ההצלחה והמחלוקות של הביאנלה בסחנין - אמנות - הארץ

ההצלחה והמחלוקות של הביאנלה בסחנין

בשבוע הבא תינעל הביאנלה בסחנין בכנס לאמנות, חברה וסביבה

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איתן בוגנים

לאור העניין הרב, הביאנלה הים-תיכונית בסחנין הוארכה עד סוף ספטמבר. האירוע, שהיה אמור להתקיים חודשיים בלבד, יעמוד לרשות הציבור למשך ארבעה חודשים וחצי, בדומה לביאנלות אחרות בעולם.

אירוע האמנות הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בעיר ערבית בישראל משך אליו עד כה כ-12,000 מבקרים. הביאנלה, בהשתתפותם של כ-50 אמנים מ-15 מדינות ובתקציב כולל של כ-1.5 מיליון שקל, שמה לה למטרה להיות מרכז זמני של אמנות עכשווית איכותית בפריפריה. 350 עבודות פרושות באתרים שונים ברחבי העיר – בניין העירייה, איצטדיון דוחא, מסגד עתיק, כנסיות, חנויות בעיר ועוד. בפרויקט המרשים שהוקם כנגד כל הסיכויים (מפעל הפיס הוא התומך המרכזי) לוקחים חלק אמנים מוכרים מהסצינה הבינלאומית כמו מרינה אברמוביץ', ברוס נאומן ויאניס קונליס. הרשימת כוללת גם אמנים מאפגניסטאן, איראן, מרוקו ואלג'יריה, ומספר מצומצם יותר של אמנים ישראלים יהודים ואמנים ערבים תושבי האזור הממעטים להציג.

אף שעצם קיומה של ביאנלה לאמנות עכשווית בעיר ערבית בישראל היא פעולה פוליטית מובהקת, ביקורת מסוימת נמתחה לפני זמן מה על יוזמי הביאנלה ואוצריה, האמנים בלו סימיון פיינרו ואביטל בר-ישי, בנוגע למיעוט האמנים הערבים המקומיים המשתתפים, וכתוצאה מכך - להעדרה של אמנות פוליטית ביקורתית שתדון באופן ישיר ביחסי הכוחות המורכבים בין העיר למדינה ובין התושבים לאמנות. פיינרו, שלצד ניהול הביאנלה גם מציג בה עבודות משלו, ציין בכמה בימות תקשורתיות את חשיבות המפגש האנושי, הגשר התרבותי, המסר של שינוי חברתי ו"שיח חדש שמטרתו לקדם תרבות מקומית מקורית, כזו השואבת את השראתה מהאזור”.

למימושו של החזון האוטופי הזה נקטו אוצרי הביאנלה תפישה המערערת על הקטגוריות המקובלות של חללי תצוגה ושל מידת ידוענותם של האמנים והקפידו לערב בכמה מוקדים את תושבי המקום במלאכת האוצרות. ועדיין, מרבית העבודות המוצגות בביאנלה עוסקות באופנים שונים במבע הפוליטי, באופן האמביוולנטי החמקמק המאפיין את האמנות העכשווית. לרוב מגיח הפוליטי במרומז ובניסוח מטאפורי, כמו בצילומיה של מימונה גוארזי, האמנית האיטלקייה שהתאסלמה בראשית שנות ה-90. בצילומיה הגדולים מופיעות דמויות ענק שפתחים שחורים מאיימים פעורים בתלבושותיהן. העבודות מרשימות, מוזרות ומפתות, ולדברי האמנית, עוסקות בסוגיית הדיכוי של נשים בארצות שונות. במקרים אחרים מתגלם החספוס הפוליטי בתצורה סוציו-פואטית, כמו בעבודת הווידיאו "המלה האחרונה" מ-2003 של האמנית האיראנית שירין נשאט, שמציגה גרסה קפקאית לחקירה והרשעה של אמנית המאוימת על ידי זרועותיה הנעלמות של הבירוקרטיה. בעבודות אחרות האמירה נהירה ונחרצת יותר, בעיקר באלו שההקשר שבו הן מוצגות ממלא תפקיד משמעותי. כך, למשל, אלמגול מנליביבה, האמנית האופנתית מקזחסטאן, ושפי בלייר הישראלית מציגות צילומים של חיות מתות, בדרגות שונות של הפשטת עור, באיטליז המקומי.

שם התערוכה, "רה–אוריינטציה", מושג המחבר בין האוריינט ובין כיוון חדש, בין המזרח למערב, מצביע על הפרדוקס העומד בבסיס התמטי שלה - ניסיון לקשר בין אוסף הערכים המקומיים הים-תיכוניים לאמנות גלובלית, ובמלים אחרות, ניסיון לגשר על הפער בין מה שתושבי סחנין רוצים שיהיה, למה שמקובל כנכון. “התפישה האסטרטגית של הביאנלה הים-תיכונית מבוססת על הכרח לשלב בין האוכלוסיות היהודיות והערביות החיות בשכנות באזור”, אומר סימיון פיינרו. “אנו מאמינים שמושג הדו-קיום שסימל את מערכת היחסים בין הערבים-פלסטינים ליהודים מוחלף ביצירת שותפויות, אשר בשונה מיוזמות הדו-קיום אינן מנסות לכפר על טעויות העבר של הפליה ואי-שוויון, אלא ליצור שינוי מבני של האמנות והתרבות”. מעבר לשיח האמנות ובעזרתו, יצרה הביאנלה הים תיכונית הזדמנות נדירה למפגש בין ערבים ליהודים, לאחר שאלו האחרונים הדירו רגליהם מסחנין בעשור החולף. ב-23 בחודש יתקיים אירוע הנעילה של הביאנלה בדמות כנס סחנין לאמנות, חברה וסביבה. בשנה הקרובה תפתח הביאנלה מרכז שהות בינלאומי של אנשי אמנות בסחנין, וכמו כן יערכו בהמשך סדנאות וסדרת תערוכות של אמנות עכשווית במוזיאון המורשת בעיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ