תערוכה

נוכחות של גוף

פנינה רייכמן חוזרת להציג לאחר הפסקה בת שמונה שנים - הפעם העבודות גדולות ממדים ובולט בהן השימוש בצבע

אלי ערמון אזולאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלי ערמון אזולאי

התערוכה "For Your Eyes Only“, שתיפתח הערב (חמישי) בגלריה גורדון 2 (נתן החכם 4), היא תערוכתה הראשונה מזה שמונה שנים של האמנית פנינה רייכמן והיא מציינת את עבודתם המשותפת של האמנית עם הגלריה החדשה, אליה עברה מגלריה נגא עמה עבדה במשך שנים. בתערוכה יוצגו עבודות חדשות מהשנתיים האחרונות וכן מס' עבודות מוקדמות שלא רק חושפות קשר תהליכי רב שנים ומצטבר אלא גם את יצירותיה היפות ביותר כדוגמת סדרת הסונטינות מ–1999.

העבודות החדשות, בשונה מהישנות, הן גדולות ממדים ועשויות בצבע על קנבס. יש בהן את המאפיינים הקיימים גם בעבודות הרישום המוקדמות - קו היד הבוטח של רייכמן, שפתה הרישומית, השימוש בשפה, יצירת הסבך, דימויי הפרחים והצמחים החוזרים ומתפתחים כתבנית מצד אחד וכאורגניזם חי מצד שני בעבודותיה. עם זאת בולט בהם השימוש בצבע - כחול, כסף ושחור. התערוכה נקראת "For Your Eyes Only“ על שם אחת העבודות המוצגות בה.

פנינה רייכמן, "The Nine Gates of My Body I", 2003צילום: אברהם חי

בעבודות אלה משלבת רייכמן מלים וטקסטים, חלקם מומצאים וחלקם לקוחים ממקורות ספרותיים כדוגמת "סורג־שפה" של פול צלאן ואלחנדרה פיסארניק, "יוצרים שידעו חיים מרובי סבל" כדבריו של אלון אלטרס שכתב את הטקסט המלווה את התערוכה. „שניהם התאבדו, שניהם היו מהגרים ואמנים גדולים. הביוגרפיה והעולם השישי של צלאן ופיסארניק, השואה שמטילה את צילה הרצחני על חייהם ויצירתם של השניים, הם אלמנטים שרייכמן לקחה בחשבון כשהחליטה לארח אותם בעבודותיה“.

גם למעבר לפורמטים גדולים של בד יש משמעות. „הם מאפשרים לי לפעול בקנה מידה שלא התעסקתי אתו מאז שנות השבעים. זה נותן לי נוכחות של גוף“, אומרת רייכמן. היא נעמדת לצד הציור שקצר במקצת מגובהה ופורשת את ידיה לצדיו כדי להראות שגם רוחב הציור כרוחב מוטת הידיים שלה.

רייכמן משתמשת אך ורק בשפה האנגלית, לעתים אף מתרגמת מתרגום שירתם לעברית בחזרה לאנגלית שלה. היא מסבירה כי היא מעדיפה להשתמש באנגלית ולהתרחק בכוונה מהעברית. "זה משאיר אותי בעמדה נייטרלית. בלי להביא את כל נכסי צאן הברזל של השפה הטעונה הזו“, היא מסבירה. המלים והטקסטים לפעמים מוסתרים, מוסווים תחת הסבך הרישומי, דורשים מהצופה התבוננות ממושכת וריכוז, כמו קריאה עמוקה. „לטקסטים יש משמעות עמוקה, לא רק של שפה אלא גם של מקצב. הם מכתיבים קצב ומהלך ציורי. הם כמו סימנים בציור ברמה הכי פורמליסטית שיש“, אומרת רייכמן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ