שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עבודה של גיל יפמן בתערוכה "כוחה של המלה" במכללת ספיר מעוררת מהומה

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"היה ערב הקיץ - מחווה לביאליק, 2006", באדיבות גלריית רונלד פלדמן, ניו יורקצילום: מתוך "היה ערב הקיץ
שני ליטמן
שני ליטמן

התערוכה "כוחה של המלה" ממשיכה לעורר מחלוקת ולהדגים שאמנות יכולה להיות אפקטיבית, במיוחד כאשר היא לא מאוד מעודנת. עבודת הווידיאו "היה ערב קיץ" של גיל יפמן, מ-2006, בה נראה האמן כורך לגופו טלית ותפילין כבגדים תחתונים, עוררה את זעמם של ארגוני ימין וארגונים דתיים, ובעמוד הפייסבוק החדש "מחרימים את מכללת ספיר", עלו לצד תמונות של מתפללים הכורכים לגופם תפילין, גם קריאות למשרד החינוך להפסיק להעביר תקציבים למכללה. יפמן עצמו הגיש תלונה למשטרה לאחר שבעמוד הפייסבוק שלו ושל "הצל", שתקף גם הוא את יצירותיו של יפמן ופרסם תמונה שלו, התקבלו איומים על חייו של האמן. באחד מהם נכתב "המצבה כבר מוכנה תנו לנו רק את הכתובת". אחרים, לדברי יפמן, כתבו כי צריך "לשרוף אותו בעודו בחיים". 

כזכור, לפני כשלושה שבועות, ימים מעטים לפני פתיחת התערוכה, כבר דרשו סטודנטים במכללה להסיר עבודות של האמן גל וולינץ, שהציג חמסות עשויות פימו ועליהן כתובות כמו "איטבח אל יהוד" ו"דעאש". בערב הפתיחה השחית אחד הסטודנטים את אחת החמסות של וולינץ, וחברי כנסת מהימין, בהם אבי ורצמן ודני דנון, דרשו להסיר את התערוכה בטענה שהיא פוגעת בכבוד העם היהודי. ביום שישי שיגר נשיא המכללה, פרופסור עמרי ידלין, מכתב לסטודנטים בו כתב כי "הביקורת על התערוכה נמשכת מזה זמן. כל עוד הביקורת התמקדה בפרשנות של האמנות (כמו בעניין החמסות) הנהלת המכללה לא מצאה מקום להתערב או לצנזר. אבל לאחרונה תפסה הביקורת כיוון אחר מצד סטודנטים שחשו פגיעה ברגשות הדתיים שלהם, פגיעה שנבעה מהסרט בו מוצגים סמלים דתיים באופן שנתפש על ידי רבים כמבזה... לא זו היתה כוונתם של אוצרי התערוכה או של המכללה... אבל אחרי שערכנו בנושא שיחות ארוכות עם סטודנטים שחשו פגועים, ולאחר שהבנו את עומק הפגיעה, החלטנו להסיר את הסרט מהתערוכה עד שנקיים דיון מעמיק בפורום משותף של מרצים עובדים וסטודנטים. מי שירצה לצפות בסרט באופן אישי יוכל לבקש זאת במיוחד. אני חש שלמדתי הרבה מהשיחות הרבות שקיימתי עם הסטודנטים (ועם אנשים מהציבור הרחב). אני מאוד מקווה שהשיח הפתוח שמתנהל בנושאים הללו ימשיך ושהקהילה שלנו תצא מחוזקת ממנו".

עם זאת, היום אמר ידלין כי לבסוף הוחלט שלא להסיר את עבודתו של יפמן מהתערוכה, אלא רק לאפשר למבקרים בתערוכה להחליט אם לצפות בה או לא. לדבריו, כל המהומה התקשורתית סביב התערוכה מזיקה לה ולכן כרגע מנסים במכללה להפוך את הצפייה בה לחוויה לימודית מודרכת, ופחות לחשוף אותה לקהל הרחב. "התערוכה יצאה מכל פרופורציה: התערוכה אמורה היתה להיות בגלריה לימודית שתאפשר שיח נורמלי בתוך המכללה, בקהילייה שנקראת מכללת ספיר. לצערי זה יצא מגבולות המכללה והעובדה הזו מקשה עלינו מאוד. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, להחזיר את זה למימדים הפנים־מכללתיים. אנחנו מקיימים הדרכות על התערוכה ושיחות כיתתיות ואישיות. במובן הזה התערוכה עשתה את האפקט, כשמה כן היא. הייתי מוותר על האפקט החוץ מכללתי", מוסיף ידלין.

"בתוך המכללה זה יצר שיח מאוד טעון ומצד שני גם אני למדתי ממנו הרבה ואני מקווה שגם התלמידים. כרגע התערוכה מוצגת בשלמותה, כולל עבודת הווידיאו של יפמן. היא שם וצריך ללחוץ על כפתור כדי לראות אותה. מי שנכנס לתערוכה יוכל לבחור אם לראות אותה או לא. הכניסה הספונטנית לגלריה מוצתה והדגש הוא עכשיו על כניסה מודרכת. הדבר החשוב מבחינתנו כרגע זה הרב שיח שיקוים במכללה, בתוך הגלריה ומחוץ לגלריה". בפרשת החמסות סירב ידלין באופן מוחלט להיכנע לדרישות חברי הכנסת להסיר את היצירות מהתערוכה, אולם הפעם גישתו שונה. "במקרה של החמסות המתח שקיים בנושאים האלה בציבוריות הישראלית ובמיוחד בעקבות צוק איתן, גרם לזה שאנשים הגיבו לדברים באופן רפלקסיבי, בלי לחשוב. חשתי אמפטיה לזה. זה לא גרם לי להסיר את היצירות, אבל גרם לי לחשוב שצריך לשים הסבר ליד היצירה. במיצג של גיל הבעיה של אנשים לא היתה פרשנות אמנותית, אלא זה מישור לגמרי אחר, של רגשות דתיים, שאיתם אין מה להתווכח. בסופו של דבר יש קהילה שצריך לשמור על שלומה ולאפשר לה לנהל את השיח בלי הלחץ התקשורתי. אני מקווה שזה יעשה את העבודה ושנחזור להתייחס לדברים בצורה יותר שקולה ונורמלית". 

פרופ' עמרי ידליןצילום: עופר וקנין

האמן יפמן כתב בדף הפייסבוק שלו בתגובה למחאות נגד היצירה שלו, "בימים האחרונים, קיבלתי אלפי תגובות נזעמות על עבודת הווידיאו שלי... ראשית, אני רוצה להתנצל בפני אותם אנשים שרגשותיהם נפגעו מהעבודה. היא לא נעשתה במטרה קנטרנית, ולא במטרה להכאיב. עבודת הווידיאו הזו היא תגובה שלי לשירו של ביאליק, 'היה ערב הקיץ'. השיר מדבר על צביעות של הממסד הדתי ונציגיו שמסתירים ומדחיקים מיניות, דחפים ותשוקות, ולמעשה חוטאים בסתר... 'צָרַר רוּחַ הַזְּנוּנִים גַּם אֶת-עִשְּׂבוֹת הַשָּׂדֶה וְאֶת-אַבְנֵי הָרְחֹבוֹת'... העבודה גם נולדה כתגובה לקריאות ההסתה והשנאה של פוליטיקאים חרדים ודוברי הציבור החרדי והדתי, קריאות שהובילו לפיגוע דקירה במצעד הגאווה, להתבטאויות אלימות ואיומים כנגד קהילת הלהט"ב בירושלים".

יפמן מסביר כי "ההשראה להלביש זונה בתשמישי קדושה הגיעה היישר משירו של ביאליק (על צביעותה של החברה החרדית שמחד מתהדרת בטקסים ומלבושים וסמלים ומשתמשת בהם כאיצטלה למידות מהוגנות, ומאידך לא מכבדת, מדחיקה ושוללת מהמאמין את צרכיו האנושיים הבסיסיים ביותר). אני נוקט בעמדה אמפתית כלפי הזונה, שלרוב זוכה ליחס רשמי של דחייה, בוז וסלידה - כאשר רבים מאותם שונאים נמנים על קהל לקוחותיה". במתכוון אני מנסה לייצר דו-שיח חי ורוחש כאשר אני מייצר פעולה רפלקסיבית : מקדש את הבזוי ומבזה את הקדוש - ובכך חותר לראיה מחודשת המאפשרת את ההזדהות עם האחר, המוקצה, והאנושי.יפמן מסכם את דבריו בקריאה להידברות: "בתפישה שלי, אין דרך אחת להיות יהודי. האמנות שלי עוסקת בשאלות הקשורות לזהות היהודית בימנו, בין היתר בשואה ובייצוגים שלה, ובגישה של היהדות למין ומיניות. אני מזמין את כל מי שהעבודה נוגעת בו לנהל איתי דו־שיח אמיתי, במקום לקרוא נגדי קריאות ולהסית לאלימות (נוספת)".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ