תערוכה |

ויק מוניז - בין שוקולד לאבק

ויק מוניז, האמן הברזילאי הידוע בעולם, מציג במוזיאון ת"א את התערוכה "תמונות מכל דבר", המשתמשת בחומרים מפתיעים ובה־בעת חוקרת אותם

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

התערוכה המקיפה הראשונה בישראל של האמן הברזילאי ויק מוניז, "תמונות מכל דבר", תיפתח ביום חמישי בערב במוזיאון תל אביב לאמנות (שאול המלך 27). התערוכה הכמעט רטרוספקטיבית תסקור את הקריירה המגוונת של מוניז, ויוצגו בה מרבית סדרותיו היותר־מוכרות כמו "תמונות שוקולד", תמונות אבק", ו"תמונות זבל". סוזן לנדאו, אוצרת התערוכה, בחרה לתלות את העבודות של מוניז באופן כרונולוגי, מרעיון לרעיון, על מנת "לתאר תמונה ברורה את היצירה ואת ההתפתחות של מוניז. ההליכה הכרונולוגית בתערוכה מסבירה באופן הכי טוב את יצירתו".

מוניז, יליד 1961, שגדל למשפחה ממעמד הפועלים בשכונת עוני בסאו פאולו, נחשב כיום לאמן הברזילאי המצליח ביותר בעולם. הוא חי ועובד בניו יורק מאז שנות ה–80, ומשתמש בחומרי גלם שונים ומשונים, כמו שוקולד, אבק, יהלומים, פאזלים, צמר גפן, חוטי תיל, סוכר, צעצועים ופסולת. לנדאו רואה במוניז אמן קונספטואלי "שמכניס תהליך נוסף, מתווך, בין הרדי־מייד לתוצאה". בעזרת מניפולציות ומשחקים עם קנה־מידה ופרספקטיבה בוחן מוניז תפישות וייצוגים חזותיים, תוך כדי התייחסות ישירה אל תולדות האמנות, ההיסטוריה והמדע. עבודותיו של מוניז מתעתעות ונעות בין החזות התלת־ממדית המקורית שלהן לשטיחות של נייר הצילום. בסופו של תהליך הבנייה מצלם מוניז את העבודות "ומפיק דימויים היברידים, שבהם החומר מנוגד פעמים רבות לדימוי", מציינת לנדאו. התוצאה של התהליך היא סדרת צילומים מודפסים, "המאתגרים את אופני הצפייה המקובלים ומעלים שאלות בדבר ניכוס, מקור ושעתוק".

ויק מוניז, "אמרסון" (מתוך הסדרה "תולדת המצוקה"), 1998. צילום: באדיבות גלריות זיפאס

לנדאו מאזכרת בקטלוג התערוכה את הפורטרטים של הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו, המורכבים מאובייקטים שונים כמו פירות, ירקות, פרחים וחיות. העבודה "תצלום פעולה", למשל, נעשתה בעקבות צילומו הידוע של הנס נאמות בו נראה ג'קסון פולוק עובד על ציור בסטודיו. מוניז שיחזר את הצילום בעזרת סירופ שוקולד, צילם אותו והדפיסו בדפוס בסייברכרום איכותי וצבעוני.

את הפורטרט המפורסם של צ'ה גווארה הוא שיחזר עם שעועית שחורה, ופעולה זהה, רק עם חומרים אחרים כאמור, הוא ביצע על דימויים של וורהול, באס יאן אדר, פיקאסו, קלימט, בוטיצ'לי, קראווג'יו, ועוד. מניפולציה נוספת שמפעיל מוניז היא ביחס שבין הגודל של הדימוי המקורי לדימוי שהוא מייצר. למשל, אחת העבודות הגדולות בתערוכה היא במקורה ציור קטן־ממדים של גרהרד ריכטר הגרמני.

מוניז כינה את עצמו בקטלוג לתערוכה "המוזיאון הדמיוני" מ–2011, "כלהטוטן לואו־טק", והסביר כי "משמעות העבודה עם חומרים היא עבודה עם עצם מהותו של מה שיש לחומר להציע". מבחינתו, העבודה מגדירה את החומר והחומר מגדיר את העבודה. "תהליך העבודה שלי תמיד עוסק בקשר הפרדיגמטי בין חומריות וקונספט בעבודת האמנות".

בחלל קטן וסגור במרכז התערוכה תוצג גם העבודה הידועה ביותר של מוניז, הסרט התיעודי המצוין "האמנות בזבל" שביימה לוסי ווקר. הסרט שהיה מועמד לפרס האוסקר מתעד במשך שלוש שנים את עבודתו של מוניז במזבלה הגדולה ביותר בעולם, גני גרמאשו בפאתי ריו דה ז'נרו. הסרט עוקב אחר שיתוף הפעולה האמנותי של מוניז עם קבוצה של catadores, מלקטי אשפה, שמיחזרו זבל יחד עם מוניז ויצרו באמצעותו את הדיוקנאות שלהם.

בפתיחת התערוכה יכבד מוניז את הקהל בנוכחותו, וביום שישי בצהריים ירצה על עבודותיו במוזיאון תל אביב לאמנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ