מת האמן זליג סגל

אמן היודאיקה, הפסל והצייר, שניהל בעבר את המחלקה לצורפות בבצלאל, עיצב בין השאר את הלוגו של האוניברסיטה העברית ופיסל את האנדרטה לחללי צה"ל בכנסת

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

אמן היודאיקה, הפסל והצייר עזריאל (זליג) סגל מת אתמול לאחר מחלה קשה. סגל נולד בירושלים בשנת 1933 למשפחה חרדית. כילד למד בחדר ואחר כך בישיבת "מרכז הרב" ו"תורת אמת" במאה שערים. כבר כנער גילה עניין באמנות והחל ליצור דיוקנאות המבוססים על צילומים על פי הזמנה, ואף סייע בכך לפרנסת משפחתו.

בעבר סיפר בראיון כי "יום אחד הבעלים של גלריה ספראי לימד אותי איך מגדילים ציור שנעשה על פי תצלום. התחלתי לצייר לכל אנשי השכונה שהביאו תצלומים, משם עברתי לצייר את מנהיגי המדינה: בגין, הרב קוק, בן גוריון, וכולם אמרו לי, 'לך תראה את זה לבן גוריון'. אז הלכתי אליו, הוא התאכסן אז במלון עדן. מזכירו הצבאי ראה ילד עם שטריימל ופיאות וגליל נייר ביד ושאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו שציירתי את בן גוריון ואני רוצה להראות לו את זה. הוא לקח ממני את הציור וכעבור חצי שעה חזר בלי הציור ואמר: 'בן גוריון מאוד אהב את הציור ושואל מה הוא יכול לעשות למענך'. אז אמרתי לו, 'תראה, כולם בשכונה שלי אומרים שאני צריך ללכת ללמוד אמנות ואין לי כסף'. אחרי חודש קיבלתי מלגה לבצלאל".

בעזרת המלגה החל סגל ללמוד בגיל 16 באקדמיה לעיצוב בצלאל, ובין השנים 1949-1954 למד במחלקה למתכת והתמחה בפיסול ובעיצוב מתכת. כבר בבצלאל החל לעסוק ב"יודאיקה מודרנית", כפי שהגדיר זאת, וששילבה בין האיסור הדתי על עשיית פסל ותמונה, לבין סגנון העיצוב שספג בבצלאל ממוריו שהיו בוגרי הבאוהאוס, דוד היינץ גומבל ויהודה לודביג וולפרט.

זליג סגלצילום: טלי שני

כשסיים את לימודיו החל להציג בירושלים בגלריה רינה של ברטה אורדנג. אורדנג גם הציגה את עבודותיו של סגל בניו יורק, לדבריו, למורת רוחם של אמני הגלריה האחרים. "היתה להם התנגדות שהיא תציג חפצים. עד כדי כך שהיא היתה אומרת להם: 'זה לא מוצא חן בעיניך, אתה רואה את העבודות שלך, קח אותן ולך", סיפר סגל בראיון. באותו ראיון סיפר גם שלמרות שהוא מייצר תשמישי קדושה, כמו חנוכיות, מזוזות ופמוטים, הקהל החרדי לא קונה אצלו. "על פי התפישה שלהם, זה לא מסורתי. הם מחפשים את היודאיקה העתיקה, האותנטית כביכול, שבעצם נוצרה על ידי הגויים ואינה ייחודית ליהדות. הם נכנסים אלי לסטודיו, מקשיבים להסברים שלי ויוצאים בלי לקנות כלום", סיפר.

בין 1964-1968 ניהל סגל את המחלקה לצורפות בבצלאל. בין עבודותיו הציבוריות אפשר למנות את עיצוב הלוגו של האוניברסיטה העברית ואת האנדרטה לחללי צה"ל שנחנכה בכנסת ב-2008.

חוקר האמנות גדעון עפרת כתב על סגל באחד ממאמריו: "מיהו זליג סגל של עיצובי היודאיקה? איש של ניגודים: כי זליג סגל הוא ממציא, אדם משָחק בחופשיות, בה במידה שהוא מחמיר עם עצמו בצמצום הצורה והחומר. זליג סגל הוא, בעת ובעונה אחת, רציונליסט חזותי ומי שנושא בחובו תוגת שבר. הוא אמן המבקש בו־בזמן אחר האחדות ואחר הפיצול, אחר הקבוע ואחר המשתנה. אך, מעל לכל, זליג סגל הוא אמן המשועבד ליפה, יוצר המאשר בעיצוביו את שלוש האחדויות הקלאסיות של היופי – האחדות בריבוי, אחדות החושי והתבוני ואחדות האינסופי בסופי".

בשנת 2010 אצרה האמנית סיגלית לנדאו תערוכת יחיד גדולה מיצירותיו של סגל, תחת הכותרת "מזונית", במסגרת יריד צבע טרי. בתערוכה זו הוצגו לראשונה גם ציורים מופשטים גדולים של סגל, לצד עבודות יודאיקה ופיסול. האוצרת טלי תמיר כתבה בטקסט לתערוכה כי "סגל להשתוקק אל החומר, אך את העץ, הנייר והמתכת שאיתם יצר בעבר החליף במזונית, חומר רטוב ונזיל, בצבע ובפיגמנט. לא אובייקט מוצק היודע להפעיל התנגדות, אלא תערובת גמישה, מתמסרת, נמרחת... סגל נשאר בתחום השפה המופשטת. הוא נשאר נאמן גם לאינוונטר של פעולות החוזרות על עצמן, עדיין מודרניסט טהור המחפש אחר הגרעין החשוף של האמת. אך אם בעבר השקיף על המודרניזם מפסגות הטוהר הממושטרות שלו, בשנותיו המאוחרות בחר במרחב המשחרר של החירות הפנימית, שבכוחה הוא נע במהירות בעקבות אינטואיציות חופשיות ואסוציאציות ציוריות מלאות תנופה ומתמסר למרכיב האחד שנותר כל השנים מחוץ לתחום עבודתו: הצבע".

 סגל הותיר אחריו אשה, אביבה, ושני בנים, הבמאי שחר סגל ויזם ההיי־טק עידו סגל. הלווייתו תיערך היום בשעה 13:00 בירושלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ