בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נירה פרג בעקבות פאזוליני

נקודת המוצא לתערוכתה החדשה של נירה פרג היא סרט שתיעד את מסעו של פייר פאולו פאזוליני לפלשתינה בשנות ה-60. מיצבי הווידיאו שלה מעלים שאלות על מקומות היסטוריים טעונים כמו מערת המכפלה והאתר קאסר אל יהוד בגבול ירדן

19תגובות

הסרט "אתרי צילום בפלשתינה" מ-1964 מתעד את מסעו של הבמאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני לפלשתינה במטרה למצוא אתר הולם לצילום "הבשורה על פי מתי“, שבו הוא מתאר בבוטות את אכזבתו מהמקום. לבסוף בחר לצלם את הסיפור מהברית החדשה דווקא על אדמת איטליה. במיצב המרכזי בתערוכתה החדשה במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, נירה פרג מתחקה באופן פיסי ומטאפורי אחר פאזוליני ובוחרת להתעכב על כל מה שהוא זנח מאחור.

"כל זה היה יכול להיבנות במקום אחר" הוא שם התערוכה, שלקוח מסרטו זה של פאזוליני. האפשרות הטמונה במשפט זה מלווה לא רק את העבודה המתייחסת לסרט, אלא את התערוכה כולה. בתהליך העבודה שלה פרג בוחרת להתמקמם תחילה בעמדת תם ולשאול את השאלות הבסיסיות ביותר על המקומות ההיסטוריים הקיצוניים ביותר מבחינה חברתית, תרבותית ופוליטית, שאלות שאיש כמעט אינו חושב לשאול מפאת ההרגל.

אילייה מלניקוב

התוצאה הסופית, הבאה לידי ביטוי בשלושת מיצבי הווידיאו המוצגים בתערוכה, אינם מייצגת עוד עמדה תמה ביחס לנושא, אך אופני העריכה וההצבה בחלל מאפשרים לצופים להתחבר לנקודת המוצא של פרג. המסלול שהיא מתווה לצופה מאלץ אותו להשתהות זמן ממושך יותר מהרגיל בחלל ואף לבצע בחירות עצמאיות. בקומת הכניסה למרכז מוצגת העבודה "מעבר הכרחי" (2012), הצבת וידיאו בת חמישה ערוצים, שכל אחד מהם מראה פן אחר של האתר קאסר אל יהוד בגבול ירדן, שבו צילמה פרג בשנתיים האחרונות. באמצעות מה שפרג מציעה, המבקרים בתערוכה נדרשים למשמע ולשרטט בעצמם את הסיפור של המקום. "מטרתה של ההצבה היתה לבנות מסלול שמהדהד את המסלול שעברתי, את המשטור של החלל, את הטבע שמתקיים בקאסר אל יהוד”, מבהירה האמנית.

בחירת הצופה באה לידי ביטוי גם בקומה השנייה, שבה מוצגות אחת מול השנייה העבודות "אברהם, אברהם" ו "שרה, שרה", שתיהן צולמו במערת המכפלה בחברון ב-2012. העבודה הראשונה מציגה את הליך הריקון של חלל התפילה היהודי מסממניו הדתיים והכנתו לכניסת המאמינים המוסלמים, ואילו השנייה עושה את ההיפך. הצופה הנכנס לאמצע החלל מצוי בין שתי העבודות ונדרש לבחירה דיכוטומית: הצד היהודי או המוסלמי. השאלות כמה זמן ישתהה מול כל עבודה ומתי ואם יחליף צד תלויות רק בו.

בעבודה "תרחיש" (2012), המוצגת אף היא בקומה השנייה, פרג מתעדת הליך הכנה לתרגיל חילוץ נפגעים מבניין שקרס ברעידת אדמה או בפגיעת טיל. עבודה זו, המוצגת בהקרנה אחת, אמנם אינה ממשיכה את הקו האינטראקטיבי שהאמנית מתווה לצופים אך היא סוחפת אותם בעקבות השאלות והסקרנות של פרג אל המתרחש בתוך הבניין רגע לפני האירוע.

אשר לסרטו של פאזוליני המהדהד בתערוכה אומרת פרג: "זה סרט בעייתי ואף גזעני. הוא בעצם מסתכל על הארץ כאתר צילום. הוא בא לחפש את הארץ הקדושה ולא האמין כשהגיע למקום הצחיח הזה. כל התפישה האסתטית שלו התהפכה בביקור הזה. הוא הבין שצריך לתמצת את המקום ולבנות אותו במקום אחר. בהתחלה הוקסמתי מהסרט ואחר כך הבנתי שמה שדחה את פאזוליני מושך אותי“.

לגנוב מים קדושים

משיכה זו באה לידי ביטוי במיוחד בעבודה "מעבר הכרחי" שצולמה באתר ההיסטורי קאסר אל יהוד (ארמון היהודים או מצודת היהודים) השוכן על גדת הירדן, צפונית לים המלח ודרום־מזרחית ליריחו. על פי האמונה היהודית, זהו המקום שבו חצו בני ישראל לאחר 40 שנות נדודים במדבר את נהר הירדן בדרכם לארץ כנען. הנוצרים אף הם רואים בו אתר חשוב שכן לפי המסורת הנוצרית, בגדה המזרחית של הירדן מול המצודה הטביל יוחנן המטביל את ישו. לאחר כיבוש הגדה המערבית ב-1967 הוכרז האזור שטח צבאי סגור וכולו כוסה מוקשים, פרט למעבר צר באורך שלושה קילומטרים המשמש את עולי הרגל הנוצרים.

"ריתק אותי לבחון איך הטריטוריה מתחפשת למשהו אחר”, אומרת פרג. “הרי זה שדה מוקשים, מוצב צבאי, מעבר גבול אמיתי ומקום מקודש לנוצרים וליהודים. מקום שיש עליו כל כך הרבה מבטים“. עבודתה מדגישה לא רק את הפנים הרבים ואת הפרדוקסליות של האתר, אלא גם את המפגש הגס בין ההיסטורי לעכשווי. ניתן להבחין בכך באופן שבו המאמינים “גונבים” מים קדושים מהירדן בבקבוקי מים מינרליים מפלסטיק או בצעדות עולי הרגל הלבושים באופן מסורתי ונאלצים לעבור מעברי גבול ובידוק צבאי.

כל העבודות צולמו באזורים טעונים במתיחויות הקשורים לסיטואציות חריגות וזרות – הצעדה בקאסר אל יהוד מתקיימת פעמיים בשנה ואילו החלפת המפתחות במערת המכפלה מתקיימת במשך עשרה ימים בשנה בלבד. גם האירוע המתואר בעבודה “תרחיש” אינו שגרתי ומתקיים רק לפרקים רחוקים. עם זאת, בכל העבודות רגע השיא או ה”אירוע” - נעדר. פרג מציגה אך ורק את הפעולות הנעשות בטריטוריה ואת רגעי ההשתנות שלה. "אני לא צלמת נוף שמצלמת את הנוף הישראלי הפצוע, עשיתי את זה ועברתי את זה. כיום אני מצלמת ואוספת אך לבסוף מעניין אותי איך הדברים נוצרים, איך המחסומים מונחים בשבת (כפי שעשיתי בעבודה ‘שבת’ מ-2008), כיצד ארונות קודש מתקפלים במערת המכפלה ועוד“.

הפעולות המתועדות בסרטיה מודגשות בעבודת הסאונד העמלנית שלה. אין כמעט סינקים מהחומר המצולם, כל הסאונד נבנה מחדש באולפן ומטרתו להדגיש נוכחויות אחרות, לפעמים מינוריות בחלל - כמו קולות של רהיטים נגררים, גופות עשויות בד המושלכות לבניין רגע לפני ההריסה, בקבוקי פלסטיק גומעים מים מהנהר ועוד. "יש משהו בעבודה הסאונד הזאת שמנקה המון מרעשי המציאות”, אומרת פרג, “היא מבודדת רעשים קטנים ורגעים קטנים, פרטים שיכולים לערער את המבט הרגיל על הדברים".

להסתכל מחדש

התערבות עריכתית בולטת נוספת מתקיימת בהצבה של “מעבר הכרחי”. מעבר לערוצים המקבילים, ניתן למצוא בה חומר סטילס בשחור לבן שנלקח ממצלמה שהציב הזואולוג ערן לוין, החוקר את החיות הבאות לקאסר אל יהוד. פרג ערכה את התצלומים למעין סרטון נע, פעולת רברס להקרנה של עולי רגל הפוקדים את האתר ושל ביקורה הראשון באתר. גם לסאונד המלווה את שוט הביקור שלה, שהופך לשוט העזיבה שלה, היא הדביקה סאונד אחר, שבו היא ועורך הסאונד שלה הקליטו ציטוטים נבחרים מסרטו של פאזוליני. אלה מושמעים מהסוף להתחלה ונשמעים כספק גרמנית, ספק יידיש או ספק איטלקית גסה, אך למעשה זהו ג'יבריש.

בחומרי הגלם שצברת מכל המקומות היו סיטואציות עשירות המאפיינות אותם ומפגשים עם אנשים המפעילים ופוקדים את המקומות. לבסוף את מנקה את הכל ומשאירה מעט מאוד לצופה.

פרג: “עיקר העבודה במערת המכפלה היתה המחשה של ההתחפשות של החלל. רציתי לחשוף את החלל במערומיו ואז לשאול את השאלה של מי הוא. לראות אותו לרגע כחלל, כבניין היסטורי, כמוצג ארכיאולוגי. אני מנסה תמיד לחשוף משהו, לפתור משהו, כמעט תמיד סביב נושא הדת והטריטוריה. ברגע שאת מתעוררת את מבינה שישראל היא מקום דתי. את מנסה להבין מה זו אמונה, איך היא משנה את החיים שלי בתור אדם לא מאמין, איך היא משפיעה על החברה ועל הפוליטיקה”.

לרוב העבודות שלך ערוכות בצורה יותר נקייה ואת לא מבצעת בהן מניפולציות גסות. מה השתנה בתערוכה זו?

“הדימוי שצילמתי של עולי הרגל הוא יחסית מוכר. בעצם כל העבודה שלי מתעסקת באקט מודרניסטי המבקש להסתכל מחדש. הרעיון המנחה אותי הוא לא לעבור על יד ולקלוט את הדימוי מיד, אלא לרענן אותו. הרצון שלי בהתערבויות השונות, כולל בחזרה לאחור, הוא שהצופה ישאל את עצמו אם זה קרה או לא”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו