בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם נורווגיה מזלזלת בגדול אמניה, מונק?

נורווגיה היא מדינה עשירה ואדוורד מונק הוא הנכס התרבותי הידוע ביותר שלה, אז איך זה שרוב יצירותיו עדיין ארוזות במוזיאון צר ומיושן, ומה מונע הקמת מבנה ראוי לצייר שהשנה יחגגו 150 שנה להולדתו?

3תגובות

בעבור תושבי נורווגיה אדוורד מונק הוא הרבה יותר מצייר גדול. או לפחות, הוא אמור להיות כזה אם מביאים בחשבון את הנתונים האובייקטיביים של המדינה שנולד וחי בה. נורווגיה שוכנת בקצה הצפוני של אירופה, יש בה כחמישה מיליון תושבים בסך הכל, היא אינה חברה באיחוד האירופי והיא רחוקה מלהיות מוקד התעניינות פוליטי ותרבותי של הקהילה הבינלאומית. אלו הסיבות שבגללן אין לה גיבורים רבים מדי בעלי שם עולמי. יש לה מחזאי נחשב אחד (איבסן), מלחין ידוע אחד (גריג) אבל האמן הנורווגי הידוע מכולם הוא ללא ספק הצייר הלאומי אדוורד מונק (1863‑1944).

קשה אמנם לדרג אמנים על פי חשיבותם, אך מונק נחשב ללא ספק לאחד מגדולי האמנים של העידן המודרני. הוא תפש את החוויה האנושית המודרנית, על הבדידות, החרדה והשבריריות שלה, בצורה עמוקה יותר מכל אחד אחר כמעט, ועבודותיו היו מקוריות ופורצות דרך ­ בין השאר בשל המוטיבים הפסיכולוגיים המופיעים בהן. סגנונו היה אישי מאוד, אקספרסיוניסטי וניסיוני, אבל למרות הרדיקליות של יצירתו הוא השפיע על אמנים רבים שבאו בעקבותיו, בעיקר על האקספרסיוניסטים האירופיים של ראשית המאה ה‑20. אבל ערכה של יצירתו של מונק אינו אמנותי בלבד.

מונק הוא גם אחד הלהיטים המסחריים הגדולים של עולם האמנות. יצירתו המפורסמת ביותר, "הצעקה", הפכה במאי שעבר ליצירת האמנות שנמכרה במחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית ­ 120 מיליון דולר (התמונה שנמכרה היא אחת מארבע גרסאות שצייר מונק, שלוש האחרות נמצאות במוזיאונים באוסלו). ולא רק אספנים ומיליונרים נהנים מיצירתו של מונק: תערוכה של עבודותיו שהוצגה בשנה שעברה בלונדון, פאריס ופרנקפורט משכה כמיליון מבקרים.

באדיבות מוזיאון מונק

לכאורה, נתונים אלו היו אמורים להקנות למונק מעמד של גיבור לאומי בנורווגיה. אך באופן מפתיע, המוזיאון המוקדש ליצירתו בבירה אוסלו הוא מיושן, צפוף ולא עומד בסטנדרטים של מוזיאון מודרני. הוא שוכן באחת השכונות הפחות טובות של העיר, רחוק מאטרקציות התיירות האחרות שלה, חסרים בו מתקנים מודרניים שיכולים להיות מוקד משיכה למבקרים רבים, ובעייתי מכל ­ הוא לא מאפשר להציג חלק גדול מיצירתו של מונק לקהל הרחב.

באדיבות מוזיאון מונק

מאחר שמונק הוריש את מרבית עבודותיו לעיריית אוסלו, מאוחסנות כיום במוזיאון כ‑25 אלף מיצירותיו, הכוללות ציורים, רישומים והדפסים. מצבו של המוזיאון מאפשר להציג רק כ‑150 מהן, וצוות המוזיאון טוען שיש מחסור בתקציב ייעודי לשימורן של שאר היצירות, המונחות בחדרי האחסון. גם מספר המבקרים מושפע מאיכותו של המוזיאון. רק כ‑145 אלף מבקרים פוקדים אותו בכל שנה. מוזיאון מודרני, מרווח וממוקם טוב יותר, יכול היה למשוך בין חצי מיליון למיליון מבקרים ­ אפילו מספר זה נמוך בכמה מאות אלפים ממספר המבקרים השנתי שמושכים מוזיאון ואן גוך באמסטרדם ומוזיאון פיקאסו בברצלונה.

"המוזיאון עשה את שלו במשך חמישים שנה", אומר מנהלו סטיין הנריקסן, "אבל עולם המוזיאונים השתנה מאוד מאז הוקם, ב‑1963, וציפיות המבקרים שלנו שונות היום לגמרי מאלו שהיו עם ההקמה". אבל הנריקסן מזכיר שמלבד ההתיישנות המתבקשת הגביל את פעילות המוזיאון אירוע נוסף: הגניבה של שתיים מיצירותיו החשובות של מונק, "הצעקה" ו"מדונה", ב‑2004 על ידי שודדים חמושים. היצירות אמנם נמצאו והושבו למוזיאון כעבור שנתיים, אך שיפוצים וסידורי אבטחה חדשים צימצמו את שטח התצוגה בו בכ‑40%. 

"המוזיאון צריך להיות הרבה יותר גדול כדי שנוכל להציג עוד מיצירותיו של מונק ויצירות נוספות הקשורות אליו ואל תקופתו, שיכולות לתת הקשר למפעלו האמנותי ולהמחיש את הרלוונטיות שלו לתקופתנו", אומר מנהלו. "מקום גדול יותר גם יאפשר לנו לטפל טוב יותר במבקרים שלנו, חלקם ילדים, ולוודא שהביקור במוזיאון והחוויה האמנותית יהיו בעלי איכות אופטימלית".

זהירות, פוליטיקאים

מצבו הירוד של המוזיאון מפתיע לא רק בגלל מעמדו הבינלאומי של מונק כאמן, אלא גם מפני שנורווגיה היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם ולפיכך גם אחת מהמדינות העשירות בעולם. זו מדינת רווחה מתקדמת, בעלת איכות חיים גבוהה ושלטון יציב ומאורגן היטב שלא נרתע בדרך כלל מהוצאות ציבוריות גדולות לצורכי רווחה, חינוך ותרבות.

רויטרס

מדוע בכל זאת נמצא האוצר הלאומי הנורווגי במצב כזה? את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא במסדרונות השלטון, לאו דווקא במסדרונות הגלריות והמוזיאונים. בסוגיה זו, מתברר, הכל פוליטיקה.

אי-פי

ב‑2008 החלה עיריית אוסלו בהליכים להקמת מוזיאון חדש ומודרני באזור ההופך בשנים האחרונות למרכז התרבותי של העיר. זה אזור מרכזי, על גדת הפיורד של אוסלו, שבו שוכן בניין האופרה החדש והמרשים של העיר המושך חובבי תרבות מקומיים וגם תיירים רבים. ב‑2009 החלה חברה ספרדית בעבודת התכנון של המוזיאון החדש, אך התוכנית עלתה על שרטון כעבור שלוש שנים, אחרי שכבר הוצאו עליה סכום השקול לעשרות מיליוני שקלים.

הסיבה: מפלגת הקדמה, שרבים רואים בה מפלגה לאומנית פופוליסטית, הסירה את תמיכתה בה ב‑2011, לקראת הבחירות המוניציפליות באוסלו. המפלגה, שהיא השנייה בגודלה בפרלמנט הנורווגי, טענה שמכיוון שמונק ויצירותיו הם עניינה של האומה כולה, אין סיבה שתושבי אוסלו יישאו בעלות הפרויקט לבדם. מבקריה, לעומת זאת, טענו שזה צעד פופוליסטי שמטרתו לייצר כותרות ולמשוך בוחרים על חשבון האינטרס התרבותי הלאומי.

כך או כך, הפרויקט נזנח לאחר הבחירות והעירייה צריכה לבחור תחליף. "המחלקה שאני ממונה עליה מכינה דו"ח למועצת העיר כדי לבחור בין שתי חלופות אפשריות. האחת היא מוזיאון חדש במקום שבו שוכן זה הנוכחי, השנייה היא תוכנית להתאמת הגלריה הלאומית למכלול יצירותיו של מונק", אומר הלסטיין ביירקה, הממונה על התרבות והפיתוח העסקי בעירייה. "אנחנו בהנהלת העיר היינו מעדיפים להישאר עם התכנית המקורית, אך כרגע אין לה וגם לא לתוכניות האחרות רוב במועצת העיר".

ביירקה אינו יודע מתי תתקבל ההחלטה והוא נזהר מלתת הערכה. הנריקסן, מנהל המוזיאון הקיים, אומר שהאתגר כעת הוא פוליטי. "החדשות הטובות הן שכולם מסכימים שמוזיאון חדש הוא עניין דחוף, ואני מקווה שמישהו יעלה רעיון שיזכה לרוב במועצה", הוא אומר. "אני וצוות המוזיאון בהחלט בעד הקמת מוזיאון חדש. היינו מרוצים מהתוכנית הקודמת, שנזנחה לאחר שעבדנו עליה שלוש שנים, וכעת כל מה שמעניין אותנו הוא שיהיה מוזיאון חדש ושזה יקרה בקרוב".

ולא רק אותם. "זה אחד הנושאים שזוכים לתהודה הציבורית הגדולה ביותר בשנתיים האחרונות", אומר הנריקסן, "לאנשים באמת אכפת". ואכן, אזרחים רבים מביעים את דעתם בנושא ופועלים להסדרתו. אחד מהם הוא כריסטיאן ריגנס, איש עסקים ידוע הפועל בעיקר בתחום הנדל"ן. ריגנס הוא גם חובב אמנות מושבע, התורם מיליונים לפרויקטים בתחום האמנות ויש לו גם אוסף פרטי הכולל יצירות של מונק.

אנדרס ביר ווילס

"מונק הוא חלק מהזהות הלאומית שלנו", הוא אומר, "לנורווגים רבים יש הדפסים של יצירותיו בביתם, אנחנו לומדים עליו בבית הספר, ציורי קיר שלו תלויים באוניברסיטאות. אנחנו רואים במונק את גדול ציירי נורווגיה, הוא מקור לגאווה גדולה בשבילנו, אך לעתים אנחנו מתייחסים אליו כמובן מאליו. זה קצת כמו נישואין. אנחנו אוהבים אותו אבל לא חושבים על זה יותר מדי, וזה מסוכן מפני שיש לנו מחויבות בינלאומית לשמר את יצירתו ומורשתו".

על פי ריגנס, הפתרון ברור. "התוכניות לבניית מוזיאון חדש כבר קיימות", הוא אומר, "מבחינה כספית אפשר לעמוד בפרויקט, וממילא הוא יהיה אטרקציה תיירותית ומקור הכנסה. מדובר בהוצאה הדומה בהיקפה לזו של אליפות העולם בסקי שהתקיימה באוסלו בשנה שעברה, 2‑4 מיליארד קרונות נורווגיות (1‑3 מיליארד דולר), וזו אושרה ללא בעיה בכלל".

ריגנס מוטרד מהזמן העובר ללא פתרון. "אני כבר בשנות החמישים המאוחרות שלי", הוא אומר, "בנייה של המוזיאון החדש שהוצע תארך רק ארבע שנים, אבל אם העניין יטורפד ולא יוכרע בקרוב אני חושש שלא אספיק לחזות ביצירותיו של מונק במוזיאון חדש ומודרני המכבד אותו ואת יצירתו".   

שיפתחו את הארנק

ריגנס אינו היחיד הדואג לעתיד עבודותיו של מונק ולשימור מורשתו האמנותית. אליזבת מונק-אלינגסן היא אחייניתו של הצייר (דור שלישי) וגם היא פועלת ללא לאות להקמת מוזיאון חדש. במכתב לשרת התרבות הנורווגית בשם צאצאיו של מונק היא כתבה: "אנו דורשים שהתוכניות לבניית מוזיאון מונק ייצאו לפועל ללא דיחוי. זו החלטה בעלת אינטרס ציבורי גדול כל כך, שאין להותירה בידי פוליטיקאים מקומיים".

מונק-אלינגסן הזכירה לשרה כי ב‑1946, כשנתיים לאחר מות האמן, רכשה העירייה את ביתו. אלא ש‑14 שנה מאוחר יותר היא הרסה את הבית והקצתה חלק מהשטח שעמד עליו למגרש חנייה. "ב‑1960 החליטו הפוליטיקאים של אוסלו להרוס את ביתו של מונק", היא כתבה, "כעת אנו מבקשים שהשרה תתרום לשיפור ההתנהלות הזאת".

אך מונק-אלינגסן, כריסטיאן ריגנס וחבריהם לא הסתפקו בכתיבת מכתבים ובראיונות לעיתונות. באוקטובר שעבר הם הצטרפו לכמה אלפי חובבי אמנות נורווגים והתייצבו מול בניין עיריית אוסלו כדי להביע את מחאתם. "זו היתה מחאה שהתחילה בתוך הקהילה האמנותית אך המשיכה משם אל ציבור הרחב באמצעות המייל, העיתונות ופייסבוק", מספר ריגנס, "בסופו של דבר הגיעו 5,000 עד 10,000 בני אדם, נושאי לפידים וכרזות, וזעקו את זעקתו של מונק".

זהו אינו רק מטבע לשון. המפגינים סיימו את ההפגנה בצעקה אמיתית משותפת מול הבניין כאזכור ל"צעקה", יצירתו המפורסמת של מונק. אבל לא כולם מתרשמים מהצעקות ומהטיעונים של ריגנס וחבריו. "אלו קומץ של אנשים עשירים מאוד", טוען כריסטיאן טיברינג-גיידה, חבר פרלמנט מטעם מפלגת הקדמה וראש סניף אוסלו שלה, בהתייחסו למפגינים, "אם זה כל כך חשוב להם, בבקשה, שיפתחו את הארנקים!"

טיברינג-גיידה טוען שהוא מעריך את יצירתו של מונק לא פחות מהמפגינים ורואה בה אוצר לאומי. הוא גם מסכים עם ההערכה שהמוזיאון הקיים אינו מתאים עוד לשימורה. אך הוא ומפלגתו אינם מצדדים בהקמה של מוזיאון חדש, אלא תומכים בהשקעה ממלכתית בהתאמתה של הגלריה הלאומית הנורווגית באוסלו לקליטת כלל יצירתו של מונק. "אינני מבין מדוע עיריית אוסלו צריכה לשאת לבדה בהוצאה הכרוכה בשימור עבודותיו", הוא אומר. "אמנם נכון שמונק העניק לעיר אוסלו את יצירותיו במתנה. אך מדוע העירייה, השקועה בחובות של מיליארדי קרונות, צריכה להוציא כסף על המתנה הזאת. אם תעשה זאת היא תתקשה לדאוג לנושאים חשובים יותר כמו רווחה, תחבורה ציבורית ובתי ספר. זה יהיה לא אחראי מצדנו. לעומתה, הממשלה הנורווגית עשירה מאוד ואין סיבה שהיא לא תתפשר ותשתתף בהוצאות".

לדבריו, צריך גם להביא בחשבון שכ‑80% מהמבקרים המגיעים לחזות ביצירות מונק הם תיירים ורק מעטים מאוד הם תושבי העיר. "זו אחריות לאומית", הוא אומר, "לא מוניציפלית".

בעירייה חושבים אחרת. "האחריות לשימור אמנותו הנפלאה של מונק היא ללא ספק של עיריית אוסלו", אומר ביירקה. "זו משימה שאנו מתייחסים אליה ברצינות רבה, מתוך כבוד רב והכרת תודה לנדיבותו של האמן. נמשיך לשאת בהוצאות הכרוכות בשימור האוסף אך כמובן נהיה אסירי תודה אם הממשלה תחליט לתרום לבנייתו של מוזיאון חדש, כפי שעשתה בעבר במבני תרבות חשובים אחרים".

כך נמשך הדיון על שימור יצירתו ומורשתו של אחד האמנים הגדולים של סוף המאה ה‑19 וראשית המאה ה‑20. בינתיים החלה שנת 2013, שנת ה‑150 להולדתו של מונק, ופתרון לא נראה באופק. כוונות טובות לא חסרות אמנם בסיפור הזה, אבל ייתכן שחלק ממקבלי ההחלטות לוקים בתכונה שמונק ייחס לעצמו. "הרצון שלי", הוא כתב, "גדול מכישרוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו