שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התערוכה שמאפשרת לעיוורים למשש את יצירות האמנות

במוזיאון הפראדו במדריד מוצגת בימים אלה תערוכה חדשה, עם העתקים תלת־מימדיים של יצירות מופת, שתכליתה להנגיש את אוסף המוזיאון לעיוורים וכבדי ראייה

רפאל מיינדר, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רפאל מיינדר, ניו יורק טיימס

השומרים במוזיאון דל פְּרַאדו במדריד מקפידים שהמבקרים לא יתקרבו ליצירות המופת יתר על המידה. אבל באחד הבקרים לא מכבר עמד חוסה פדרו גונזלס ליד אחד הציורים המפורסמים ביותר של אל גרקו, "אציל שידו מונחת על החזה", והעביר עליו את אצבעותיו. הוא מישש שוב ושוב את עיניו של האציל, שפשף את זקנו, ולסיום הושיט את ידו וליטף את הקצה של כל אחת מהאצבעות המצוירות.

העבודה היתה כמובן העתק. אבל מה שמפתיע יותר זה שהעותק הוא תלת ממדי, וכך יכול גונזלס, בן 56, שהתעוור כשהיה בן 14, להתרשם מהציור באופן בלתי אמצעי. "זו תחושה שאי אפשר לתאר", אומר גונזלס. "אני מרגיש את הציור עד לפרטים הקטנים ביותר של כל ציפורן באצבע".

מבקרת עיוורת בתערוכת "לגעת בפראדו", ממששת את העתק היצירה "אציל שידו מונחת על החזה" של אל גרקוצילום: Getty Images

גונזלס ביקר בתערוכה קטנה ומאוד לא שגרתית, "לגעת בפראדו", שנועדה לתת לעיוורים ולכבדי ראייה הזדמנות לצייר לעצמם תמונה מנטלית של ציור בעזרת חוש המישוש. התערוכה, המוצגת עד 28 ביוני, מוצגת במעבר צדדי במוזיאון, בסמוך לאולם ובו המקור של יצירה נוספת שהועתקה למען העיוורים: ה"מונה ליזה", בהעתק שיצר תלמיד של לאונרדו דה וינצ'י. בסך הכול מוצגים בתערוכה שישה עותקים תלת־ממדיים, כולם של יצירות מפורסמות המוצגות בפראדו: "השמשייה" של גויה; טבע דומם מאת ון דר האמן; "אפולו בנפחייה של וולקן" של ולסקז; ו"אל תיגעי בי" (Noli Me Tangere), ציור של קורג'יו, המתאר את ישו הפוגש את מרים המגדלית.

התערוכה היא אחד הניסיונות המתוחכמים ביותר לפתוח את סוד היופי של האמנויות החזותיות בפני אלה שאינם מסוגלים לראות אותו. מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק והנשיונל גלרי בלונדון נמנים עם כמה מוזיאונים המארגנים פעילויות מיוחדות למבקרים עיוורים, ובהם סיורים מודרכים, שיעורי רישום, וסדנאות "נגיעה" שבהן העיוורים יכולים למשש פסלים. במוזיאון הלובר בפריז יש "גלריה מוחשית" ובה עותקים של כמה מהפסלים המוצגים במוזיאון.

עוד מוסדות שפועלים להנגשת ציורים לעיוורים הם מוזיאו נסיונל דה סן קרלוס שבמקסיקו סיטי, מחלוצי השימוש בקולאז' ליצירת רפרודוקציות של ציורים כדי שעיוורים יוכלו למשש אותם, ומוזיאון דנוור, שעבד בשיתוף פעולה עם אן קנינגהאם, מורה לאמנות ממרכז קולורדו לעיוורים, היוצרת תבליטים הניתנים למישוש.

קנינגהאם מספרת על "מומנטום אמיתי" שחל לאחרונה בהנגשת אמנות חזותית לעיוורים. חלק מהעניין הגדל באמנות מוחשית נובע לדעתה מהצורך להנגיש מידע לסטודנטים, משום ש"ככל שהדגש על גרפיקה בספרי הלימוד הלך וגדל, הסטודנטים שהיו בעבר לומדים את כל המידע מתוך הטקסט התחילו להרגיש שהם מפסידים משהו".

אך הרעיון שעיוורים ימששו העתקי תלת־ממד מודפסים של ציורים מרחיק הרבה מעבר להנגשת אמנות, והוא תולדה של השקעת משאבים מרובים והישג טכנולוגי ראוי לציון.

ב-2011 הציגה גלריה אופיצי שבפירנצה גרסה צנועה יותר של שיטת התלת־ממד של הפראדו, עותק מוקטן של אחת מיצירות המופת שלה, "הולדת ונוס" מאת בוטיצ'לי.

להוסיף צבע

מוזיאונים נוספים באיטליה הצטרפו ליוזמה בשימוש באותה שיטה, אך כולם הסתפקו בהעתקי שחור־לבן בלבד, לדברי פרננדו פרז סוּאֶסקוּן, אוצר התערוכה בפראדו, שעובד במחלקת החינוך של המוזיאון. "לנו נראה חשוב להוסיף צבע, כי במקרים רבים כבדי ראייה יכולים להבחין בחלק מהצבעים", הוא אומר.

המוזיאון השתמש בשיטה של דפוס תבליט, שיטה שפיתחה חברת אסטודיוס דוררו, חברת דפוס מבילבאו שבספרד. יצירות שהפיקה החברה מוצגות גם במוזיאון לאמנות בבילבאו.

עובדי דוררו מתחילים את התהליך בצילום היצירה ברזולוציה גבוהה. הם בוחרים מרקמים וקווים מהיצירה שיקבלו ביטוי בהעתק התלת־ממדי. אחר כך הם מכינים העתק בדיו מיוחדת, ואז, בתהליך כימי, מוסיפים נפח לרפרודוקציה הדו־ממדית. במסגרת התהליך הכימי מאירים את הדיו המיוחדת באור אולטרה־סגול, וכך ההדפס מקבל כמה מילימטרים של נפח ובה בעת שומר על צבעי הדיו, "כמו מה שקורה כשמוסיפים לעוגה אבקת אפייה", אומר פרז סואסקון.

מחיר כל אחת מהיצירות בתלת־ממד המוצגות בפראדו עומד על 6,680 דולר.

יוזמת המוזיאון מעידה על המעמד המיוחד של העיוורים בחברה הספרדית, הנובע מפעילות ארגון העיוורים הלאומי בספרד אוֹנסֶה (ONCE). הארגון נוסד ב-1938, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, והגנרל פרנסיסקו פרנקו איפשר לו לנהל משחקי לוטו ארציים. ספרד היתה מכורה אז ללוטו, וארגון אונסה היה לעמוד תווך בכלכלת המדינה. עד היום הוא מספק תעסוקה – בעיקר כמוכרי לוטו – כמעט לכל האזרחים העיוורים בספרד. הארגון שיתף פעולה עם המוזיאון בפרויקט הזה, וייעץ לו איך לשפר את חוויית הביקור לעיוורים, בין השאר באמצעות הטיית הקנווסים התלת־ממדיים כך שיהיה קל יותר לגעת בהם. כמה מההעתקים הוקטנו מעט ביחס ליצירה המקורית. "ציור צריך להיות ברוחב של לא יותר מ-120 סנטימטרים, כי זה הגודל שאליו אדם ממוצע יכול להגיע בנוחות מבלי לזוז", אומר פרז סואסקון.

המבקרים העיוורים בתערוכה המיוחדת נעזרים במדריך שמע, אבל גם מבקרים רגילים מוזמנים להיעזר בו וכן במסכה לעיניים, כדי שיוכלו לדמות טוב יותר איך עיוור מרגיש. "לדעתי זה נהדר לשלב את העיוורים במידה כזאת שמאפשרים להם להתרשם מציורים", אומר קרלוס הרננדס, סטודנט בן 19 שבחר לגעת בהעתקים מבלי לכסות את עיניו.

אך פרז סואסקון אומר שעצם ההתבוננות במבקרים עיוורים המגלים יצירות מופת היתה עבורו חוויה מיוחדת במינה, שאפשרה לו לגלות מחדש ציורים שנחשבו בעיניו קודם לכן מוכרים מאוד. "השאלה הראשונה שששאל אותי אחד המבקרים העיוורים על האציל של אל גרקו היתה מה צבע העיניים שלו – והייתי צריך לבדוק", אומר פרז סואסקון. "ובאמת יש המון פרטים שאף פעם לא הקדשתי להם תשומת לב".

גונזלס לא ראה אף פעם את דיוקן האציל של אל גרקו, אחת מיצירות המופת הרבות המוצגות בפראדו. אבל הוא ביקר במוזיאונים בילדותו וממשיך לעשות זאת גם מאז התעוור, בסיוע אשתו, שמתארת באוזניו את הציורים. "נהדר להסתכל בציורים עם אשתי ולבלות איתה, אבל ברור שהרבה יותר טוב לגלות ציור בעצמי מאשר להיות תלוי בה ובנקודת המבט שלה", הוא אומר.

מבקר עיוור אחר, אנדרס אוטאו, אומר שהנגיעה בהעתק תלת־ממדי "יצרה קשר ברור בין מה שאני מרגיש בקצות האצבעות לבין מה שקורה לי בראש", גם אם עדיין יש מקום לשיפור הדיוק במרקמים. בהעתק של הציור של גויה, הוא אומר, "התחושה בבגדים ובשיער היתה דומה עד כדי כך שכמעט לא יכולתי להבחין ביניהם".

אוטאו, בן 56, התעוור מגלאוקומה לפני 35 שנה. הוא מספר שראה את דיוקן האציל בנעוריו: "אני אמנם זוכר אותו פחות או יותר, אבל לגעת בו ולהבחין בכל הפרטים שבו – זה דבר אחר לגמרי", הוא אומר. "הרגשתי כאילו מאור עיניי שב אליי".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ