שיפוץ הרייקסמוזיאום: ורמיר ורמברנדט 
יכולים שוב לחייך - אמנות - הארץ

שיפוץ הרייקסמוזיאום: ורמיר ורמברנדט 
יכולים שוב לחייך

השיפוצים התעכבו כעשור והתקציבים התנפחו אבל התוצאה מרהיבה. מנהלי רייקסמוזיאום באמסטרדם, שנפתח בימים אלה מחדש, ביקשו להשיב לו את הפאר שאיפיין אותו במאה ה-19 בתוספת תאורה וטכנולוגיה של המאה ה-21

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קרול ווגל, ניו יורק טיימס

מאז נפתח ב-1885, רייקסמוזיאום באמסטרדם הוא המטמון הגדול ביותר של תור הזהב ההולנדי. הוא גדוש ציורים של המאסטרים הגדולים כגון רמברנדט, ורמיר, יאן סטין ופרנץ האלס. הבניין הגדול והכבד שתיכנן פייר קאופרס הוא שילוב יוצא דופן ומוזר של אדריכלות גותית ורנסנסית, שבמרוצת השנים נוספו לו אגפים חסרי ייחוד ונבנו בו חצרות כדי להוסיף לו מרחב. התוצאה היתה מבנה מיושן ולא יעיל, שלא היה יכול להתמודד עם האוסף ההולך וגדל של המוזיאון ועם המבקרים הרבים, ולכן ב-2003 הוא נסגר לשיפוצים נחוצים מאוד.

לפני כשבועיים נפתח הרייקסמוזיאום מחדש, בתום עבודות שיפוץ שנמשכו חמש שנים יותר מהמתוכנן ועלו כמעט 500 מיליון דולר, עשרות מיליונים מעבר לתקציב המקורי. אך הושב לו חלק ניכר מהפאר שאיפיין אותו במאה ה-19, בתוספת תאורה וטכנולוגיה של המאה ה-21. כשמנהל הרייקסמוזיאום, וים פייבס, נשאל מדוע התמשכו כל כך העבודות, הוא ענה שהתברר שהפרוייקט מורכב הרבה יותר מהמצופה.

"המוזיאון הוא מונומנטלי, והשיפוץ היה מהפך קיצוני", הוא אומר בראיון במשרדו המרווח, השוכן בווילה מלבנים אדומות המשקיפה אל המוזיאון. "אמסטרדם היא עיר של תעלות, ואי אפשר לחפור בה בור באדמה מבלי להירטב. זה גם מוזיאון לאומי, ומאחר שאנחנו עובדים עם הממשלה הדברים לוקחים זמן".

הספרייה ההיסטורית ברייקסמוזיאום. הספרייה עשויה מברזל יצוק, משתרעת על פני שלוש קומות ותיפתח לקהל לראשונהצילום: ניו יורק טיימס

האדריכלים הספרדים קרוז ואורטיז, שהצעתם לשיפוץ המוזיאון זכתה בתחרות, ביטלו רבים מהשיפוצים הקודמים, ושיחזרו את הפרישה המקורית של הגלריות, וכן את הקישוטים שנמחקו במשך השנים. העיצוב הפשוט והנאמנות למסורת כבשו את לבם של אנשי המוזיאון.

"לא היה לנו צורך לבנות אגף נוסף", אומר פייבס. "המוזיאון גדול מספיק. הוא לא פחות גדול משהיה. אני אוהב לאכול, אבל אני לא אוהב יותר מדי מנות. אני רוצה שנתמקד ונציג רק את העילית שבעילית. אני מאמין בכוח הפשטות". המוזיאון המשופץ צויד בכניסה חדשה, בביתן אסייאתי, במרחב תצוגה תחת כיפת השמים, בחנויות, במסעדות, במתקנים לימודיים ובספרייה משופצת.

נעלמו התוספות הזרות. ובחידוש דרמטי, שתי חצרות פנימיות נהפכו לאטריום יחיד – פשוט השקיעו אותן מתחת לקרקע. החלל הגבוה והמואר, ששטחו יותר מ-2,200 מטרים רבועים, עם גגות זכוכית ורצפות מאבן פורטוגלית מלוטשת, הוא כעת הפנים הציבוריות של המוזיאון, וכמו אולם הטורבינות העמוק במוזיאון טייט בלונדון, אפשר לבקר בו ללא כרטיס כניסה (מחיר כרטיס למוזיאון יהיה כ-19 דולר). כמו אולם הטורבינות, זה יהיה מקום בילוי אורבני, שיציג הופעות, ובסופו של דבר גם מיצבים אמנותיים.

פייבס צופה שכ-1.75-2 מיליוני מבקרים יבואו לבקר במוזיאון המחודש בכל שנה, דבר שעשוי להקפיץ את הרייקסמוזיאום למקום ה-20 בערך ברשימת המוזיאונים בעולמיים. בשנה האחרונה המלאה שבה היה פתוח, שנת 2002, ביקרו במוזיאון 1.3 מיליון איש (אגף פיליפס של המוזיאון נשאר פתוח בזמן השיפוצים והוצג בו מבחר של "להיטים" - ובהם "משמר הלילה" ו"הכלה היהודייה" של רמברנדט, ו"מוזגת החלב" של ורמיר – וכמעט מיליון מבקרים נהרו לשם בשנה שעברה, על פי עיתון האמנות “The Art Newspaper”).

באחר צהריים קריר לא מכבר המה המוזיאון מאוצרים ועובדי הקמה. טאקו דיביץ, מנהל האוספים במוזיאון, אמר שהאוצרים רוצים לספר סיפור באמצעות אופן הצבת היצירות.

"משמר הלילה" של רמברנדט (מימין). התשובה של רייקסמוזיאום ל"מונה ליזה" של הלוברצילום: ניו יורק טיימס

"במקום להילחם בבניין השלמנו אתו וקיבלנו את המוזרויות שלו", אומר פייבס. "זה בניין שהוקם כדי להיות המוזיאון הלאומי, לא סתם מוזיאון, ואנחנו רוצים שהקהל יוכל להרגיש את ההיסטוריה, כשיראה את הציורים, את הרהיטים ואת האמנויות השימושיות שכולם נוצרו בערך באותה תקופה".

ולכן במקום להפריד את הציורים משטיחי הקיר, מהרהיטים ומכלי הכסף, כפי שנעשה עד כה, האוצרים החליטו לספר את תולדות האמנות ההולנדית מימי הביניים ועד המאה ה-21 באמצעות כ-8,000 יצירות בארבע קומות.

"תראו כמה יפה נראה ארון מהמאה ה-17, מאותה תקופה של ציור של רמברנדט ומגש כסף של לוטמה", אמר דיביץ (לוטמה הוא צורף כסף חשוב מהמאה ה-17). "האמנים האלה היו חברים ודרך התצוגה הזאת יוצרת שחזור אמיתי של רוח התקופה". לכל יצירה נלווית תווית בהולנדית ובאנגלית.

פרט לגלריות המסורתיות, יש במוזיאון חדרי מוזרויות, למשל בתי בובות ודגמי ספינות מהמאה ה-18, ואחת הגלריות מוקדשת לפנסי קסם מהמאה ה-18 (המעצב הפאריסאי ז'אן־מישל וילמוט, הידוע גם בעבודה שעשה בלובר, תרם לעיצוב הפנים של הגלריות). אחד החללים המרשימים ביותר הוא ספרייה היסטורית עצומה מברזל יצוק, בת שלוש קומות, שתיפתח לקהל לראשונה. המבקרים יקבלו מכשירי אייפד, שכן אנשי המוזיאון סברו שהצבת מחשבים בחדר "יזהמו אותו מבחינה חזותית", אומר דיביץ.

נדרשו לאומנים תשע שנים לצבוע את העמודים הדקורטיביים ואת התקרה באולם הראשי של המוזיאון, שבו שוקם קיר של ויטראז'ים. אך לב המוזיאון הוא גלריית הכבוד, אכסדרה ובה ציורים מאת רמברנדט, ורמיר, האלס וסטין, פיטר דה הוך ויוהנס פרשפרונק.

לא הכל שם לקוח מאותה תקופה. האמן הבריטי ריצ'רד רייט הוזמן לעצב תקרות משני צדי "משמר הלילה" של רמברנדט, ויצר רשתות עצומות של כוכבים שחורים. זו יצירת הקבע היחידה של המוזיאון המותאמת למקום.

למרות היקפו של מבצע השיפוץ, התשובה של רייקסמוזיאום ל"מונה ליזה" של הלובר תיתלה במקומה המסורתי בקצה גלריית הכבוד. "קאיפרס עיצב את המוזיאון כולו סביב 'משמר הלילה', ורצינו לכבד את זה", אומר דיביץ. "זה עדיין המקום הטוב ביותר שבו הציבור יכול לצפות בו".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ