סערה בלונדון: מוזיאון הנשים המובטח הפך למוזיאון ג'ק המרטש

באישורים שביקש, הבטיח בכיר גוגל לשעבר, פאלמר אדג'קומב, כי יקים באיסט־אנד "מוזיאון ראשון לנשים בבריטניה שיספר את ההיסטוריה של הרובע". עכשיו מנסים להבין איך זה נגמר ברוצח

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

כאשר פנה משרד האדריכלים הבריטי וו־טיסטלטון לרשויות העיר לונדון בשנה שעברה, בבקשה לאשר שיפוצים שיהפכו בניין מהתקופה הוויקטוריאנית ברחוב קייבל שבשכונת ווייטצ'אפל למוזיאון, הובטח כי מדובר במוסד חדשני שיעסוק ב"היסטוריה של נשות האיסט אנד". אולם כאשר הסתיימו עבודות השיפוץ בשבוע שעבר, ונחשפה חזיתו ועליה השלט עם שם המוזיאון, הופתעו תושבי השכונה לגלות כי מדובר ב"מוזיאון ג'ק המרטש".

היזם שמאחורי המוזיאון החדש הוא בכיר גוגל לשעבר, מארק פאלמר אדג'קומב, והוא ששכר את משרד האדריכלים והטיל עליו את התכנון והשגת האישורים מהרשויות העירוניות. בבקשת האישור כונה המקום "המוזיאון הראשון לנשים בבריטניה", ונכתב בה כי הוא "יספר מחדש את ההיסטוריה של האיסט־אנד", שבדרך כלל, כך נכתב, "היא מסופרת מהזווית של העוני, הפשע והתסיסה החברתית". האיסט־אנד היה עד שנות ה–90 של המאה העשרים אזור מוכה פשע, וכיום הוא נחשב לאחד המתפתחים והמבוקשים בלונדון. הוא גם אחד האזורים העשירים באירועים היסטוריים בלונדון — ובהם גם מעשי הרצח של ג'ק המרטש, שבשנת 1888 ביתר באכזריות חמש נשים שחלקן היו זונות. הוא מעולם לא נתפס ועד היום ישנן סברות שונות לגבי זהותו האמיתית.

המוזיאון החדש בשכונת ווייטצ'אפל. פזמון מוכר מדיצילום: © Mark Kerrison/Demotix/Corbis

בסתיו שעבר התקבלו האישורים הדרושים לעבודות השיפוץ, והמוזיאון אמור להיפתח מחר. אבל כאשר התברר ייעודו האמיתי של המוזיאון, התחוללה סערה ציבורית בלונדון, בקרב תושבי השכונה וגם בעיתונות.

אנדרו וו, העומד בראש משרד האדריכלים שהגיש את הבקשה המקורית, אמר כי המשרד לא היה מודע כלל לכך שהתוכניות לגבי המוזיאון השתנו. לדבריו הוא עבד עם אדג'קומב לפני שהוגשה הבקשה בקיץ שעבר, וביקר יחד איתו באתר המוזיאון כמה פעמים. אמנם נודע לו בקיץ שעבר, אמר וו, כי אחד מתושבי השכונה פנה לרשויות והביע דאגה מכך שהמוזיאון עתיד להפוך לאתר עלייה־לרגל של מעריצי ג'ק המרטש, אבל אדג'קומב לא הגיב לפניית המשרד אליו בעניין. על הרעיון להקים מוזיאון לג'ק המרטש אמר וו: "זה קשקוש סוטה ומיזוגני. אין לנו עניין בזה".

יוזם המוזיאון, פאלמר אדג'קומב, ענה לשאלות העיתונאים ואמר כי הוא עצוב ומוטרד מהתגובות למוזיאון שלו. "אני מאמין שהתגובה נובעת מחוסר הבנה לגבי מה שאנחנו מנסים לעשות. המוזיאון מנסה לבחון ברצינות את האירועים שהתרחשו באיסט־אנד בשנות ה–80 של המאה התשע עשרה, ולא נועד לגלוריפיקציה של ג'ק המרטש ופשעיו", אמר אדג'קומב. הוא אישר כי המוזיאון אכן החליף משרד אדריכלים בספטמבר 2014 וכי בעת הגשת הבקשה למועצת העיר, לא היה משרד האדריכלים המקורי מודע לכך שהמוזיאון יעסוק בג'ק המרטש. לדבריו, לא היה כאן ניסיון להטעות את המועצה: "הרעיונות שלנו התפתחו במהלך אצירת התערוכה והמוזיאון עדיין מתרכז בנשים תוך בחינה של ההיסטוריה החברתית של האיסט־אנד".

באתר האינטרנט של המוזיאון פורסמה הצהרה שמצטטת קטעים מבקשת האישור המקורית, ובה נטען כי המוסד "מתבונן בהיסטוריה של הנשים באיסט־אנד בתקופה הוויקטוריאנית ודן בשאלה מדוע לנשים רבות כל כך לא היתה בחירה אחרת בחייהן מלבד לפנות לעיסוק בזנות".

במאמר ב"גרדיאן" הבריטי תקפה העיתונאית ג'וליה לייטה את המוזיאון המתוכנן, וטענה כי היומרה להציג את הדברים מנקודת מבטן של הנשים הנרצחות היא מגוחכת. "האם נלמד משהו על קשריהן עם השכנים שלהן, האם נלמד על האנשים שהן אהבו ועל המשפחות שלהן? כך היה נראה האיסט־אנד מהפרספקטיבה שלהן. לעומת זאת, החוויה שלהן כקורבנותיו של רוצח בלילה אחד בשנת 1888 היא לא בדיוק 'הזווית שלהן' על חייהן".

לייטה ציינה שהיא מוטרדת גם מהרעיון שהמוזיאון יעסוק בשאלה מדוע נאלצו נשים רבות באותה תקופה לעסוק בזנות. "מלבד העובדה שחלק מהנרצחות לא מכרו סקס, לא הזנות היא שרצחה את הנשים הללו", כתבה לייטה, "מי שרצח אותן היה אדם אלים. יש משהו מטריד בעמדה שעולה מהדברים הללו של אדג'קומב, שאומרת שאילו הנשים 'לא היו מגיעות למצב הזה', הן לא היו מוצאות את עצמן קורבנות של רוצח סדרתי. וזה כבר פזמון מוכר מדי".

מועצת הרובע טאוור־האמלטס בלונדון, שבו שוכן המוזיאון, מסרה שהיא חוקרת באיזו מידה בוצעו במקום עבודות בלתי מורשות תוך הצגת מצג שווא. עם זאת הוסיפו נציגי המועצה כי בסופו של דבר אין לה יכולת להתערב או להכתיב את אופיו של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ