התערוכה "הם מציירים פרחים" - להדגיש את משיכת המכחול

ביום שישי בצהריים תיפתח בסלון יפו לאמנות,התערוכה הקבוצתית והדו-לאומית "הם מציירים פרחים"

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

בסלון יפו לאמנות, גלריה הפועלת זה כארבע שנים בחלל במחסן 2 בנמל יפו ומציגה באופן עקבי אמנות ישראלית עכשווית ואמנות פלסטינית, תיפתח ביום שישי (25.4) בצהריים התערוכה הקבוצתית והדו-לאומית "הם מציירים פרחים". אוצר התערוכה, הצייר עמית קבסה, בחר להעמיד במרכזה ציורי פרחים בלבד. "יש איזה סוד בציורי פרחים", מספר קבסה. "איזה כוח מאגי, דווקא בגלל העוצמה המוחלשת, דווקא בגלל חוסר התכליתיות הנראית לעין". התערוכה אם כן היא בבחינת התרסה על המניעים הגלויים והסמויים שבעשיית אמנות, וציור בפרט. בחיפוש שלו אחר המוטיבציה של הציור בימינו, תר קבסה במשך תקופה ארוכה אחר ציורי פרחים בסטודיות של עשרות ציירים שנוהגים לצייר דברים אחרים לחלוטין. "מאוד קל לעשות ציורים גרנדיוזים להרחבת הערך העצמי של הצייר, אבל מה קורה כשאמן מתיישב בסטודיו שלו ולוקח את האובייקט הכי משעמם ולעוס ומתמודד עם אספקטים ציורים בצורה אמיתית, לא באופן קונספטואלי?" תוהה קבסה.

להפתעתו הרבה, גילה האוצר-צייר שיציג אף הוא עבודת פרח אחת, שיש לא מעט ציירים במחוזותינו שחומקים מהעול הביקורתי או המגויס של הציור, ומתמודדים באומץ עם הפעולה הכמעט לא-רציונלית של הציור, נאבקים על משהו שלכאורה נראה שאין לו מקום היום. "את ההכרה שכולם רוצים, כל אחד בצורה אחרת, הציירים לא יקבלו בציורי הפרחים האלה", מסביר קבסה, "אבל הם עדיין מאמינים במשהו ועובדים עליו כאחוזי דיבוק".

אמיר שפט, "פרט מתוך החיים (מס 12)", 2014צילום: ללא קרדיט

אם הציור בימינו מתפצל לשני כיוונים מרכזים - "ציור רע" והיפר ריאליזם - אזי תערוכת הפרחים מבקשת להחזיר את הגלגל אחורה בזמן למציאות שבה נוכחת משיכת המכחול הרוקדת או הבד הנושם. "הם מציירים פרחים" מבקשת שהדבר הכי דרמטי שיקרה בה הוא משיכת המכחול, ולא הנרטיב, התמה או הממד הפוליטי. קבסה, שמצהיר על עצמו כרומנטיקן ואנכרוניסט, רואה במשיכת המכחול ובחזרה אל הפלטה, הבד, החומר, ובעצם אל החיים, משהו בעל כוח נצחי, "בציור שלא מתעסק ברעיון של הציור אפשר לראות נוכחות וממד של זמן שמתרחש תדיר", מציין קבסה, "אפשר לראות את התנופה של המשיחה, את הדופק של הצייר, את ההיסוס או המצמוץ שלו, ופה נמצא הכוח הכי גדול של הציור".

את הקצה הפוליטי מצא האוצר לא בדימויים ישירים אלא דווקא בפרח, הוא "הלב הפועם" לדברי קבסה, המכיל כוח גדול יותר מהמקום הפיזי או מההבניות החברתיות והפוליטיות שאנחנו נולדים לתוכן. כלומר, פרח וציור הם בעצם החיים או החזרה לחיים. בין המשתתפים בתערוכה: יאן ראוכוורגר, עופר ללוש, סופיה קיסלוב, אסד עזי, יוני גולד, אנה לוקשבסקי, יערה אורן, גליה פסטרנק, כארים אבו שקרה ושיר שבדרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ