צייר אבוד של דור אבוד - אמנות - הארץ

צייר אבוד של דור אבוד

במוזיאון עין חרוד נחשף לראשונה גוף העבודה של יחזקאל דויד קירשנבאום, תלמידם של קנדינסקי וקליי, שהרבה לתעד את השטעטל המזרח־אירופי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המשכן לאמנות בעין חרוד ממשיך לדאוג להיסטוריה הפחות קאנונית של האמנות היהודית והישראלית ופותח תערוכה חדשה ליחזקאל דויד קירשנבאום, אמן מזרח אירופאי שפעל בין שתי מלחמות העולם והיה תלמידם של וסילי קנדינסקי ופאול קליי.

התערוכה, שתיפתח בשישי בצהריים, נקראת "הדור האבוד: מסע מסטאשוב לפריז, דרך ויימאר, ברלין וריו דה ז'נרו" והיא מגוללת את קורותיו של הצייר היהודי וחושפת לראשונה בהרחבה את גוף יצירותיו, אשר כלולות באוסף המוזיאון. את התערוכה יזם נתן דיאמנט שערך את המחקר הראשוני על קירשנבאום, אצרה אותה ד"ר קרוליין גולדברג איגרא, והיא מלווה בקטלוג בעיצובו של משה מירסקי ובו שלושה מאמרים. "עבודותיו מייצגות מגמה מכוננת של משכן לאמנות עין חרוד ששם לו למטרה מאז הקמתו לתעד, לשמר ולהציג יצירות אמנים יהודים מרחבי העולם", כותבת אוצרת ומנהלת המשכן ד"ר גליה בר אור.

"אין מקום ליהודים בעולמנו", שנה לא ידועה

קירשנבאום, שנולד בסטאשוב שבפולין ב-1900 ונפטר בפאריס ב-1954, מייצג לדברי אוצרת התערוכה, גולדברג איגרא, "דור של אמנים אשר נאלצו, בשל אווירה פוליטית שהפכה בהדרגה עוינת ומדכאת, ובשל מחסור במוסדות בעלי השראה להתפתחותם האמנותית, לעזוב את מזרח אירופה מולדתם". היא רואה בעבודותיו תיעוד חזותי ומעמיק של מאמציו לשרוד ואף לשגשג בתנאים אלו: "ניכרת בעבודתו אמנות האוונגרד שהתפתחה בברלין ובפריז בעת עליית המשטר הנאצי, בשיא הרדיפות של מלחמת העולם השנייה ובתקופת השיקום שבאה לאחריה. הציורים מבטאים את תגובתו לאירועים שסביבו ובכך משרטטים את נרטיב התקופה, החל מתיאור החגיגות בשטעטל, עבור בייאוש לנוכח ההשפלה של ההגליה והגירושים וכלה בתקווה לגאולה".

ב-1921 נסע קירשנבאום לברלין וכעבור שנתיים עבר לוויימאר שם למד, במוסד הבאוהוס המיתולוגי, אצל פאול קליי ווסילי קנדינסקי, אשר הובילו אותו למחוזות מופשטים יותר. בזמנו פירסם בבברלין קריקטורות ואייר עבור עיתונים מקומיים ואף הציג בגלריה "שטורם", מעוז האוונגרד המקומי. ב-1933 נמלט לפריס עם אשתו הלמה, שם ספג השפעה מ"אסכולת פאריס" והחל לצייר תמונות מחיי היום יום לצד תמונות נוסטלגיות שנלקחו מחיי השטעטל.

עם עליית המשטר הנאצי ב-1939 עזב את הסטודיו בפאריס והעביר את שנות המלחמה במחנות עבודה שונים בדרום צרפת. אשתו נספתה באושוויץ. הסטודיו בפאריס נבזז ועבודות בודדות ניצלו בזכותה של פטרונית האמנות, הברונית אליקס דה רוטשילד.

מנהלת המשכן בר אור מציינת, במאמר שכתבה, כי כמו רוב עמיתיו מאסכולת פאריס, גם קירשנבאום נולד בבית חסידי שומר מצוות, וכי הוא מעולם לא נטש את מקורותיו: "כל ימיו שאב נחמה והשראה מהוויית ילדותו בעיירה היהודית, כמזיגה של כמיהה, דמיון ועממיות שאותה הערה לעבודתו“. העבודות אותן יצר לאחר שנות המלחמה, בצל הטראומה והאובדן, משקפות נאמנה את מצבו ואת מצב אותו דור שאיגרא רימזה אליו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ