תערוכה

לצלם את 
החול במכחול

ציורי השמן הגדולים של טליה ישראלי הם עיבוד למראות שצילמה בדרום תל אביב, אזור שמושך אותה בהזנחה ובכאוס שבו

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

אזור דרום תל אביב, על העליבות והקסם שבו, משתקף דרך מבטה של האמנית טליה ישראלי בתערוכה שתיפתח ביום חמישי בערב, "דור שלוש" שמה, בפיינברג פרוג'קטס, גלריה לאמנות עכשווית בתל אביב (המפעל 3). שלושה ציורי ענק, שמן על בד, ועוד מספר עבודות קטנות, יוצגו בתערוכה הממשיכה את המהלך שאותו חוקרת ישראלי בשנים האחרונות: ציור סמי־נטורליסטי, שבו האמנית לא יוצרת את הבדיה אלא מסתכלת על הנמצא סביבה ומגיבה לזה. "המציאות הזויה יותר מכל מה שאפשר להעלות על הדעת, וההתבוננות בה בהחלט מספיקה", אומרת ישראלי.

למרות שהתוצאה הסופית נדמית כמלאת ספונטניות ודרמה, חיוּת ורגש, תהליך העבודה של ישראלי הוא מכני בעיקרו. היא משוטטת בדרום העיר ומצלמת את נופיה, אוספת צילומים רבים ומתוכם בוחרת דימוי לציור. "דימוי מעניין הוא כזה שחושף את המכניזם שבונה אותו", היא אומרת. הפעולה הציורית באה להטעין מחדש את הפעולות היבשות שקדמו לה. הציור של ישראלי, הכמעט קולנועי בגודל ובאנרגיה שלו, נתפש אמנם כרגע בהווה אבל גם כתמונת־עולם בתנועה, המתייחסת להשתנות המתמדת של דרום העיר, שמצוי במטמורפוזה של הריסה ובנייה.

טליה ישראלי, "Cinder Street", 2013 צילום: עמי ארליך

ישראלי, שנולדה ב–1976 בירושלים, גרה בדרום העיר בעשר השנים האחרונות. העניין שהיא מוצאת במקום קשור לדחיסות, הפריצות והכאוס שלו, “כמו פצע פתוח. מין אזור־ספר שלא ברור למי הוא שייך, ללא שום יד מכוונת, מארגנת או מייעדת. זה פשוט נוצר, כמו ביצה שכל אחד שפך אליה את הזבל שלו". בניגוד לקצה הצפוני של העיר, המאורגן והמצוחצח, בדרום העיר קשה לדעת מה יש בחדרים שמעבר לחלונות, וישראלי מאמינה שלזן מסוים של אנשים, אמנים למשל, המקומות הלא מאורגנים האלה מתאימים במיוחד, בזכות חוסר הוודאות והתלישות שטבועים בהם.

"הנוף משקף את התלישות ומפרה אותה, אז זה לא רק רע. נראה לי שהיה מדכא נורא אם כולם היו גרים בשדרות רוטשילד". אבל ישראלי מסרבת להפוך את התלישות והמראות הקשים שהיא רואה לאקזוטיקה, אלא רואה בהם סימני לעיקשות, למלחמה קיומית על השפיות. "טליה ישראלי משוטטת בדרום תל אביב 2014, בין תופעות התלישות, ההזנחה, ההטלאה, העוינות, הבדידות, הניכור, שפוגשים חזיתית באחוריה של העיר", כותבת אוצרת התערוכה, ים המאירי. "היא לא מתנגדת לתופעות הללו אלא מאמצת אותן אל חיקה, פולטת אותן חזרה אל הבד כמעט בזמן אמת בכדי לשמר את המיידיות. היא עובדת כאמנית, כפועלת מוכרת־זרה, מלאת אימה, התפעלות וייאוש".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ