שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מת האמן זוכה פרס ישראל, מנשה קדישמן

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

הצייר והפסל, זוכה פרס ישראל, מנשה קדישמן מת הערב (שישי) בבית החולים תל השומר, והוא בן 82. הוא הותיר אחריו בן ובת. הלוויתו תתקיים ביום ראשון בשעה 15:00 בבית העלמין קרית שאול בתל אביב. לפני כן יוצב ארונו בין השעות 11:00 ל-14:00 במוזיאון תל אביב.

קדישמן נולד בתל אביב בשנת 1932. אביו מת כשהיה בן 15, והוא עזב את בית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. ב-1950 הוא התגייס למחזור הראשון של הנח"ל, ובמסגרת שירותו שימש כרועה צאן בקיבוץ מעין ברוך ובקבוצת יזרעאל. היה זה המפגש הראשון של קדישמן עם מה שהפך אחר כך למוטיב המזוהה ביותר עם יצירתו – הכבשים. לאחר שירותו הצבאי למד פיסול אצל משה שטרנשוס ואצל רודי להמן בעין הוד, וב-1959 נסע ללמוד בבית הספר סנט מרטינ'ס שבלונדון. קדישמן שהה 12 שנים בלונדון, ואף התחתן וילדיו נולדו שם.

בראשית דרכו כפסל היתה עבודתו מאופיינת בסגנון מודרניסטי, ובשנות ה-60 היה מקורב לאמנים כמו אנדי וורהול, רוברט ראושנברג וכריסטו, והצליח לנהל קריירה בינלאומית משגשגת. כפי שאמר בראיון עיתונאי לפני כשנתיים, "תמיד הייתי מחובר לזרמים באמנות ולאמנים אבל הייתי עצמאי - באתי מתוך זה והושפעתי מכל דבר, מהאדמה של האינדיאנים, מהטליתות על חבלי כביסה במאה שערים - מכל הגירויים שבסביבה. אבל בסופו של דבר אני אותו בנאדם בכל יום כשאני קם בבוקר. אני יוצר מתוך עצמי. אמנות לא צריכה להמציא בכל יום משהו חדש - זה טוב להייטק. הייתי אוונגרד אבל הייתי מחובר".

קדישמן, ב-2007צילום: אסף עברון

אוצרת האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב, אלן גינתון, אמרה כי "הפסלים שלו שקדמו לתקופת הכבשים היו כאלה שהלכו נגד כוח הכבידה, משהו אוטופיסטי, וזה זכה לפרסום עולמי. זו פאזה יומרנית של האמנות הישראלית שיצרה קשר עם העולם, שהיתה לה ניראות בחו"ל. זה היה פיסול חצי פורמליסטי עם נגיעות בנוף ובטבע".

ב-1968 השתתף קדישמן בדוקומנטה בקאסל שבגרמניה, וב-1978 נבחר לייצג את ישראל בביאנלה שבוונציה. לביתן הישראלי הביא עדר של כבשים חיות, על גבן צייר כתמים כחולים, והפך את הביתן לדיר ואת עצמו לרועה. כפי שכתב חוקר האמנות גדעון עפרת, "ממפגש קצר זה של קדישמן עם עברו כרועה צאן נולד הפרק ההרואי והפופלארי של האמן כצייר המתמחה בציור כבשים, ראשי כבשים בעיקר. ראשיתם בשנים 1981-1978, בהן עוצבו הכבשים במכחול צבעוני וחופשי, ברוח הניאו-אקספרסיוניזם וניאו-פוביזם שהחלה מנשבת באמנות המערבית הפוסט-מודרנית".

הפסל "התרוממות" בכיכר הבימה, תל אביבצילום: אסף עברון אסף עבר

עפרת מסביר עוד שבהמשך הבשיל ביצירתו של קדישמן נושא העקידה, שאחת הדוגמאות המפורסמות שלו היא פסל העקידה המוצב ברחבת הכניסה למוזיאון תל אביב, אותו השלים קדישמן ב-1985. הפסל מורכב מחיתוכי פלדה של ראש איל ענק, למרגלותיו ראשו הכרות של יצחק ולידו צמד ההורים השכולים – אברהם ושרה. לטענת עפרת, "בשלב זה של יצירתו כבר תפקדו הכבשים של קדישמן כקורבנות, סמל לקורבנם של בנים במלחמות בכלל ובמלחמת ישראל-ערב בפרט".

על העיסוק החוזר שלו בכבשים אמר קדישמן עצמו: "הכבשים הן חלק ממני, מהטבע שאני קשור אליו. אני מרגיש שכל כבשה שתלויה בבית היא כמו איקונה של סנטה מריה בבית נוצרי. הכבשה היא איקונה חילונית, שבעיניי קשורה באופן מטאפורי לחיילים שנפלו במלחמות. ליצחק במעמד העקידה היה איל כתחליף. לחייל ההרוג לא היה איל שיתפוס את מקומו. כתבתי פעם על עבודה שלי 'החייל ההרוג לעולם לא יאמר אני אוהב אותך'".

פסלי חוצות של קדישמן מוצגים ברחבי הארץ. אחד הידועים שבהם הוא "התרוממות", פסל עשוי פלדה שגובהו 15 מטר, נמצא ברחבה שלפני תיאטרון הבימה בתל אביב. ב-1995 קיבל קדישמן את פרס ישראל בתחום הפיסול.

מנשה קדישמן, "אם נושאת את קורבנה", 2012-2014

גינתון אמרה כי מותו של קדישמן הוא אבדה גדולה לאמנות הישראלית. "הוא שייך לדור של אמנים בעלי שיעור קומה. כשהוא נכנס לחדר, היו מרגישים את זה. נוכחות כריזמטית שקשורה למושג של בוהמה שלא קיים היום ומושגים של חירות של אמן שלא קיימים היום או השתנו, וזה חלק בלתי נפרד ההיסטוריה של מה שקרה כאן משנות השישים ועד היום. קדישמן הטביע חותם. הביאנלה בה הציג את עדר הכבשים היתה אחת הביאנלות בהן הביתן הישראלי זכה לתהודה כלל עולמית. לצד אנשים כמו רפי לביא, תומרקין, גרשוני, דנציגר, הוא שינה את היחס של האמנות הישראלית לנוף. האמנים האלה שייכים לפרק באמנות, שבו העבודה עברה מייצוג של נוף להתערבות בנוף עצמו. הוא גם היה אישיות אהובה על הרבה אנשים". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ