בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התיעוד והבדיון על פי רוג'ר באלן

צילומיו של האמן, המוצגים כעת במוזיאון תל אביב, דומים חזותית לאלו של דיאן ארבוס. אבל אצל באלן נידחי החברה רק שותקים ועושים צורות כאילו היו בעלי חיים בכובע או ירקות מחייכים

5תגובות

 

רוג'ר באלן, שהגיע לדרום אפריקה ב 1982 ופועל בה מאז, מוכר כמי שפועל בטווח שבין פוטו-ז'ורנליזם וצילום-ציורי ¬ בשל השימוש שהוא עושה ברישומי גיר על הקירות המצולמים, בשל חוטי החשמל התלויים ברבים מצילומיו כקווי רישום רגישים והבעתיים (לצד חפצי אווירה נוספים), ובשל האופי הפיסולי שהוא מקנה לדמויות המצולמות. הרישומיות המועצמת של הרקע והתפאורה והפיסוליות הדרמטית של הגוף ושל היחס בינו ובין החפצים המונחים סביבו ¬ כל אלה מקנים לצילומיו מראה של אינסטליישן אמנותי המשתמש בחומרי מציאות כברדי מייד.

במוזיאון תל אביב ¬ המציג עתה צילומים מסדרות נבחרות של באלן משנות ה 80 ואילך בתערוכה ששמה "תיעוד בדיוני" ¬ תירגמו את שמה של סדרת הצילומים "House Boarding" כ"אכסניה", ואת הסדרה "Asylum" כ"בית מחסה". כך התפספסו מעון החוסים והמוסד הסגור, על הבדלי תנאי האשפוז שבהם, על זהות דייריהם המצולמים הניבטים אלינו מהקירות ואולי אף משמעות מעשיהם מול מצלמה. בה בעת התפספסה כמובן גם הדילמה האתית של צילום בני אדם שאינם מורשי חתימה ¬ לא בטוח שמצולמיו של באלן הם במעמד של הסכמה לצילום, לא ברור אם יש כאן תיעוד נוקב או משחק מול מצלמה.

מצד אחד באלן מצלם אותם למרות זאת, דיוקנאות חושפניים ומפורטים. מצד שני, לרוב הוא אינו נוקב בשמם המלא, אינו מעניק להם את זכות הזהות והביוגרפיה, שולל מהם את קורות החיים, משתמש בהם כצעצועים קומפוזיציוניים בלבד. על הדרך נשמטה גם האופציה המתבקשת להשוות בין הצילומים לאלה של ריצ'רד אבדון, שתיעד בית משוגעים ממשלתי בשנות ה 60.

"גור כלבים בין הרגליים" (1999) הוא תקריב כמעט רפלקסולוגי של כפות רגליים מלוכלכות ומוזנחות המונחות על כר מרופד, וביניהן משתרבבת כף יד החופנת גור. שלושת המרקמים של הכרית הבשרנית, אצבעות הרגליים המעוותות והמעוקמות והחולשה חסרת האונים והפרוותית של הכלבלב מתאחדים בצילום השחור-לבן. מאליה נוצרת כך איזו הנגדה פשטנית בין הניכור היחף והמוזנח ובין הרכות ההורית של היד שאספה אליה את הגור. נוצר גם עיוות מכוון, בשל האיברים הקטועים, חסרי הגוף. האם הרגליים והיד שייכים לאותו אדם? לא ידוע.

כך גם בצילום "חיקוי" מ 2005. שתי ידיים חסרות גוף בוקעות מלמטה מוצלבות, מונחות על משטח עץ, יוצרות צורת איקס. ב"חמש ידיים" מ 2006 בוקעות כפות ידיים ממשטח אחורי, מספרן לא זוגי, ואי אפשר אפוא לדמיין ולהשלים גופניות לא פגועה. "חסר ראש" מ 2006 הוא צילום של גוף במעיל, הראש מכונס פנימה כך שאינו בוקע מהצווארון ויוצר מראה כרות. "אליאס יוצא מתחת למיטה של ג'ון" מ 1999 הוא צילום של ילד שחור השוכב על הגב מתחת למיטה, כל גופו נעלם וראשו בוקע משוליה הפוך, מסתכל אל הצלם באישונים מגולגלים מעלה. על המיטה רובץ גבר לבן, אישוניו מורמים אל הצלם.

"דרסי וקייסי, תאומים, טרנסוול המערבית" מ 1993, אולי הצילום המפורסם ביותר של באלן, מראה את האחים ניצבים חזיתית בדיוקן זוגי, הרוק שהם מזילים נספג בחולצתם, האחד בידיים שמוטות לצדדים, השני, שיש לו שעון, בידיים משולבות, שניהם קודרים מאוד. "אדם נרגש" מ 2001 מראה גם הוא גוף מקוטע ¬ יד וראש אדם צועק בפה פעור בוקעים מתחת לדובי צעצוע ענקי שכמו רוכב עליו. "כלוא" מ 2011 הוא ראש נער בתוך כלוב, סביבו מתפתל נחש.

בעבודות רבות נוספות משמשים בערבוביה בני אדם, בעלי חיים וצעצועים, רישומי שרבוט אחוריים וחוטים תלויים באופן ציורי. באחד מהראיונות אתו אמר באלן כי אלה קווי קומפוזיציה בנוסח מירו. הוא התחיל לצלם אותם בסדרה המוקדמת שלו "Dorps", שבה תיעד עיירות קטנות בדרום אפריקה. בעיירות ראה פתרונות חשמל מאולתרים, המצאות ביתיות הכרחיות, בעלות איכות לירית. משם המשיך עם החוטים הלאה, הופך אותם לאלמנט תפאורתי סימבולי. למשל, ב"חוטי תיל" מ 2001 ניצב אדם עטוף בד ככוהן או כניצול מתחת לפקעת ענקית וסבוכה של תיל המתנפח מעל ראשו כבועת מחשבה, עיניו מורמות בחשש.

באלן הוא מהמתנגדים החריפים לצילום מושגי. "לא זוכרים כלום מצילומים כאלה", טען בראיון אתו במגזין האונליין Seesaw ב 2007, "הם לפניך ואתה אמור לנחש מה התיאוריה של הצלם כדי להבין אותם. הדימוי לא חודר אליך מפני שהאמן לא מבין כלום בצילום. אתה לא יכול פשוט לארגן דברים, לצלם אותם ולצפות שהתמונה תעבוד. חשוב מאוד שהנפש תרגיש שיש רגע של אמת או של אותנטיות. זה באמת קריטי, משום שאם התערבות האמן נראית חזקה מדי, התמונה מתקבלת כמתה או מאולצת. לא אמינה. הנפש צריכה להאמין בתמונה כהערה על היבט כלשהו של אמת, תהיה מה שתהיה".

רוג'ר באלן מצוי מרחק יריקה מצילומים היתוליים של בעלי חיים בכובע ומקטרת או של ירקות ופירות מחייכים. וגם אינו רחוק מבחינה חזותית מצילומי עירום אירוטיים. מבחינה קונספטואלית אין פער עקרוני בינו ובין הסוג הראשון ¬ עיטור המראה התיעודי במיני משחקים "אמנותיים", הפיכת שפת הגוף ותנוחותיו לגרוטסקות סוריאליסטיות נחותות, יצירת הפרזות כאילו דרמטיות ובעצם מלאות שובבות של אפקט מיידי או של פואנטה (הכנסת הראש לתוך המעיל, למשל, היוצרת מצג שווא של היומיומי כמסתורי ועשיר).

מבחינה חזותית, ממש כמו צילומי אירוטיקה אמנותית, הוא מתמקד במבעי גוף מופרזים או מונחי-איברים בשחור-לבן דרמטי, עובד על ניגודים לעומתיים בין האנושי לסביבתו לשם יצירת ליריות ותיאטרליות זולות, ונשען על מבטיהם הנוקבים (אמנם לא בפתיינות) של מצולמיו, שכמו אומרים דבר מה שתוק ועמום לצופה, תובעים ממנו דבר מה, תשומת לב או הכרה ובה בעת מונעים גישה אליהם, הרמטיים בעולמם. באלן הולך באופן נוצרי אל העניים והחולים ומבצע באמצעותם טקסי טיהור ואופל הרמטיים.

"האסתטיקה של באלן התחדדה והתבהרה עם השנים, אך במקביל התערפלו הרעיונות שבבסיסה ונעשו מורכבים וחידתיים", נכתב בטקסט הנלווה של האוצרת נילי גורן. "מוטיבים מהסביבה הטבעית של דיירי משכנות העוני מהסדרות המוקדמות, והרקעים שסיפקו מידע רלוונטי על הסביבה ועל ההקשר, משמשים בערבוביה בתפאורה מוגזמת בסדרות המאוחרות. הדיוקן, שהיה הנושא המרכזי בצילומים המוקדמים, הופך בסדרות המאוחרות לציור, לרישום, לאובייקט או להצבה".

הטקסט הנלווה אינו בוחל, כך נדמה, באף קלישאה מזן חיבורי הגבוה-נמוך וטשטוש הגבולות בין מציאות לדמיון. הוא לוקה בכלליות שאינה מסייעת לצופה לאבחן ולאפיין את צילומי באלן משל מאות צלמים אחרים. "הרגע המתועד בצילומים המאוחרים מנציח מצבי ביניים בין חלום לערות, בין דמיון למציאות ובין שפיות לשיגעון", היא כותבת, "לכן האירועים המתוארים הם בבחינת מצבי תודעה ולא התרחשויות". ויש גם הפרזות מביכות ("מישורים מצטלבים, נושא ורקע מתנגשים וקורסים אל חלל התמונה ומאפשרים הטיה של הסדר הקוסמי המוכר"), וכל אלה נלווים טקסטואלית לצביעת הקירות בדיוק באותו גוון של אפור כהה שבו נצבעו בתערוכתו של באלן בגגוזיאן ב 2009, דבר שאינו מעיד על מעוף רב.

ולבסוף, יש הבטחת הפי-אנד. גורן מסיימת את דבריה באמירה שדווקא בצילומים הקודרים ניתן למצוא "אסתטיזציה של הבזוי והגבהתו של השפל לרמה פיוטית שיש בה הצעה אפשרית, גם אם אבסורדית, לנחמה". צריך להתעכב מעט על המשפט האחרון: מלבד הפיוטיזציה של הצילום, מה מוצע לנו כאן כנחמה? מדוע הגבהת השפל אל הפיוטי מוגדרת כעניין אבסורדי ומנחם גם יחד? מה טרד את מנוחתנו והדאיג אותנו עד כדי כך שנזדקק להרגעה הזאת, המבטיחה שאף על פי שסדר קוסמי שובש (מחלת נפש היא בכל אופן עניין לא נעים, לא אסתטי במיוחד ואף מטריד תקציבית) מוגשת לנו "הצעה לנחמה"?

אין לעניים, למפגרים ולחולי הנפש של באלן תביעה פוליטית. הם שותקים ועושים צורות. תביעתם ¬ גם אם דומה מבחינה ויזואלית ¬ אינה כזו של "אמריקה האחרת" של דיאן ארבוס, שהתעקשה להיפרע מהסינתטיות הנהנתנית ולהראות את נשכחיה של ארצות הברית. אצל באלן נמחקת בדיוק התביעה החילונית, האזרחית, לטובת מיסטיפיקציה של העולם הפנימי הפרוע והמסתורי של הצלם באמצעות מצולמיו. החוויה של הצילומים מתקיימת רק מתוקף השעיית השאלות המתבקשות לגביהם וההסכמה להיטמע ולהיבלע במראה. האם כל זה מבוים? כיצד בוצע מבחינה טכנית ומיהם המצולמים (מה מצבם)? ¬ שאלות כגון אלו מתקבלות דווקא כהורסות-רגישות ושאינן במקומן.

זו האיכות המצועפת המאפשרת לכנות את מפעלו "תיעוד בדיוני". זו הטרחנות הקיטשית המוכרת בחוגים מסוימים (בתרבות מיינסטרים מתקתקה, שבעה ולא מעודכנת) כהפניית מבט ייחודי וכהומניזם דגול. הסמליות הרב-משמעית בצילומיו היא גם מה שאיבד מכוחו המסוים עם הפיכת עיבוד התמונה הממוחשב למוצר ביתי. אלה כבר אינם "דיוקנאות מצוקה", כפי שכינתה סוזן סונטאג בספרה "להתבונן בסבלם של אחרים" את סוג הצילום הארטיפקטי-הממוסחר הזה, המתמקד בחלשים "ומצמצם את הווייתם לכדי חולשה ותו לא". דווקא בא-פוליטיות הגורפת של צילומי באלן, על החמלה המזויפת והמופשטת שמתעוררת למראם, אנו אמורים להתנחם. זו אינה מציאות, אפשר להיאנח בהקלה, זו אמנות בלבד.

רוג'ר באלן, "תיעוד בדיוני", אוצרת נילי גורן. מוזיאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27, תל אביב. עד 31.3.2013. שעות הפעילות: ב', ד' 16.00-10.00 ג', ה' 22.00-10.00 ו' 14.00-10.00 שבת 16.00-10.00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו