שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ביקורת על אמנים ששברו את החרם על מוזיאון חיפה

לאחר פיטורי האוצרת לאה אביר, חתמו 200 אמנים, אוצרים וחוקרים על עצומה נגד המוסד, שבו ייפתחו בסוף השבוע הבא תערוכות חדשות

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

במוזיאון חיפה לאמנות ייפתח בסוף השבוע הבא מקבץ תערוכות חדשות, הראשון מאז שפוטרה האוצרת לאה אביר בינואר השנה, לאחר תשעה חודשים בלבד בתפקיד. בקהילת האמנות הישראלית נשמעת ביקורת כלפי אמנים שהסכימו להשתתף בתערוכות החדשות במוזיאון, אף שלאחר פיטוריה של אביר יצאה עצומה שקראה להחרים את המוסד, ועליה חתמו כ–200 אמנים, אוצרים וחוקרי אמנות.

העבודה "סמטת צידון" של נורית דוד שתוצג במוזיאון חיפה בתערוכה שתיפתח בסוף השבוע הבאצילום: נורית דוד

אשכול התערוכות שייפתח בחיפה, תחת הכותרת "דברים שרואים משם", כולל שמונה תערוכות יחיד ושתי תערוכות קבוצתיות, וכן תערוכה מאוסף המוזיאון. מהמוזיאון נמסר כי "אשכול התערוכות מבקש לבחון את שאלת היחס למושג 'המקום' באמנות הישראלית. כיצד משפיעה הנוכחות של האמנים כאן בארץ, או ההיעדרות ממנה, על הייצוג של 'המקום הישראלי' בהתייחסות להוויה של 'כאן ועכשיו'? בעבודות ניכר המתח בין אמנות בעלת התכוונוּת חברתית־פוליטית ואקטיביסטית ובין אמנות המחפשת אחר מחוזות הפנטזיה והחלום". את תערוכות היחיד אצרה סבטלנה ריינגולד, שמשמשת כאוצרת ממלאת מקום עד שיצא מכרז וייבחרו אוצר או אוצרת חדשים למוזיאון, במקומה של אביר. אחת התערוכות הקבוצתיות נקראת "רחוק מן העין: אמנים ישראלים צעירים בניו יורק", והשנייה "המאה של המרחב", ובה משתתפים האמנים נגה אנגלר, יהודית סספורטס, נגה שץ, אליעזר זוננשיין, שרון יערי, אורית חופשי, לארי אברמסון ושי צורים. תערוכה נוספת, שאוצר ניסן פרז, פותחת סדרה חדשה "המוקדשת לאמנים שנשכחו והודרו מתולדות האמנות הישראלית".

לאה אבירצילום: שי איגנץ

בעצומה שאורגנה לאחר פיטוריה של אביר, נכתב בין היתר כי "בעקבות הפסקת ההעסקה הפתאומית שלא לוותה בנימוק לציבור ונעשתה ללא שימוע, ולאור העובדה שאין זו הפעם הראשונה שזה קורה, במוזיאון חיפה ובמוסדות אמנות ציבוריים נוספים בישראל, אנו מבקשות לנסח מספר קריטריונים ראויים להעסקת אוצרת במוסדות לאמנות. כאוצרות, אנו מצהירות כי אם קריטריונים אלה לא ימולאו, או לא יתקיים משא ומתן ציבורי שקוף עליהם, לא נציע את עצמנו לתפקיד אוצרת במוזיאון חיפה או נאצור בו תערוכות. כאמניות, לא נשתתף בתערוכות במוזיאון. כקהל, לא נבקר בתערוכות שיוצגו בו". הנהלת מוזיאון חיפה לא פתחה בדיון סביב הקריטריונים שהוצגו בעצומה, וגם לא הוציאה בינתיים מכרז לאוצר או אוצרת חדשים. לאור זאת, אמנים רבים זעמו על כך שחלק מעמיתיהם החליטו, בעיניהם, "להפר שביתה", ולהציג את עבודותיהם במקום.

האוצר יונתן משעל כתב בדף הפייסבוק שלו: "באמנות אפילו לא צריך לקנות פיצות לשובתים כדי לפרק מחאה ולמוסס סולידריות. צריך רק להציע קיר. שנאמר: דלות החומר באמנות הישראלית. שיהיה לכם כיף שם במוזיאון חיפה", ואילו האוצר אבי לובין כתב: "הנה כמה סיבות למצבם העגום של אמנים בישראל ולכך שלאמנים אין כוח בשדה. וגם כמה סיבות לכך שכל מחאה חברתית שמתחילה פה גוועת מהר מבפנים".

האמן עוז מלול זעם גם הוא על האמנים שהשתתפו, ואף ציין בפוסט שפירסם בפייסבוק את שמותיהם של אלה שהוא מכיר אישית. לדבריו, הוא התרגז מאוד, גם ממניעים אישיים. "הייתי אמור לעשות שם פסל לתערוכה כלשהי, שלאה אביר היתה אמורה לאצור", אמר, "התחלתי לעבוד על זה, עשיתי כבר סקיצות, שרטוטים וחיתוכי לייזר. עכשיו אני תקוע עם הפסדים כספיים, והפסדים של זמן וחומרים. אין לי חוזה כתוב, ואחרי כמה חודשי עבודה באים ואומרים לי לזרוק לפח את כל מה שעשיתי. במוזיאון ידעו שיש עליהם חרם ולכן הם שמים תערוכה של אמנים שגרים בניו יורק. המוזיאון אמר לעצמו, אוקי, עושים עלינו חרם אז נביא ישראלים מניו יורק. זה נראה לי מסריח, להביא מישהו מבחוץ שבעצם שובר שביתה. כי זה בעצם מה שהם עושים. אבל הייתי מצפה מאמנים שמציגים בתערוכה השנייה, אמנים שכן עובדים בארץ, לקצת יותר סולידריות".

האמן לארי אברמסון, שעבודותיו יוצגו באחת התערוכות הקבוצתיות, אמר כי כאשר פנו אליו מהמוזיאון, תגובתו הראשונית היתה לסרב להציג שם. אולם כשביקשו להציג עבודות ישנות שלו שאינן נמצאות ברשותו אלא באוספים שונים, לא הרגיש שיש לו זכות לסרב לכך. "יש לי ביקורת רבה על אופן ההתנהלות המקצועית והציבורית של מוזיאון חיפה, זה ברור, ואני חושב שהאופן שבו התנהגו עם לאה אביר הוא פסול ולא הייתי מציג שם תערוכה שלי ולא של עבודות חדשות, כי לא רציתי לשתף איתם פעולה. במקרה הזה מדובר על תערוכה שבה משתתפות עבודות שלי בנות 30 שנה. כשאתה עושה עבודה והיא כבר ברשות הרבים, אז זה לא ממש שיקול דעת של האמן להחליט איפה היא תוצג".

האמנית עינת עריף גלנטי, שתציג תערוכת יחיד במוזיאון, טוענת שלא ידעה כלל על קיומה של העצומה, וכאשר נודע לה עליה — היה כבר מאוחר מדי לבטל את התערוכה. "ידעתי שלאה אביר פוטרה בינואר, ושמשהו קורה שם. אבל אני לא מכירה אישית את לאה אביר, לא דיברתי אתה ולא ידעתי מה הסיפור. לא הייתי מודעת לחרם הזה בכלל. התקשרו אלי לפני שבוע וחצי, שזו כבר הישורת האחרונה, ושאלו אם אני יודעת על החרם. ראיתי שמות של כל מיני אנשים שאני מעריכה ואוהבת וזה שבר לי את הלב. העבודה של המוזיאון מולי היתה ללא רבב, ואני גם חתומה מולם על חוזה שאני לא יכולה להפר. מצד אחד העצומה קוראת לדברים שהם ראויים וחשובים, ומצד שני אני חתומה על חוזה. כשנודע לי על החרם, לפני שבוע וחצי, חלק מהעבודות כבר היו במוזיאון. יש לי קושי עם חרמות, אבל אני לא יכולה להגיד מה הייתי עושה אם הייתי מודעת לזה בזמן. תערוכה מוזיאלית זה לא משהו שאפשר לוותר עליו בקלות".

העבודה "חג וושינגטון" של ריצ'רד לונדנר שתוצג בתערוכה שתיפתח בחיפהצילום: ריצ'רד לינדנר

במקביל, הגישה השבוע האוצרת הקודמת במוזיאון, לאה אביר, באמצעות עורך הדין גיא אבידן, תביעה לבית המשפט נגד מנכ"ל מוזיאון חיפה, נסים טל, ונגד חברת המוזיאונים, בדרישה לפצות אותה על פיטורים שלא כדין, הפרת חוזה עבודה, הפרת חובת שימוע והוצאת לשון הרע בגין דברים שאמר עליה מנכ"ל המוזיאון נסים טל בראיונות לעיתון "הארץ". אביר תובעת פיצוי בסך 200 אלף שקלים. במוזיאון חיפה לאמנות מסרו בתגובה כי היועצים המשפטיים לומדים את התביעה ויגיבו בהתאם. באשר לביקורת על התערוכות החדשות מסרו כי "המוזיאון הוא מוסד ציבורי שתפקידו לפעול למען הקהילה. מיטב האמנים בחרו להציג מעבודותיהם לטובת הציבור ולא כחלק ממאבק בעד או נגד אוצר או מנהל מוזיאון".

כמו כן, גלריה זומר, שמייצגת את האמנים יהודית סספורטס, אליעזר זוננשיין ושרון יערי, שעבודותיהם משתתפות באחת התערוכות שיפתחו בחיפה, הוציאה הערב (רביעי) הודעה שלפיה השימוש בעבודותיה של סספורטס לא תואם עם הגלריה: "גלריה זומר ואמניה מביעים הסתייגות מהתנהלותו של מוזיאון חיפה. עם זאת, אין בשליטתנו למנוע פנייה ישירה של המוזיאון לאספנים. הדבר לא נעשה בתיאום מול הגלריה ולא מול האמנים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ