בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה אוצרת האמנות נעמי אביב

אביב, זוכת פרס האוצרות 2011 מטעם משרד התרבות ומהדמויות המרכזיות, המקוריות והחריפות ביותר בשיח האמנות בארץ, מתה בת 58

40תגובות

מתה האוצרת נעמי אביב מילוא, מהדמויות החשובות בשדה האמנות הישראלית. לאחר ניתוח שעברה עקב מום בליבה, נלחמה אביב על חייה בבית החולים איכילוב בחמשת השבועות האחרונים ומתה בגיל 58. אביב היא זוכת פרס האוצרת לשנת 2011 מטעם משרד התרבות. חבר השופטים אז, מרטין וייל, עדנה מושנזון וטלי תמיר, נימקו את בחירתם באביב בהזכירם שהיא "אוצרת עצמאית הפועלת מעל לעשרים שנה בשדה האוצרות הישראלי כמפעל של אשה אחת, נטולת פשרות.

"נעמי אביב מעולם לא חסתה בצל ממסד אמנותי כלשהו והקפידה על עצמאותה המחשבתית והרעיונית ועל חופש פעולה מלא. בחירותיה באמנים אותם הציגה, בנושאים שפיתחה והבליטה ובחללים שבחרה היו פרי מחקר מקורי והעידו על יכולתה המיוחדת ליצור קשרים, להצביע על תופעות ולאבחן איכויות. זאת, בליווי יכולת כתיבה מיוחדת במינה, סגנון ביטוי אישי, חריף ואינטליגנטי, ידע רב באמנות ובפילוסופיה וכן אומץ להחדיר בכתיבה אמנותית גם ניואנסים של הומור, דמיון ונקיטת עמדה".

טלי שני

עוד כתבות בנושא

אביב כתבה מאמרים רבים – מעמיקים ובהירים – למספר רב של אמנים, ביניהם פנחס כהן-גן, פיליפ רנצר, מאיר אגסי, יחיאל שמי, חן שיש, סיגל פרימור, ועוד.

ב-2010 מאמרה המקיף ביותר, "תמר גטר ומעגל הגיר הגרוטסקי", נאסר לפרסום על בגרסתו המלאה ידי המחלקה המשפטית של מוזיאון תל אביב, סביב מחלוקת הקשורה לרטרוספקטיבה שאצרה לאמנית. "בתהלוכת הפיגורות הבזויות, הדחויות, השוליות, הקרימינליות, היא מצעידה, כאילו היו מריונטות מושלמות, צבא של גמדים, מפגרים, דחלילים, מהגרים ומפלצות נלעגות", כתבה אביב במאמר, "מעמדה ביקורתית של אדיוט או ליצן היא מפליגה אל מוקדי קונפליקט אידיאולוגיים ומתנגחת ברעיונות אוטופיים, רעיונות ותפיסות שהגדירו את המודרניזם האוניברסליסטי לכאורה, או את המהפכה הציונית, לדוגמא".

בנוסף, השתתפה אביב כשופטת בוועדות פרסים, היתה חברת המועצה לתרבות ואמנות, ואצרה תערוכות יחיד רבות, של האמנים אניסה אשקר, סיגל פרימור, שריף ואכד ואחרים. אביב אצרה גם תערוכות קבוצתיות רבות. ביניהן, הביאנלה לפיסול בעין הוד 1997 בנושא "הומניזם 2020?"; "שדים'" במוזיאון בת-ים; "רעב" במרכז לאמנות עכשווית ב-2005; "מדונה ונרקיס: אמנים ישראלים ומפלצת הזהות העצמית" שהוצגה ב-2006 במוזיאון הלאומי בוורשה; התערוכה במרחק השחור" שאצרה במוזיאון אשדוד בהשתתפות לאה ניקל וחן שיש; "גן החשמל" 2011 בגלריה קונטמפוררי שעסקה ביחסי אמנות פלסטית-מוזיקה; ו"ניאו ברבריזם", שאצרה אביב יחד עם נועם סגל, האוצרת הצעירה, שמספרת עליה, "שהייתה אוצרת מוערכת ופעילה בשדה האמנות הישראלית משנות ה-70 ועד יומה האחרון.”

פעילותה האוצרותית החוץ ממסדית של אביב אכן לא פסקה לרגע. עד לפני שבועיים הוצגה התערוכה "מיטת זרע" של ענבל הופמן שאצרה אביב בגלריה P8, בתל אביב. "עולם האמנות התאחד והתפלל כל החודש וחצי האחרונים”, אומרת עידית עמיחי, ראש תחום אמנות פלסטית ומוזיאונים במשרד התרבות, וחברה קרובה של אביב, “היתה לה הבנה מעמיקה על עולם האמנות ואת התרומה שלה לאמנים אי אפשר לתאר במלים. היא היתה חברה טובה של המון אנשים, כל אחד מאתנו הרגיש שהיא החברה הכי טובה שלו. זו אבדה אישית בשבילי כחברה, ולעולם האמנות.”

על תערוכתה "איך מסבירים תמונות לארנבת מתה", במרכז לאמנות עכשווית ב-2004 כתבה רותי דירקטור: "מענג לראות את 'איך מסבירים תמונות לארנבת מתה'. לא מפני שהתערוכה מספקת תשובה לשאלה 'איך מסבירים תמונות', מובן שלא, להיפך, שום תשובה אינה מזומנת. אולי בגלל זה, בעצם, בין השאר, זה כל כך מענג, ואולי מפני שלתערוכה אין נושא, והיא לא אקטואלית, ולא נכונה פוליטית, ובכלל, לא קשורה לשום עניין פוליטי, לא למיגדר ולא לאוטופיה ולא לכאוס, רק לאמנות. אמנות לעצמה!!! לשאוף עמוק לריאות! במין עיתוי שאין לו שום סיבה, ושום צידוק מיידי, בחרה נעמי אביב, האוצרת, להתעסק בחידתיות של האמנות המודרנית, ובהיבטים מסוימים של מורשת בויס, סתם כי בא לדבר על אמנות. או לגלגל רעיונות שקשורים באופי האזוטרי של האמנות, מבלי להרגיש צורך להתנצל על כך".

עוד הוסיפה דירקטור: "ההצעה המאוד מקסימה העולה מהטקסט של נעמי אביב היא להרפות. להרפות מכפתור הפרשנות, לכבות את מתג התקשורתיות, להניח לאמנות להיות מה שהיא – סתומה לפרקים, לא קוהרנטית, לא מפוענחת עד הסוף. ואם מה שמשתמע מכך הוא אליטיזם, או סנוביות, או למעטים בלבד, אז לא נורא. לא צריך להתנצל על אתגר אינטלקטואלי. וכך גם הטקסט עצמו: מתנהל בנינוחות בין באטאיי לרוזלינד קראוס לאיב אלן בואה, מציע את מלומדותו לא בהפגנתיות וללא התגוננות. מתנהל כמו טקסט. כמו אמנות, שהיא גם מושגית, וגם מופשטת, וגם לא ממש ספקטקולארית או פתיינית".

"אני מתעקשת על עצמאות במשך תקופה מאוד ארוכה", סיפרה אביב בראיון ב"מעריב" לפני שנתיים, "כמה מחברותיי עובדות במוזיאונים והייתי עדה לתסכול ולתחושה הלא יצירתית, וגם להשפלה של לדפוק שעון, כי כולם עובדי עירייה. אני לא שואפת לעבוד במוסדות, אני שמחה לעבוד לפעמים בתור פרילנסרית במוזיאון ולפגוש צוותים מיומנים. זה מאוד כיף, מאוד מומלץ. אם אנחנו נוטים לחשוב על אמנות כתחום שיש בו עדיין חירות, בתור אוצרת התפקיד שלי הוא לממש אותה או לעזור לאמנים לממש את החירות שלהם".

בראיון ב-2006 סיפרה אביב כי היא עונדת תמיד טבעת Memento Mori ("זכור כי אתה בן תמותה") מעוטרת בגולגולת, כי "זה מוטו חשוב לראות בכל בוקר". ההלוויה תיערך ביום חמישי (28.11) בצהריים בקריית שאול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו