שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תערוכות בוגרים

לאן נעלמו צילומי האייפון?

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

יחסית למחלקות המתמחות בצילום וניו-מדיה, אין כמעט טכנולוגיות חדשות במוסררה ובהדסה. עוד ועוד פרינטים, ומעט מאד צילומי אייפון, מצלמות אבטחה, רנטגן, מדפסות תלת-ממד, מצלמות אינטרנט, מונטאז'ים או טיפול במדיה קיימת, מצלמות תוך-גופיות או קמרות-אובסקורות, ושאר עיסוקי המדיום הרווחים במחלקות כאלה לרוב. כלומר, מעט מאוד עיסוק במדיום עצמו, בשפה שלו, בצורה שהיא התוכן. זה מעניק לתערוכות גוון אנכרוניסטי מעט, מיושן.

בכמה חללים המפוזרים בין שטח בית הספר למתנ"ס מורשה המשופץ מוצגת תערוכת בוגרי המחלקה לצילום, ניו מדיה ולמוסיקה חדשה בבית הספר לאמנות מוסררה, המונה השנה 18 סטודנטים. ניכרת בה ההתעסקות היתרה במקומו של הסטודנט בעולם, עולם המורכב ממשפחה, חברים, מזהות אתנית ומגדרית. נימה לירית שורה על חלק מהפרויקטים, מין טון נוסטלגי מהורהר ומסכם שבו מדמה גיל ההתבגרות הסנטימנטלי את ההזדקנות.

נדיה שובלוב, ללא כותרת, 2013צילום: נדיה שובלוב

"גוף העבודה הינו חלק מתהליך חיפוש אישי מתמשך", כותב אחד הסטודנטים, "בו עולות שאלות על זהות, מקום, זמן, מהות, זיכרון, חברה, יצירה, אסתטיקה, אמנות ועוד". "העיסוק שלי בזיכרון, בנוסטלגיה ובכמיהה לדברים שתמו, מחזיר אותי אל סיטואציות יומיומיות ומשמעותיות בילדותי אותן אני מביימת מחדש", כותבת סטודנטית אחרת. מעטים הפרויקטים המצליחים להיחלץ מאיזה ”פעם” או “היה היה” מדומין או מהלך רוח מלנכולי באופן מעורפל, להיחלץ ולהקנות לצילומי הוריהם וחבריהם משמעות עקרונית מעבר לממד היומן האישי.

הגר אוידה היא בין היחידות המצליחות בכך. בעבודת וידיאו שלה נראית אשה חסרת עיניים, תקריב על פיה ולשונה מתנועעת ללא סאונד במהירות מואצת. משהוצא מהקשרו, הצהלול (זרלוטה) מתברר כתנועת לשון מגונה, ענבלית מדי, דגדגנית מדי, “לא טבעית”. בווידיאו נוסף מושחלת טבעת על מוט ברזל, עושה דרכה מטה בצליל מתכתי צורם, כקונטרה אנכית לתנועת הלשון הרוחבית. בווידיאו שלישי נראית אוידה כשהיא מטפלת בשטיח או פורמת אותו. הפירוק שלה את האתניות למרכיביה האסתטיים והחומריים מצליח לפעור פער אפקטיבי בין תחומי הפולקלור והאמנות, בין הצבעוניות והשפע למונוכרומטיות והמינימליזם הריק, ולייצר בעבור שני התחומים המשגה מחודשת.

נדיה שובלוב מציגה סדרת צילומים טיפולוגיים של חצרות בתים פרטיים בישראל. הצילומים המודפסים על פרספקס זוהרים בלובנם, ריק גיאומטרי אכזרי נראה בהם. השיפוץ חסר האישיות, התריסים החשמליים, אבני השיש והמדשאות הגזומות, ריהוט הגינה המכוסה יריעות פלסטיק, ובייחוד החלונות והדלתות הסגורים ומוגפים – כל אלה מצולמים ללא נוכחות אדם, משדרים משהו נטוש ומיואש.

קרן רוזנברג, הצבת חלל, 2013צילום: איתי נדב

קרן רוזנברג מציגה את "לימבו", פרויקט צילומי שיסודו בקשות אינטרנטיות של רוזנברג מזרים ברחבי העולם לצלם את בתיהם מבחוץ. את שלל הצילומים שקיבלה הדפיסה ומיסגרה במסגרות שונות, והתוצאה היא קיר שהוא שכונה מוכלאת של סגנונות אדריכליים, טעמים אישיים, מעמדות וסגנונות חיים, מוואן ועד ארמון, מכפר נידח ועד מטרופולין.

אלי מקס קישקה בנה יומן צילומים המודפסים ומוצגים על הקיר, ולצדם הוא מזמין את הקהל לדפדף במחשב ולבחור פריימים נוספים להדפסה, שאותם יוכלו לתלות או לקבל במייל. כך נוצר אלבום רב-עלילתי והשתתפותי של זכרונות מושתלים כביכול.

סשה טמרין, ללא כותרת, 2013
סשה טמרין, ללא כותרת, 2013

סלע קיומנו

במחלקה לתקשורת צילומית במכללת הדסה, שבה מסיימים השנה 31 בוגרים, בולט המיצב של סשה טמרין, המעמת בין התגליות המדעיות של העידן המודרני, בייחוד אלה המשויכות לעידן הלאומני-פטריוטי של המלחמה הקרה, לבין סלעים, "הקיימים מיליוני שנה, עוד לפני קיומו של האדם הראשון עלי אדמות, והם אובייקטים אוניברסאליים שאינם יכולים להיות מיוחסים להיסטוריה או לאום, טעונים בכוחות מיסטיים של הנצחי והעל זמני". טמרין מציג קטלוג ובו צילומים ישנים של חידושי המדע והטכנולוגיה המגויסים למטרות לאומיות כגון ריגול, חקר החלל או כלי נשק, כאלה שיש להם כיום שיק רטרואי מעורר חיבה. אותם הוא מעמת עם תקריבי סלעים, רכסים, צילומי אסטרונומיה, שלדבריו מייצרים עמדה צינית כלפי "שאיפת האנושות לפענח את הבלתי ניתן להשגה ולנכס אותו לעצמה".

אלכסיי קלוגין מציג סדרת צילומים יפהפיה במסורת הפוטו-ז'ורנליזם המודרני של תיעוד מסע. "במהלך השנה האחרונה שבתי למחוזות ילדותי באוקראינה", הוא כותב, "אל הכפרים והאנשים שהכרתי בזמן ביקורי כילד אצל סבתי. מעט מאוד השתנה בחבל ארץ זה מאז, קצב החיים ומהלך הזמן נותרו כשהיו". וכך רואים פינות מטבח, דיוקנאות של אנשים בביתם עמוס החפצים, אסתטיקת עוני, קישוטים ואורחות חיים, בקתות עץ וחי יומיום, ישישות במיטתן, דרכים צדדיות וגדרות עץ, עבודת כפיים כפרית ופינת איקונות פרבוסלאבית אופיינית.

אלכסיי קלוגין, "Podillya", 2013
אלכסיי קלוגין, "Podillya", 2013

מיטל כהן מציגה מיצב וידיאו פוליטי. " כ-10 ק"מ צפונית ליריחו, משני צדיו של כביש 90 שוכן הכפר עוג'ה", היא כותבת, "כרבע מהתושבים מוגדרים פליטים פלסטינים, שאר תושבי הכפר בדואים. בשנות ה-80 החלה חברת מקורות בשאיבה אינטנסיבית של מי המעיינות באזור שמאלצת את התושבים לקנות מים לצורכי בית ולצרכי חקלאות, כך שברוב חודשי השנה המעיין יבש". כהן מצלמת נערים קוטפים פרי בחממה, חממות קרועות ונטושות, פקיד בז'קט יושב מאחורי שולחן ומטלטל עט בין אצבעותיו, שמיכה שעליה נמר גדול תלויה על חבל מחוץ לבית ועוד, כל אלה מוקרנים בה בעת. לרגעים מתקשה העבודה לחמוק מהממד האוריינטליסטי-הסקרני והתיירותי, אך היא נחלצת ממנו באמצעות הסימולטניות היוצרת תחביר ויזואלי של נתקים, ריבוי נקודות מבט וכמה סיפורים מקבילים.

בית הספר מוסררה (רח' הע"ח 9, ירושלים) ובמתנ"ס מורשה (רח' שבטי ישראל 22 בירושלים). א'-ה' בין השעות 20:00-10:00 וביום ו' בין השעות 14:00-10:00. עד ה-30 ביולי.
מכללת הדסה, החוג לתקשורת צילומית (הנביאים 37, ירושלים). ימים א’-ה’ 13:00-20:00 ובימי שישי 09:00-12:00. עד ה-26.7. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ