בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכון שפילמן לצילום ימכור חלקים גדולים מהאוסף שלו

מייסד המכון, שלום שפילמן, החליט לצמצם את החלק המוזיאלי של המוסד ולהתמקד במחקר ובחינוך. הוא מאוכזב מאי־קבלת תמיכה מתורמים וגופים ממסדיים. עבודות ראשונות מהאוסף יימכרו בחודש הבא בסותביס בניו יורק

18תגובות

ארבע שנים בלבד לאחר שנפתח מכון שפילמן לצילום בתל אביב, החליט מייסד המכון ונשיאו, איש העסקים שלום שפילמן, לצמצם את הזרוע המוזיאלית שלו והמכון יעסוק מעתה רק במחקר ובחינוך. שפילמן הוא שמימן עד כה את הקמת המכון והפעלתו, ואף רכש את אוסף יצירות הצילום הבינלאומי שעמד במרכז הזרוע המוזיאלית. כעת הוא מתכנן למכור בשלב ראשון 11 עבודות מתוך האוסף, הכולל כ–1,000 יצירות. הן יימכרו ב–4 בדצמבר בבית המכירות סותביס בניו יורק.

שפילמן מגדיר את המכירה כהיערכות אסטרטגית, ואומר שהיא נועדה "להביא לידיעת העולם את אמנות הצילום הישראלית". ההיערכות הפיננסית המשמעותית יותר, לדבריו, שתכלול מכירת חלקים גדולים מהאוסף, תתבצע ב–2015, אולם עדיין לא הוחלט באיזה אופן — אם תהיה זו מכירה שיארגן מכון שפילמן בעצמו, או ששוב יעזר בבית מכירות פומביות גדול דוגמת סותביס. שפילמן העריך כי ייתכן שחלקים גדולים מהאוסף יימכרו כמקשה אחת למוזיאון גדול בעולם.

אלון רון

ההחלטה לצמצם את הפעילות המוזיאלית נובעת, לדברי שפילמן, מסיבות פיננסיות: "אני משאיר את הקטע המוזיאלי למוזיאונים הגדולים. השינוי חל בגלל תזרים מזומנים ותקציב. כשהקמתי את המכון היתה לי ציפייה שאחרי שאממן את המקום לבד במשך ארבע שנים, תהיה הצטרפות של גופים נוספים למימוש החזון. אבל התאכזבתי. הנושא של נתינה לתרבות במדינת ישראל וגם מצד גופים בעולם שתומכים בישראל לא התממשה כמו שציפיתי. כתוצאה מאילוצים תקציביים ומתוך ראייה לטווח ארוך, כיו"ר המכון, בעל כורחי הייתי צריך לקבל את ההחלטה להעביר את מרכז הכובד לדברים שקשורים יותר במחקר, שאנחנו יכולים לתרום בהם".

שפילמן אומר שלא הצליח להשיג תמיכה לפרויקט שלו משום כיוון: "התאכזבתי בכל החזיתות. גם התורמים הפרטיים בארץ ובחו"ל, גם הגופים המוסדיים בארץ, הרשויות בארץ. אפילו עיריית תל אביב לא עזרה. במדינת ישראל נושא התרבות לא זוכה להכרה או להבנת החשיבות של מוסדות מהסוג הזה. זה מצער אותי וכואב לי. זה לא אירוע משמח".

באוסף של שפילמן מוחזקות עבודות של אמנים ישראלים כמו דגנית ברסט, אורי גרשוני, עילית אזולאי, עודד בלילטי, מיכל היימן, אנה ים, ינאי טויסטר, עדי נס, שמחה שירמן ואחרים, ועבודות של צלמים בינלאומיים כמו אנדרה ברטון, פייר מולינייה, מאן ריי, לי מילר, אלן פליישר, לסלו מוהולי־נאג' ואחרים. ד"ר איה לוריא, שהיתה האוצרת הראשית ומנהלת האוסף עד לפני כשמונה חודשים וכיום מנהלת את מוזיאון הרצליה, הסבירה כי ייחודו של האוסף היה במיקוד שלו ובקונצפציה שעמדה מאחוריו. לדבריה, האוסף מורכב מכ–70% עבודות היסטוריות משנות ה–20 ועד שנות ה–60, אוסף אוונגרדי של סוריאליזם וצילום מופשט אקספרימנטלי; 10% של עבודות צילום בינלאומיות עכשוויות של אמנים דוגמת תומס רוף, וולפגנג טילמנס וסינדי שרמן; ועוד 20% של אמנות ישראלית משנות ה–90. "המאפיין העיקרי הוא אמנים שמתעסקים ברפלקסיה על המדיום של הצילום", הסבירה.

לסלו מוהולי נאג'

לדברי לוריא, ייחודו של המכון היה השילוב בין מחקר, חינוך ואיסוף היסטורי, לצד פעולה של אמנים עכשוויים. "זה היה מקום שהצליח להקדיש את הדברים האלה כי היה תקציב לסדנאות ולהביא תיאורטיקאים. אישי מפתח בסדר גודל בינלאומי הגיעו לשם. המיקוד של האוסף היה ייחודי והסינרגיה בין הזרועות היתה ייחודית — גם מכון מחקר, גם חלל תצוגה, גם מקום של אירועים. אני מצטערת שהמפעל לא ממשיך כפי שהוא. אני מקווה שגם בתצורה של ההתמקדות בתיאוריה ובחינוך הוא בכל זאת ימשיך לחיות ולתרום, כי הוא תרם באופן משמעותי".

לוריא אינה מופתעת שארבע שנים לא הספיקו כדי להפוך את המקום למוסד תרבותי יציב. "מלכתחילה זה היה טוב מכדי להיות אמיתי", היא אומרת. "בתרבות צריך אורך נשימה, זה לא סטארט־אפ. אלה תהליכי עומק ממושכים ויקרים. אי אפשר לממש אותם בתקופת חיים, ובטח שלא בארבע שנים. היתה פה תמימות ואולי קצת חוסר סבלנות. החזון הוא מקסים, אבל היה חוסר רצון להבין את המציאות. שפילמן היה בטוח שאנשים כל כך יתרשמו שהם יצטרפו, ולא כך היה. אבל חשוב לדעת להעריך את היוזמות הפרטיות. שדה תרבותי צריך את כל המנעד, מגופים מוזיאליים גדולים דרך גלריות ועד יוזמות כאלה. השדה מרוויח מריבוד ומריבוי כי הוא מאפשר המון קולות ונקודות מבט. זה הפסד של עולם התרבות בארץ. גם פריק קולקשן, מוזיאון גטי ומוזיאון גוגנהיים בניו יורק התחילו מיוזמות של אנשים פרטיים בעלי הון".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה תומכת במוסדות תרבות הרשומים כעמותות ושנתמכו שנתיים לפחות על ידי משרד התרבות. מכון שפילמן אינו עומד בקריטריון זה. העירייה מכירה בחשיבות פעילותו של המכון ותשמח לבחון כיצד באפשרותה לסייע להמשך פעילתו בדרכים אחרות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו