שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מת הפסל והמשורר עזרא אוריון

אוריון היה ממקימי מדרשת בן גוריון, וניהל את בית ספר השדה במקום במשך שבע שנים; הוא פיתח תפישה שקראה לפיסול לצאת מהגלריות אל המרחבים הפתוחים, וב–1987 פיתח את המושג "הפיסול הבין גלקטי", שהתייחס לאנרגיה כאל חומר פיסולי והיה ממייסדי תחום אמנות החלל בעולם

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
'סופר קתדרלה', מיליארד ק"מ גובהה, נוסקת במהירות האור, בניצב למישור גלקסיית שביל החלבצילום: הדמיה: אלון אוריון
שני ליטמן
שני ליטמן

הפסל והמשורר עזרא אוריון מת היום בגיל 81. אוריון נולד בקיבוץ בית אלפא וכשהיה בן חמש עברה משפחתו לקיבוץ רמת יוחנן. ב–1952 נרשם ללימודים בבצלאל, ולמד פיסול אצל יעקב לב. לאחר שנה עזב והתגייס לצה"ל. בעת שירותו הצבאי עבר הכשרה כלוחם חי"ר ויצא לקורס קצינים. במלחמת ששת הימים שימש כמפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני. במלחמת יום כיפור לחם כמג"ד חטיבת אלכסנדרוני, בהמשך היה ממקימי יחידת האלפיניסטים והשתחרר בדרגת סגן אלוף.

עם שחרורו מהצבא חזר לקיבוץ בית אלפא והחל לפסל. ב–1962 השתתף בסימפוזיון פיסול במצפה רמון וכעבור שנה הציג תערוכת יחיד במשכן לאמנות בעין חרוד ובמוזיאון חיפה. הוא הושפע מעבודותיו של יחיאל שמי. בעקבות הצלחתו המהירה זכה אוריון במלגת השתלמות של קרן אמריקה־ישראל ונסע ללונדון ללמוד בבתי הספר לאמנות סנט מרטין ורויאל קולג’.

עזרא אוריוןצילום: נעה ויס

בלונדון התוודע אוריון לאמנות האדמה ולפיסול המונומנטלי שהחלו לתפוס תאוצה בעולם האמנות. הוא הציג תערוכת יחיד בגלריה מרקורי ובתערוכה קבוצתית בגלריה גרובנור בלונדון והשתתף בתערוכה "אמנות ישראל", שהוצגה במוזיאון לאמנות עכשווית בניו יורק. ב-1966הוזמן להציב פסל בגן הפסלים במוזיאון ישראל, ירושלים. כשחזר לישראל ב–1967 בחר להתמקם דווקא הרחק מהמרכז האמנותי, והיה ממקימי מדרשת בן גוריון, וניהל את בית ספר השדה במקום. הוא לימד גם בבצלאל ובמכללה לאמנות חזותית בבאר שבע, והוביל סדנאות אמנים בסיני, בנגב ובסדום. כחלק מההתרחקות שלו מהמרכז, גם פיתח תפישה שקראה לפיסול לצאת מהגלריות ומהערים אל המרחבים הפתוחים. בראיון שפורסם בכתב העת "קו" ב–1968, אחד הראיונות הבודדים שנתן אוריון לעיתונות, אמר כי "מאז ומתמיד — מהיום שבו התחלתי לעסוק בפיסול — חשתי בוודאות שממדי הפסל הם שקובעים את צורת השפעתו על האדם".

"שובי ארצה והיציאה למדבר היו חזרה לדבר התחלתי", אמר עוד אוריון באותה שיחה, "היה בזה, קודם כל, משום צורך להשתחרר מהצפיפות, ממכלול של יחסי אנוש ומאווירת 'אמנות הגלריות' — התערוכות, האספנים, המבקרים. לאחר החיים בקצב של צריכה ובכורח לצרוך, הרגשתי שאני חייב לחפש משהו חדש. היצירה שנעשית לקראת תערוכה, היצירה המיועדת לשלב אותך בסיטואציה אמנותית שהסביבה כפתה עליך, הרדיפה המטורפת אחר 'הטריות' שנעשתה לשם דבר בפיסול האנגלי — כל אלה היו לי למעמסה. המדבר שגיליתי בשדה בוקר ענה באורח טבעי לצורך שהיה בי".

"שדה כוח נטוי" המוצב בין מגדלי אביב ברמת אביב ג’צילום: ד"ר אבישי טייכר

בשנות ה–70 וה–80 יצר אוריון פסלי חוצות גדולי מימדים, בהם "מעלות" מ–1981; פסל המדרגות ההפוכות בשדרות הרצוג שבירושלים; "שדה כוח נטוי" המוצב בין מגדלי אביב ברמת אביב ג’ — יציקת בטון בצורת פרסה שפתחה פונה צפונה בהתייחסות לשמש; "פסל הזהות" בירוחם הכולל שני ניצבים מבטון המתנשאים לגובה 20 מטר; ו"מצבו של האדם" הצופה אל ים המלח, שגובהו 25 מטר והוא מורכב מ–236 אדני רכבת מימי הטורקים, שמקורם בתחנת הרכבת חיפה מזרח.

ב–1987 פיתח אוריון את המושג "הפיסול הבין גלקטי", שהתייחס אל האנרגיה כאל חומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית שיגר אלומות של קרני לייזר מהתחנות של רשת 'וגנר', והפך לאחד ממייסדי תחום אמנות החלל בעולם. באפריל 1992 התקיימו אירועי שנת החלל העולמית ובהם שוגר אובליסק אנרגיה נוסף, שיצר קתדרלת אור אנכית למישור שביל החלב. האלומה ששוגרה, אמר אז אוריון, עושה את דרכה כמה שנות אור הרחק מכאן "אל אינסוף היקומים. הפיסול, עד היום ולאורך ההיסטוריה שלו, הוא פיסול מקורקע. הגיעה שעתו לפרוץ מתוך שדה הכבידה של כדור הארץ, אל טווחי מערכת השמש, ומעבר להם, אל הטווחים הבין־גלקטיים".

"זהות", ירוחםצילום: אברהם חי

אוריון העיד כי שירותו הצבאי בסדיר ובמילואים השפיע על היחסים שקיים עם אדמת המקום והנוף. "בסיירת היה דגש חזק על ניווט, על טופוגרפיה, על תפישתם של אזורים נרחבים בשטח", אמר בראיון ל"הארץ" ב–2002. "לשירות הצבאי שלי היה חלק בתפישת השטח שלי, בו הושגה הבנה די מפורטת של תבליט הארץ, דבר שלימים תרם לעיסוק הגיאולוגי. התשתית מהסיירת של לימוד וקריאת מפות תרמה גם למשיכה שלי לפסגות".

ב–1981 יצא אוריון בראש משלחת לרכס אנאפורנה שבנפאל, להקים שם פסל שמורכב מגרם מדרגות, הפונה אל נקודת שיא בנוף. שנתיים אחר כך יצאה שוב משלחת לשפץ את הפסל שניזוק בגלל פגעי מזג האוויר.

במקביל לפעילותו כפסל פרסם אוריון חמישה ספרי שירה: "לילה גבוה" מ–1969, "אבק רוחות" מ–1972, "טרמינל רוחות" ב–1975, "ערפיליות אבק" מ–1977, ו"תהומות אבק" ב–1980.

אוריון הותיר אחריו בת זוג וחמישה ילדים. הלווייתו תתקיים מחר במדרשת בן גוריון שבנגב, בשעה 15:00.

סולם יעקב, ירושליםצילום: Adiel lo
אנדרטה לחטיבת אלכסנדרוניצילום: אברהם חי
כוח אנכי, באר שבעצילום: אברהם חי
"מצב של אדם"צילום: אברהם חי
מול עריף א-נקה, מרכז סיניצילום: אברהם חי
"לילה גבוה", גן הפסלים ע"ש בילי רוז , מוזיאון ישראל, ירושליםצילום: אברהם חי
"קו", שדה ציןצילום: אברהם חי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ