שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

יום לאחר פרסום הבחירה של משרד התרבות בציבי גבע כאמן שייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה במאי 2015, מתברר כי חברי ועדת הבחירה שמינה מינהל התרבות מסתייגים מהשינוי בנוהל הבחירה שהכתיב משרד התרבות ועלול בעיניהם לפגוע בטיבה, גם אם הם שלמים עם הבחירה עצמה בגבע. בניגוד לשנים קודמות שבהן ועדת הבחירה פנתה ביוזמתה לאמנים שראתה מתאימים וביקשה מהם להגיש הצעה לתערוכה בביאנלה, השנה החליט מינהל התרבות לפרסם קול קורא לבחירת אמן, שיכול להיענות לו כל אדם שרואה עצמו מתאים לכך — לכאורה הליך יותר דמוקרטי אבל למעשה, לטענת חברי הוועדה, הליך שיש בו פופוליזם ועלול לפגוע באיכות ההצעות, הן משום שאמנים רבים לא ששים להעיד על עיסתם ולהציע את עצמם והן משום שלא מעטים מאלה שהגישו מועמדות אינם יכולים לבוא בחשבון בשל רמתם.

מי שעמד מאחורי השינוי בהליך הוא יו"ר המדור לאמנות פלסטית במשרד התרבות, ג'ודי אברמוביץ', שמונתה לתפקידה בדצמבר 2013 על ידי יו"ר המועצה לתרבות ואמנות חיים פרלוק. אברמוביץ' אומרת כי היא עומדת לחלוטין מאחורי השינוי. "המטרה היתה להפעיל שיטה שנראית לנו יותר דמוקרטית. אני חושבת שהקול הקורא בהחלט פתח פתח להצעות שאולי אחרת לא היו מגיעות. לדעתי הבחירה היתה מאוד מוצלחת, הוועדה היתה מאוד מכובדת ולציבי גבע אנחנו מאחלים בהצלחה".

ציבי גבע. צילום: אילן אסייג

ועדת הבחירה כללה את האוצר אמנון ברזל (יו"ר), האמן וראש החוג לאמנות יצירה באונ' חיפה פרופ' פיליפ רנצר, האוצרת ומנהלת מוזיאון הרצליה לשעבר דליה לוין, האוצרת ומנהלת מוזיאון הנגב ד"ר דליה מנור והאמן יוסי ברגר. הסתייגותם מנוהל הבחירה מופיעה בפרוטוקול אחת מישיבות הוועדה, מה-3 ביוני, ובו נכתב כי "חברי הוועדה מבקשים לציין את הסתייגותם משיטת הקול קורא שלראשונה נוסתה על ידי המשרד לעניין הביאנלה בוונציה לשנת 2015".

בידיעה בנושא שפורסמה כאן אתמול נפלה טעות, והשתמע ממנה כאילו רנצר תמך בשיטת הבחירה החדשה, כשלמעשה הוא מתנגד לו נחרצות. לדבריו, "ייצוג לאומי במסגרת כה חשובה, לא דומה להגשת מועמדות לפרס. ההחלטה על קול קורא מייצרת תדמית פופוליסטית. נראה לי שהצורך ה'דמוקרטי' בקול קורא קשור באווירה חשדנית כלפי הגופים המקצועיים שתפקידם לקבוע דרגות של העדפה ואיכות. אני לא מעלה על הדעת שבוועדת סל תרופות יישבו היפוכונדרים במקום רופאים. לצערי יש יותר מדי ועדות 'מקצועיות' שיושבים בהן אנשים שתחביבם (במקרה הטוב) הוא תרבות ואמנות כשזה לא עיקר התמחותם ועיסוקם. זו אווירה מסוכנת".

האוצרת רותי דירקטור היתה חברה בוועדה שבחרה את האמן שייצג את ישראל בביאנלה של שנת 2013. באותה שנה בחרה הוועדה בגלעד רטמן, לאחר שפנתה מיוזמתה לכמה אמנים וביקשה מהם להגיש הצעות. לדברי דירקטור, עד שנות ה-90 נהוג היה שהמדור לאמנות פלסטית בוחר אוצר או אוצרת לביתן הישראלי בביאנלה, והוא זה אשר בחר באמן או בקבוצת אמנים שיציגו בביתן. משנת 2001 השיטה השתנתה והמדור בחר ועדה שהתחלפה מדי שנתיים והיתה מורכבת מאמנים ואוצרים והם בחרו אמן, שבחר באוצר לפרויקט שלו. "השיקול היחידי שלנו בבחירה היה מי נראה לנו הכי מתאים, למי יש הכי הרבה סיכוי לתפוס את העין, למשוך תשומת לב, לעורר עניין באמנות ישראלית. מתחילת שנות ה-2000 הביתנים הישראלים מאוד מוצלחים, עכשוויים ומעוררים הערכה ואז גם זה מעורר עניין באמנות ישראלית".

לדברי דירקטור, היא אינה בטוחה שהשינוי שנעשה מועיל לבחירה. "68 זה הרבה מאוד הצעות. אני אמביוולנטית ביחס לזה מפני שהביאנלה בוונציה היא חלון ראווה כל כך מיוחד וחד פעמי ונדיר, שזה מאוד משמעותי איזה אמן ישראלי מייצג ונמצא בביתן הישראלי. צריך לבחור בתשומת לב רבה. אני לא בטוחה שדווקא במקרה הזה קול קורא פתוח כזה מתאים. בשם הדמוקרטיה והפתיחות יש פה מאמץ מיותר, כי מראש ברור שיש מעט אמנים שמתאימים להציג בביאנלה. זה חלל כל כך מסוים, שזה מופרך לחשוב שיש כמעט 70 אנשים בארץ שמתאימים לזה. זה לא יכול להיות. חלק גדול מהאמנים שהגישו מועמדות, מראש לא מתאימים. זה לא שהם לא טובים או לא מתאימים לדברים אחרים, אבל מעט מאוד אמנים מתאימים להיקשר הספציפי של הביאנלה בוונציה. אלה צריכים להיות אמנים עכשוויים מאוד שיודעים את השפה, שהקהל הבינלאומי שמגיע לשם יכול להתרשם ולהעריך את העשייה שלהם. כל דבר אחר הוא מיותר ויהיה החמצה. לכן דווקא בתהליך המסוים הזה, השיטה הדמוקרטית של 'קול קורא' שאני מאוד בעדה בהקשרים אחרים, בהקשר הזה היא לא נכונה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ