החל פרויקט דיגיטציה של סרטי אנדי וורהול

הפרויקט, המשותף למוזיאון וורהול בפיטסבורג ולמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מבקש להפוך את מאות סרטיו של וורהול לחלק מגוף היצירה האמנותית שלו

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

מוזיאון אנדי וורהול בפיטסבורג והמוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) בניו יורק יחלו החודש בפרויקט משותף של דיגיטציה של הסרטים שצילם האמן אנדי וורהול. ארכיון הסרטים של וורהול, המצוי בידי מומה, מכיל כ–1,000 גלגלי סרטים שצולמו במצלמת ה–16 מ"מ שלו. זה הפרויקט הגדול ביותר של דיגיטציה של עבודותיו של אמן יחיד שבוצע אי פעם על ידי מומה והוא צפוי להימשך כמה שנים.

פטריק מור, מנהל מוזיאון וורהול והאוצר של פרויקט הדיגיטציה, אמר כי המטרה היא להפוך את עבודתו הקולנועית של וורהול לחלק מגוף היצירה האמנותית שלו. "אני מקווה שעולם האמנות והתרבות בכלל יצליחו לחוש כמונו, שהסרטים של וורהול הם לא פחות משמעותיים ומהפכניים מהציורים שלו", אמר.

אנדי וורהול, "דיוקן עצמי", 1986צילום: אלעד שריג

וורהול החל להשתמש במצלמת 16 מ"מ ב–1963. במשך שנתיים הוא צילם את מה שנודע בשם "מבחני בד" — מאות סרטי פורטרטים קצרים של ידוענים, אמנים, אנשים שפגש וחברים, כמו לו ריד ואידי סדג'וויק, לפני שעבר ליצור סרטים ארוכים ונרטיביים יותר. הוא יצר כ–600 סרטים באורכים משתנים, אבל רק כמה עשרות מהם ניתנים לצפייה בעותקי 16 מ"מ במומה.

כמה מסרטיו של וורהול נעשו ידועים מאוד, ובהם "נערות צ'לסי" מ–1966 ו"אמפייר" מ–1964, אולם רוב סרטיו לא הוקרנו במשך שנים או שהיו זמינים רק בעותקים מחתרתיים ולא איכותיים במיוחד. כמה שנים לפני מותו של וורהול ב–1987, מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית ומומה שיתפו פעולה בשימור ומחקר של הסרטים שלו, אבל גם זה לא חשף את יצירתו הקולנועית לקהל הרחב. "הרבה אנשים חושבים שהם מכירים את הסרטים של וורהול, אבל זה רק מפני שהם קראו עליהם", אמר מור. "מעטים מאוד באמת יכולים להקרין סרטי 16 מ"מ ולצפות בהם".

וורהול צילם את עולם האמנות הניו־יורקי של שנות ה–60 בשקדנות כה רבה, עד שחוקרי התקופה מקווים שהסרטים יוכלו גם לתרום למחקר ההיסטורי על אודותיה. "הוא צילם כל דבר מסביבו", אמרה ג'רלין הקסלי, אוצרת הסרטים והווידאו במוזיאון וורהול. "הוא הלך לבתים של אנשים וצילם ארוחות ערב. הוא היה בעצם וורקוהוליק ומספר הסרטים שצילם לא ייאמן. אבל יש מעט מאוד צילומים שלו עצמו בתוך כל זה. אפשר להתרשם שהוא לא ממש אהב לראות את עצמו על המסך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ