן: שבוע

• גודל: 20 מ"ר

על שולחן העץ מונחות שתי פיסות בד רקום ששימשו כמפת הצבעים לעבודתו החדשה "הפרוכת האתיופית", המוצגת בימים אלה בתערוכה "חדרי פלאות" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. העבודה, המורכבת מפרוכת אתיופית גדולת ממדים, מספרת את סיפור אהבתם של שלמה המלך ומלכת שבא ולצדה סרט שבו מספרת אביבה אלמז את הסיפור באתיופית, על רקע מפעל הרקמה האתיופית המסורתית "אלמז" שנסגר לא מזמן בלוד.

"זהו סיפור אתיופי קאנוני, ברמה של אפוס לאומי, בקיסרות אתיופיה, הטוענת להיותה נצר של שלמה בזכות הולדתו של מנליק. מה שניסיתי לעשות בשתי העבודות האלה הוא להתחקות אחר תו התקן של המדע - ההיסטוריה, התצוגה הסמכותית - ולעורר כלפיו חשדנות מסוימת. הייתי ממש שמח אם מישהו שראה את העבודה הזו יסתכל על הדברים קצת אחרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו