בסמינר הקיבוצים צינזרו שתי כרזות הנוגעות לרצח רבין

שתי כרזות של המעצב להב הלוי, שבאחת נראה בנימין נתניהו ומתחתיו הכיתוב "הקברן" ובשנייה נראים פרס ואריאל שרון והכתובת "חבר שכחנו", נאסרו להצגה בתערוכה

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

המעצב להב הלוי טוען כי התבקש לצנזר שתי כרזות בעיצובו שהיו אמורות להיות מוצגות בתערוכה בסמינר הקיבוצים לרגל יום השנה לרצח רבין. בעקבות בקשת הנהלת הסמינר להימנע מהצגת הכרזות, ביטל הלוי את התערוכה שהיתה אמורה להתקיים במקום.

הלוי הסביר כי מאז שנת 2001 הוא מעצב מדי שנה פוסטר מיוחד לרגל יום השנה לרצח רבין. עד כה עיצב 14 כרזות כאלה, אותן הוא נוהג לחלק בכיכר רבין בערב העצרת לזכרו. לפני כמה שבועות הוזמן על ידי הנהלת סמינר הקיבוצים להציג את 14 הכרזות שלו בתערוכה מיוחדת שאורגנה לכבוד יום למידה מיוחד לציון עשרים שנים לרצח, וכן להשתתף ביום הלמידה עצמו ולדבר על עבודותיו. לפני כשבוע התקשרה אליו מארגנת יום הלמידה ומנהלת המחלקה להוראת הגיל הרך בסמינר, ניבי שנער זמיר, ואמרה כי לאחר ישיבה סוערת של הוועד המנהל של הסמינר הוחלט להוציא שתי כרזות מהתערוכה. אחת הכרזות היא זו שעיצב הלוי השנה, ובה נראה בנימין נתניהו ומתחתיו הכיתוב "הקברן", והשנייה היא הכרזה שעיצב הלוי בשנת 2001, ובה נראים פרס ואריאל שרון והכתובת "חבר, שכחנו". לדברי הלוי, שנער אמרה כי הכרזות הללו "מעודדות להסתה".

אחת הכרזות שנפסלו

"אני לא ילד בענייני מחאה ופוליטיקה, כבר עשיתי פוסטרים פוליטיים, אבל במיוחד הפוסטר ביום רצח רבין זה משהו שחשוב לי לעשות כל שנה כאקט אזרחי. אני מרצה הרבה פעמים על מה עיצוב גרפי יכול לעשות, ותמיד אומר שיש לזה אפקט של לראות מילארדר עם מרצדס חדשה לגמרי ולשרוט אותה עם מסמר. היא לא תפסיק לנסוע בגלל זה. פוסטר מחאה לא משנה סדרי עולם, הוא רק מבאס. המחשבה שמחאה יכולה לעודד מישהו למשהו, שהיא שקולה להסתה, היא ילדותית בעיני. הדברים שאני אומר בפוסטרים נכתבים מדי יום במאמרים בעיתונים. אבל שנער אמרה לי – 'גם ככה חושדים בנו בשמאלנות'".

הלוי החליט לבטל את התערוכה כולה, אולם לא ביטל את השתתפותו ביום הלמידה ובשבוע הבא, ב-9 בנובמבר, יציג את כל סדרת הכרזות שלו בסמינר וידבר עליהן. במקביל החליטו בבית אריאלה בתל אביב להציג את התערוכה הגנוזה, וביום ראשון תיפתח התערוכה שבה יוצגו כל 14 הכרזות.

שנער זמיר מציגה את הדברים באור אחר. לדבריה, אין מדובר בתערוכה במרחב ציבורי כמו גלריה או מוזיאון, אלא במוסד חינוכי שצריך להתנהל ברגישות ובהתאם למטרותיו החינוכיות, ובהקשר זה היה נראה שחלק מהכרזות לא יעוררו דיון אלא זעם. "הסטודנטים אצלנו לומדים חינוך, הם עומדים להיות מחנכים. השיח הוא במישור החינוכי. התערוכה אורגנה במסגרת יום למידה שאנחנו מקיימים כל שנה כבר שמונה שנים בסמינר, ומחליף את טקס הזיכרון לרבין. במקום טקס פאסיבי, אנחנו מנהלים שיח. זה אירוע מאוד משמעותי בשבילנו. באירוע הזה גם אם אנשים מתנגדים למשהו או לא מבינים, אז יש עם מי לדבר, זה ההבדל בין שיח לבין תערוכה. לכן גם ההרצאה של הלוי ביום הזה מאוד חשובה לנו".

להב הלוי

האם סטודנטים בוגרים לא מסוגלים לדעתך להתמודד עם כרזות שמביעות מחאה?

"בתור מי שמארגן את היום הזה אנחנו מקבלים הרבה ריקושטים מסטודנטים שהיום הזה מאוד שמאלני והוא לא מאפשר קולות אחרים. החשש בתערוכה היה שבמקום שזה ייצור שיח ועניין, זה יעשה בדיוק את ההיפך. אני פחדתי שזה יהפוך להתלהמות ושאי אפשר יהיה להגיע לאנשים ולדבר אתם. בשבועות האחרונים התלבטנו מאוד בעניין והסתכלנו שוב על הכרזות, ובניגוד למה שהלוי אומר, לא אמרנו שאלה כרזות מסיתות אלא שאנחנו חוששים שאנשים יגידו שזה פוגעני ומעורר להסתה, שזה קול שיכול להתפרש כקיצוני וזה הדבר האחרון שאנחנו רוצים בהיקשר חינוכי. אמרנו לו שאנחנו רוצים מאוד שהוא יבוא אבל שאם נציג את הכרזות כמו שהן זה יעורר מחאה ולא יעורר דיון".

אולי אתם מגוננים עליהם קצת יותר מדי?

"זה לא ממקום של לגונן עליהם. אני לא מפחדת ממה שהם יראו, הם לא ילדים. אבל יש לי בעיה עם פרשנויות לא מאוזנות למה שהם רואים. זה מקום אקטיבי וחברתי ולפעמים יש פער בין מה שאנחנו מנסים להוביל לבין הסטודנטים, ומניסיוני הפער הזה לא מקרב אנשים עם דעות אחרות אלא רק מרחיק אותם. אני מאמינה בתהליך של שינוי עמדות. אם הסיפור היה רק שהוא לא מציג בגלל שתי הכרזות, אז היתה פה בעיה. אבל במקרה הזה אנחנו מזמינים אותו להציג את העבודות שלו ולהתווכח עם הסטודנטים ולהסביר את עמדותיו. הדילמה הזו מבחינתי היא חומר לעבודה עם הסטודנטים. אני מתכוונת להעלות את זה כדילמה חינוכית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ