בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנביא שחיבר נקודה לנקודה. על האמן מארק לומברדי

הוא חשף בשרטוטים סבוכים את קשרי הוותיקן והמאפיה ואת זרימת הכספים לאל-קאעדה. לומברדי היה מידען גאוני, אבל הדיאגרמות שלו גם זכו להצלחה אמנותית גדולה. סרט על חייו שישודר השבוע עוסק בשאלה אם אכן התאבד במהלך תערוכה, או נרצח

14תגובות

הרישום הראשון, כמו בכל מיתוס טוב, שורטט על מפית. מארק לומברדי שירבט שמות של בנקים, של תביעות פדרליות ושל אנשים הקשורים אליהם. משם קצרה היתה הדרך ליריעות הענק שלו, המנדלות של הקונספירציה הפוליטית-כלכלית.

כמידען יסודי מדי, היה לומברדי אובססיבי לגבי תככים פוליטיים. את המידע ליקט מכתבות עיתונות ובעיקר מספרים, רובם כאלה שעסקו בהונאות פיננסיות בקנה מידה אפי, בקשרים מפוקפקים בין בכירי ממשל, חברות קש ועסקים אפלים. לומברדי השתמש רק במידע נגיש לציבור ועיבד אותו מחדש. הרישומים האלגנטיים שלו הם חלומם הרטוב של חובבי קונספירציות, בהיותם תרשימי נתיבים בינלאומיים של כסף והשפעה, יחסי כוח ושחיתות שלטונית, פיננסים וטרור בינלאומי, דיאגרמות של קהילות הכוח בזירה העולמית, הדגמות ויזואליות של החיבורים, היחסים והזיקות במפה פרומת קצוות. "חיפשתי אמצעי שתהיה לו ההשפעה הגרפית של ציור", הוא מספר בסרט “Death Defying Acts of Art and Conspiracy”, ששמו לקוח מכרטיס הביקור שלו, "אבל שיוכל להעביר סיפור, מידע נרטיבי. התחלתי מסקיצות של ארגונים תאגידיים, היררכיות ומבנים פוליטיים כדי שהמידע 
יישאר בהישג יד".

הסיפור של לומברדי, שנולד בניו יורק, הוא גם אחד מסיפורי הקריירה האמנותית יוצאי הדופן, עם מסלול בלתי רגיל, קצר, שסופו התרסקות. הוא למד תולדות האמנות ועבד כעוזר-אוצר במוזיאון לאמנות עכשווית ביוסטון. במשך שנים התפרנס כספרן וארכיבאי, וצייר מופשט כתחביב בשעות הפנאי. רק אחרי גיל 40 פיתח את השפה והסגנון של "המבנים הנרטיביים" כפי שקרא להם, והקריירה שלו זינקה. בשיאה, בשנת 2000, התאבד בגיל 49.

צילום מסך מיוטיוב

הסרט מ-2011, בבימויה של מריקה וגנר, שישודר ביום שלישי בערוץ 8 (ב-21:05), מתאמץ לזרוע חשדות בקשר להתאבדותו, רומז שאולי היתה כפויה, כלומר - רצח הקשור ישירות לדברים שגילה לציבור ברישומיו. "סרט דוקומנטרי שמספק תשובות הוא לא פרודוקטיבי", אומרת וגנר, "לא רציתי לרדד את סיפורו לכלל תאוריית קונסיפרציה המוסיפה ספקולציה על ספקולציה. לא רציתי להפוך את מותו לסקנדל או לספק את קלישאת האמן הלא יציב מבחינה נפשית. גישה כזו היתה שוללת את הכוח מהעבודות שלו, מתחזקת את המשחק הפוליטי המאפשר למחרחרי מדון למיניהם להשתלט על נושאים רחבים. זו גם הסיבה שאין כמעט עובדות ביוגרפיות בסרט. לטעמי, אנחנו מעניקים חשיבות יתרה לאישיות של האמן במקום לאמנות שלו, ובמקרה הזה, אי אפשר לצמצם את יצירתו לדרמה האישית, המסופרת מאליה כשמבינים את שיטות המחקר והעבודה שלו".

טלפון מהאף־בי־איי

הסרט מתמקד בצילום העבודות עצמן ובעדויות של חברים, אנשי אמנות ואנשי מקצוע שונים. "תמיד הבנו שיש לו הרבה מידע", מספר האמן רפאל ורגס סוארז, "אבל רק אחרי אירועי ה-11 בספטמבר והמשבר הכלכלי ראינו שהעבודה שלו לא היתה נבואית או חזיונית, אלא פשוט תיארה מידע קיים. מארק מעולם לא דיבר על חטיפת מטוסים וריסוקם לתוך בניינים, אבל הוא ידע הכל על הפעילויות שמממנות את הדברים האלה. מי משלם, מי מקבל את הכסף. היה לו ידע מופלג לגבי הרשתות שלבסוף יצרו תרחיש כזה". ואכן, כמה שבועות אחרי 11.9 התקשרה סוכנת אף־בי־איי למוזיאון הוויטני וביקשה לראות אחד מרישומיו, הממחיש את תזרימי הכסף לאל-קאעדה.

כשהמידע החל להצטבר ולהיערם, לומברדי היה צריך למצוא שיטה יעילה לאיחסון ומיפוי, ניתוח ובניית הקשרים. בראיון מצולם מ-1997 הוא מספר על מתודת המחקר שפיתח, שצמחה לקוסמולוגיה נופית-פוליטית שיטתית. השיטה הלכה ככה: הוא עיין בספרים והרכיב ביבליוגרפיות לפיהם, צילם את תוכן העניינים ואת האינדקס וסימן תאגידים, חברות, שמות של אנשי מפתח, קשרים וסוגי קישורים ביניהם - חלקם כבר מצויים במסד הנתונים שלו. הוא יצר כרטסת לכל אחד מהם ואז חזר לספר המקור, והעתיק את המידע הרלוונטי. כך הצטברו 14 אלף כרטסות-מפתח.

לצורך העברת המידע לרישומי מנדלות הקונספירציה יצר לומברדי מפתח-עניינים צורני: המבנה הוא של קישורים בין שמות עצם הכתובים בתוך עיגולים ובין פעלים המייצגים את האינטראקציות, ההשפעות והדינמיקות, ומסומנים בשמונה סוגים של קווי חץ. חץ חד-כיווני מסמן סוג מסוים של השפעה ושליטה, חץ דו-ראשי מסמן קשר הדדי, חץ מקווקוו מסמן זרימת כסף, הלוואות ואשראי, זיגזג מתייחס למכירה או העברה של נכס, חץ קטוע מעיד על עסקה שנחסמה או לא הושלמה. "האקשן הוא בקווי החיבור", אומר מעצב המידע אדוארד טאפט.

למשל, הרישום "האפיפיור ובנקאיו מישל סינדונה ורוברטו קאלבי 1959-82" (גרסה 5) מתאר את מעללי בנק הוותיקן, את חברות הקש הזרות שלו, קשריו עם המאפיה והלבנת הכספים שלה, את אי הסדרים והקריסה; הוא מקשר את הוותיקן לרוצחים שכירים ולהונאת ניירות ערך ומגולל עלילת שחיתות מוסדית ותאוות בצע. הרישום "George W. Bush, Harken Energy and Jackson Stephens, ca 1979-90", משנת 1999, מתמקד בהעדפת מקורבים ומידע פנימי שסייעו לבוש הבן לגרוף הון בשנות ה-80, לפני שהפך למושל טקסס, ומציג איך חיבר ג'יימס באת', סוכן CIA לשעבר וברוקר, פרונטמן של כסף סעודי, את משפחת בוש ומשפחת בן לאדן בעסקאות מפוקפקות בטקסס ובעולם.

רישומים נוספים עוסקים במרמת עירק-גייט (מכירה אסורה של נשק גרעיני וביולוגי לסדאם חוסיין באמצעות "הלוואה חקלאית" בסך 5 מיליארד דולרים, בערבות מזויפת של “בנקה נציונלה” של Lavoro), באיראנגייט, בשערוריית ההלוואות והחיסכון של שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 (S&L crisis), ובפרשת קלינטון / ג'קסון סטיבנס.

רק מידע בדוק

הרישומים של לומברדי, הראשון מ-1994, הם דיאגרמות מעוררות השתאות בהצלחתן להפוך ידע טהור למופע חזותי, לייצר את הנראוּת של הקשרים המושחתים, לתת להם צורה. אלה קרטוגרפיות, או אינפוגרפיקה שהועלתה לדרגת אמנות, שיצרו אצל הצופה תחושת הארה באשר ל”איך העולם עובד באמת”. הוא יצר מפות ענקיות, מקווקוות ומקושתות, בעלות מראה מעוקל, עגלגל, מפותל כערבסקה, כשרטוט מולקולרי, ריזומטי או אדריכלי, סבך ענפים עמוסי פרי, פלנטת שמשות או קורי עכביש. אלה תרשימי זרימה מסועפים של ניצול הכוח, המתארים את הדפוסים העקביים והשיטתיים של הניצול. עם תנופה, מרחב ורוחב יריעה מונומנטלי, הרישום שלו הוא ענף מאוחר באילן היוחסין של ציורי האפוס ההיסטורי המתארים דרמות גדולות.

על רוב הרישומים עבד לומברדי במשך שנים, תוך שהוא מייצר עוד ועוד גרסאות, על פי התפתחות העניינים ומידע שהתווסף (תוצאות משפטים, תהפוכות בעלילות, מלחמות שפרצו, בנקים שקרסו וכיוצא באלה). המלים “מבוך”, “סבך”, “ארגון רשת”, “סינון נתונים”, “פונקציה”, “אסטרטגיה”, ו”היררכיה” מתארות הן אופן עבודתו והן את העלילות עליהן היא נסובה.

חבריו מתארים אותו כאדם מסוגר רגשית. "הוא שמר מרחק מכולם. כשהוא התרועע עם אנשים, הוא סיפר להם כל מה שרצו לדעת על איך העולם מתנהל, אבל לא על איך הוא עצמו מתנהל מבחינה רגשית", אומר האמן גרג סטון. "היה עליו להבהיר כל פעם מחדש שהמוטיבציות שלו הן אמנותיות, משום שהנושאים עליהם דיבר והאופן בו דיבר עליהם דמו דווקא לאלה של חוקר או תחקירן, עסקן פוליטי, חוקר בולשת או מישהו מתעשיית הבנקאות". חברתו לשעבר מספרת שהקשר ביניהם גווע כי "למארק היה דיבוק למידע". הוא מתואר כמי שדיבר במשך לילות שלמים, מעשן נונסטופ ומספק אינפורמציות במהירות. כשעבד השמיע ברקע רעש סטטי בלבד בפול ווליום. אומרים שהיה מאני-דפרסיבי. שחשב שעוקבים אחריו.

היסטוריון האמנות והאוצר רוברט הובס אומר, שבראייה פוקויאנית של מושג הארכיב או “הארכיאולוגיה של הידע”, הרי שארגון המידע באופן מסוים משנה את משמעות המידע עצמו. לפיכך הוא רואה ברישומי לומברדי “ארכיונים משפטיים”. "הכרטסות שלו דמו לתדריך של פרקליט מחוזי שמנסה לבנות תיק", הוא אומר, "הרעיון המרכזי היה שפיסות מידע אינן הגיוניות כשלעצמן אלא רק כמבנה כוללני". לכן מבט הצופה לדבריו, נע פנימה והחוצה, מתרוצץ בין קריאת המידע הפרטני לבין התענוג האסתטי הכולל, מבלי יכולת לבחור נקודת מבט מכרעת אחת, "התנועה הזו שוברת כל סוג של סגירה אידאולוגית". מאידך, טענו צופים בעבודות, עצם הקריאה-צפייה, וכל קריאה-צפייה נוספת, מייצרות השתתפות בחשיפה ובהוקעה הציבורית של השערוריות המתוארות, כמו מטבילות את הצופה לאי-תמימות.

עוד צד מרשים בסיפור של לומברדי הוא שיצר תמונת הווה כל כך מורכבת רק באמצעות עיפרון, מחק, סט סרגלים, כרטסות ותשומת לב כפייתית לפרטים. הסרט ממחיש הן את פשטות עבודת הרישום והן את היקפיה הקשים לתפישה. תרבות ידע הלקוחה מעידן אחר, אנלוגי, ידני ואנטי-טכנולוגי, המצליחה להפיק מפת-עולם סימולטנית של תאגידי ענק, עסקאות אפלות, מניות קש, הרצות בורסה, טרור גלובלי ובנקאות-רשע, להפוך את הווירטואלי וההיפר-מציאותי למוחשי.

האם העניין שלו היה להנציח בעיפרון את המקובלה ש”ידע הוא כוח”? האם היה ארכיבר אובססיבי שהמידענות השתלטה עליו, שקוע עד מעל צווארו בקונספירציות? האם היה אמן פוליטי, ממשיכו של האנס האקה כפי שטענו רבים? האם עשה דקונסטרוקציות או דווקא אינטגרציות? מבקרת האמנות רוברטה סמית כתבה עליו שעיסוקו בידע טהור הופך אותו לאמן קונצפטואלי, אבל שבמידה רבה היה בעצם "תחקירן של אחרי המעשה". שהרי השתמש רק במידע בדוק, מוצלב, מפורסם ופתוח לציבור. להבדיל מחובבי קונספירציה אחרים, לומברדי לא עסק בתיאוריות חלופיות, הזויות יותר או פחות, לפרשיות מסוכמות, אלא להיפך.

תלוי בחדרו

באחד הראיונות עמו אמר לומברדי שהצופה האידאלי עבורו הוא תחקירן עיתונות המכסה פרשיות שערורייתיות. ואכן, מהסרט עולה שאולי לא רק שדה האמנות צריך להתמודד עם עזבונו. שמעבר לצורניות המרהיבה שלהם, כומסים הרישומים ידע שעדיין לא עובד, לא נקרא. ג'ו אמריאן, הגלריסט שלו, מודה שאינו יודע לחבר בין הנקודות, להבין את ההערות שהשאיר לומברדי אחריו, למצוא בהן פשר פוליטי. עבודותיו מצויות במוזיאונים ובאוספים רבים ויצירת המופת שלו, “BCCI, ICI & FAB“, על קריסת בנק האשראי והמסחר של 1991, הוצגה בדוקומנטה האחרונה.

אמריאן מספר בסרט על מקרה בו רוכש פוטנציאלי נרתע משום שגילה ביצירות שמות של מכרים וקולגות. בהזדמנות אחרת שאל אמריאן את לומברדי איך ירגיש אם חשוד בשחיתות ירכוש את עבודתו כדי להסתיר את המידע עליו, שיקנה שתיקה. לומברדי ענה שהוא מקווה שאינו חשוב עד כדי כך. "כשעבודת אמנות מתגלגלת בשוק המשני קשה לעקוב אחריה" אומרת וגנר בראיון, "אבל במהלך הצילומים לא היו לי שום בעיות של גישה לעבודות, אפילו לאלה שהחליפו כמה בעלים מאז הרכישה הראשונה".

בשנת 2000 השתתף לומברדי בתערוכה חשובה ב-PS1 ונאלץ לשחזר לקראתה עבודה שהתקלקלה. היה לו שבוע בלבד לשם כך והוא התרגש, בלע יותר מדי טיילנול ובקושי ישן. מייד אחרי הפתיחה העביר את כל מפעל חייו לגלריה PIEROGI בצירוף יפוי כוח. אחרי כמה ימים נמצא תלוי בחדרו. הסרט רומז יותר מפעם אחת שלומברדי לא התאבד, או שהתאבד בנסיבות מחשידות. אמו, “פרפקציוניסטית של פרטים קטנים” כהגדרתה, שמה לב שרישום אחד שלו נעלם מחדרו לאחר המוות. שהודעות המשיבון שלו נמחקו. הבולשת צותתה לטלפון של אמריאן. האמן ג'יימס סיאנה מעלה את האפשרות ש"קרה לו משהו" מאחר שחשף את עצמו לסכנה. עוד ועוד אנשים אומרים לגבי מותו "הוא ידע הרבה דברים" בטון ממתיק סוד, אולי מפני שאינם מבינים את משמעות והיקף יצירותיו ואין ביכולתם לפרט, אולי מפני שהם מעדיפים להיתפש כעלגים ובלבד שלא יגמרו כמוהו, אולי מפני שזה נוסח מלבה דמיון, רומז ל 'המשך יבוא' נוסח סרטי מתח יותר מאשר לסופיות ההתאבדות של פרנואיד לא-נרדף.

חובבי תאוריות-הקשר מקשרים בין התאבדותו להתאבדויות מסתוריות נוספות של גיבורי יצירותיו, ביניהם המאפיונר רוברטו קאלבי וג'ים האטפילד, מחבר הספר "בן מזל", שקישר בין בוש הבן לסחר בקוקאין. הסרט אינו מעלה השערות רציניות או מבוססות בעניין מותו אלא מסתפק בזריעת חשד. "לא ידועה לי שום היעלמות של רישום נוסף מלבד זה שאמו של לומברדי מספרת עליו, שנעלם מ'זירת הפשע' - כפי שהאם קוראת לדירתו", אומרת וגנר, "אבל מאחר שהרבה מאוד סקיצות שלומברדי הכין במהלך חייו לא קוטלגו, אין דרך לקבוע בוודאות שאנחנו יודעים איפה כל העבודות שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו