שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אמנות שמעלה את המודעות למעקב הדיגיטלי על חיינו

אמנים ומעצבים רבים מבקשים להגביר את המודעות למעקב הדיגיטלי שעורכים ממשלות ותאגידים. הם מציגים בגדים שמבלבלים את פייסבוק, צמידים שמזהים תנועת מצלמות ואף יצירות שמשתמשות באסתטיקה של המעקב בניסיון לבקרה

נטע אלכסנדר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך עבודת הווידיאו של ג׳ורג׳ בארבר, "The Freestone Drone”, 2013צילום: courtesy waterside contemporary,
נטע אלכסנדר
ניו יורק

באפריל האחרון אדוארד סנודן הגיע לריאיון בתוכנית הלילה של ג׳ון אוליבר כדי להסביר מדוע בחר לחשוף את תוכנית הריגול המסווגת של ה״סוכנות לביטחון לאומי״ (NSA). לאחר שאוליבר המטיר עליו שאלות קשות, הוא החליט לשנות טון ולהקרין שני קטעי וידיאו קצרים בכיכובם של עוברי אורח ניו יורקים. בקליפ הראשון גברים ונשים הגיבו באדישות ובמשיכת כתפיים על השאלה אם הם מוטרדים מכך שהממשלה עוקבת אחרי הפעילות הדיגיטלית שלהם, ואמרו שהם לא שמעו מעולם את השם ״אדוארד סנודן״. בקליפ השני, לעומת זאת, המרואיינים נשאלו אם הם מודעים לכך של–NSA יש גישה מלאה לסמארטפונים ולמחשבים שלהם, במסגרתה סוכנים אמריקאיים נחשפים מדי יום לתמונות עירום של משתמשים.

בניגוד לתשובות הקצרות והיבשות בקליפ הראשון, ברגע שהמרואיינים הפנימו ש״גישה מלאה״ משמעותה היכולת לנטר הודעות טקסט פרטיות ובעיקר תמונות, הטון השתנה באופן רדיקלי. אם להשתמש בשפתו הציורית של אחד המרואיינים, ״אין שום סיכוי שבעולם שאני אתן לממשלה לבהות בתמונות של הזין שלי״. כשהכתב שאל אותו אם אי פעם שלח תמונות חושפניות של איבריו המוצנעים, המרואיין הצעיר השיב מיד: ״ברור, סימסתי תמונה כזו ממש לאחרונה״. סנודן, שישב באולפן וצפה בקטעים במבט משועשע, ביקש להרגיע: ״ל–NSA אין תוכנת מעקב שנקראת Dick Pics, אבל בהחלט יש להם גישה לכל המידע שמאוחסן בנייד שלכם, וזה כולל תמונות עירום״.

הריאיון עם אוליבר חשף את האמת העגומה לגבי סוגיות של מעקב ופרטיות בעידן הדיגיטלי: גם משתמשי אינטרנט כבדים נוטים לזלזל באזהרות על חשיפת מידע ברשת מתוך תפישה ולפיה ״אין לי מה להסתיר״, עד שיום אחד הם מוצאים את כתובת המייל של בן זוגם (או גרוע מכך, של אחד מהוריהם) במאגר הכתובות של אתר הבגידות ״אשלי מדיסון״, אשר נפרץ על ידי האקרים. מאז שהפרשה התפוצצה היא כבר הספיקה להרוס קריירות ואף לגבות ככל הנראה קורבנות בנפש, לאחר ששניים ממשתמשי האתר התאבדו בעקבות חשיפת שמותיהם. לצד ההשלכות השליליות, נקודת האור היא שהמידע שהופץ מכריח את כולנו לחשוב מחדש על סוגיות של פרטיות דיגיטלית.

ייתכן שניתן היה למנוע חלק מהתגובות המופתעות באמצעות חשיפה לתחום חדש ושוקק פעילות שצובר תאוצה בשנים האחרונות — ״אמנות מעקב״ (Surveillance Art). כבר יותר מעשור שאמני וידיאו ארט, מתכנתים ומעצבים גרפיים משתמשים בידע שלהם כדי להעלות את המודעות לאופנים השונים בהם ארגונים ממשלתיים ותאגידי ענק עוקבים אחר הפעילות הדיגיטלית שלנו, ונדמה כי כעת העבודות שלהם רלוונטיות יותר מתמיד.

כך למשל, ב–2013 האמן והמעצב אדם הארווי השיק בניו יורק את חנות הפופ־אפ Privacy Gift Shop, פרויקט אמנותי המציע מבחר מרשים של מוצרים שנועדו להשיב למשתמשים את השליטה במידע שהם מייצרים מדי יום ברשת. הארווי, שמתגורר כיום בברוקלין וביקר בשנה שעברה בישראל, משלב בין אופנה למחאה באמצעות עיצוב בגדים שנועדו לטשטש את הפנים או את הגוף האנושי. המטרה היא לא להתחרות בזארה או ב–H&M, אלא לשבש את פעילותן של תוכנות מחשב שנועדו לזהות ולתייג פרצופים באופן אוטומטי.

הפרויקט הראשון של הארווי, אשר נקרא CV Dazzle, הדגים כיצד ניתן להשתמש בתספורות פאנקיסטיות, איפור ואביזרים כדי למנוע מתוכנות כמו האלגוריתם של פייסבוק לזהות אתכם. באתר הרשמי של הפרויקט נכתב כי ״אלגוריתם לזיהוי פנים מתבסס על ההנחה שהצד הימני של הפרצוף יהיה סימטרי לצד השמאלי. לכן, באמצעות תספורות א־סימטריות או איפור שמבליט גווני עור שונים בכל צד תוכלו להנמיך את הסיכוי שתוכנות ממוחשבות יזהו את הפנים שלכם״.

לאור ההצלחה של קו האופנה שלו, הארווי השיק קמפיין מימון המון ב״קיקסארטר״, והצליח לגייס מעל 60 אלף דולר כדי לייצר אביזר בשם Off Pocket שמטרתו לחסום גישה לטלפונים ניידים. המכשיר חוסם את האפשרות לאתר את מיקומו של המשתמש באמצעות לוויינים ושירותים מבוססי מיקום (GPS), ומחזיר את השליטה בפרטיות לידי המשתמש.

הפרויקטים רבי התהודה של הארווי הם חלק קטן מהשדה האמנותי הדינמי של ״אמנות מעקב״. לצד עבודות המבקשות לחשוף את אופן פעולתם של אלגוריתמים וקודים ממוחשבים, עבודות מרכזיות אחרות מתמקדות בשימוש במזל״טים ומצלמות אבטחה למטרות מעקב. כך למשל, האמן הישראלי־אמריקאי עומר פסט ראיין מפעיל מזל״טים לשעבר לעבודת הוידיאו 5000 Feet is the Best, אשר הוצגה בבינאלה בוונציה ב–2011, ואילו האמן ג׳ורג׳ בארבר יצר ב–2013 את עבודת הווידיאו The Freestone Drone, אשר עשתה שימוש בין היתר ב״אסתטיקת מעקב״ המתבססת על דימויים שצולמו באמצעות מטוסים זעירים.

אסתטיקה דומה ניתן למצוא גם בסדרת התצלומים Blue Sky Days של תומאס ואן הוטריב, אשר זכתה השנה בתחרות World Press Photo. הפרויקט היפיפה נוצר בתגובה לפרסומים על אישה פקיסטנית בת 67 שנהרגה על ידי מזל״ט אמריקאי בשעה שיצאה לחצר ביתה בגלל ״טעות בזיהוי״. במחאה על ההרג המתמשך של אזרחים על ידי מזל״טים, הוטריב השתמש במצלמות זעירות כדי לתעד אירועים של התכנסויות המוניות כמו חתונות או לוויות ממעוף הציפור. כפי שהוטריב מסביר באתר הפרויקט, התמונות מבקשות ״לחקות את נקודת מבטו של המזל״ט במסגרתה בני אנוש הם מטרות נעות״.

אמן מרכזי נוסף בתחום של ״אמנות מעקב״ הוא סטיב מאן, חוקר ומהנדס אלקטרוניקה, שהמציא את המושג sousveillance כדי לתאר את האופנים השונים בהם ניתן לבצע ״מעקב הפוך״ ולהשתמש בטכנולוגיות לבישות כמו מצלמות מיניאטוריות כדי לתעד את חיינו במקום לאפשר לתאגידים או ממשלות לתעד אותם עבורנו. בשנה שעברה חשף מאן את אחת מהמצאותיו האחרונות — צמיד הזוהר בכל פעם שהוא מזהה תנועת מצלמה. לדברי מאן, באמצעות ענידת הצמיד משתמשים יוכלו לראות בעצמם עד כמה רחבה ונפוצה רשת המצלמות הפרוסה במרבית העולם המערבי.

למרות שהשימוש ההולך וגובר במזל״טים צריך להדיר שינה מעינינו, בפועל הפריצה ל״אשלי מדיסון״ הוכיחה שהגולש הממוצע מתעניין בסוגיות של פרטיות רק כשהוא נתפס עם המכנסיים למטה. בדיוק מהסיבה הזו השיק בחודש שעבר הבמאי הדוקומנטרי ברט גיילור את פרויקט Do Not Track — אתר ובו סדרה בת שבעה פרקים שנועדה להעלות את מודעות הגולשים לאופן שבו תאגידים עוקבים אחרינו. מדובר בפרויקט שאפתני בתמיכת הערוץ האירופי ״ארטה״, רדיו קנדה, the National Film Board of Canada ושורה של גופים אחרים שמימנו את התחקיר והפיתוח של הפרקים והאתר.

הסדרה משיגה את מטרתה בשני אופנים: ראשית, היא כוללת אינספור אנקדוטות ומידע מסמר שיער על היכולת המוגבלת שלנו לשלוט בפרטיות ברשת. למשל, העובדה שפייסבוק עוקבת גם אחר משתמשי אינטרנט שאין להם פרופיל ברשת החברתית, היכולת של חברה פיננסית לסרב להלוות לנו כסף בהתבסס על ״מדד סיכון״ שמצליב בין ההתנהגות שלנו ברשתות חברתיות ומדדים כמו ״נטיה להרפתקנות״, או תקדים מסוכן בקוויבק שם חברת ביטוח שללה זכאות להטבות ממבוטחת שסבלה מדיכאון קליני לאחר שהיא העלתה לעמוד הפייסבוק שלה תמונות שבהן היא נראית מחייכת ורוקדת במסיבת יום הולדת של חברים. אבל הפרויקט לא עוצר שם — ועוקב אחרינו בעצמו במשך הצפייה בסרטים, באמצעות שימוש ב״קוקיז״ (קבצים שמנטרים את הפעילות הדיגיטלית של המשתמשים, וכך יכולים לעקוב אחרי היסטוריית הגלישה והפרופיל האישי של המשתמש). בתום הצפייה האתר מדווח לנו מה הוא יודע עלינו.

מעבר לדברים המובנים מאליהם, כמו הדפדפן שבו אתם קוראים את הכתבה הזו, המיקום שלכם, דגם המחשב שבו אתם משתמשים וספק האינטרנט שלכם — Do Not Track חושף שורה של עובדות ומספרים באופן שמצליח להמחיש מדוע כולנו צריכים להיות מוטרדים מכלכלת הרשת החדשה.

אית׳ן צוקרמן, מהנדס תוכנה שהיה מהראשונים לפתח כלי מעקב שיאפשר למפרסמים לאסוף מידע על גולשים, אומר באחד מפרקי הסדרה כי ״בשנות התום של האינטרנט היתה קריקטורה מפורסמת ב׳ניו יורקר׳ שבה שני כלבים גולשים במחשב ואחד מהם אומר לשני, ׳אל תדאג, באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב׳. היום, לעומת זאת, לא רק שאני יודע אם אתה כלב, אני יכול גם לדעת בקלות מה הגזע שלך, מה אתה אוהב לאכול ומה הרגלי השינה שלך בהתבסס על פרופיל אישי שנוצר באמצעות השימוש המתמשך בקובצי ׳קוקיז׳״.

לפי נתוני ההכנסות של גוגל מ–2013, בזמן צפייה בפרק יחיד בסדרה, שאורכו כ–6 דקות, הספיקה החברה להרוויח 27 אלף דולר ממכירת מידע על גולשים למפרסמים. פייסבוק, שעדיין מנסה לפתח מודל כלכלי יעיל יותר לתרגום מידע אישי להון מחברות פרסום, הרוויחה באותו זמן כ–4,000 דולר על חשבון התוכן שכולנו מספקים לה בחינם, וטוויטר הצנועה יותר, הסתפקה ב–350 דולר.

בשנתיים האחרונות הבטן הרכה של האינטרנט נחשפה שוב ושוב — כאשר תמונות העירום של שחקניות הוליוודיות כג׳ניפר לורנס נחשפו על ידי האקרים שפרצו למחשבים פרטיים, כאשר תכתובות פנימיות בין בכירי ״סוני״ לשורה של מפיקים, שחקנים ובמאים בהוליווד הפכו זמינות לכל דורש וכעת, לאחר שהאקרים החליטו לחשוף את ערוותם של מיליוני משתמשים באתר בגידות פופולרי. למרות שאחרי כל פרשה כזו נדמה כי הפעם הציבור באמת למד את הלקח, נדמה כי אנחנו עדיין זקוקים לאמנים כמו הארווי, הוטריב, פסט, מאן, גיילור ורבים אחרים כדי להזכיר לנו שוב ושוב את האמת העגומה: מישהו צופה בנו, והתמונה שהוא מקבל הופכת להיות מדויקת, מורכבת ואינטימית יותר מיום ליום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ