שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מתה האמנית רות דורית יעקובי

שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

האמנית והמשוררת רות דורית יעקובי מתה ביום חמישי ממחלת הסרטן והיא בת 63. הלוויתה התקיימה ביום שישי במושב ארבל שבגליל התחתון. יעקובי נולדה במושב ארבל, שהוריה היו ממייסדיו. אביה, אברהם בן דן יחזקאל היה עיתונאי של הפלסטיין פוסט, והגיע לארבל דרך גרעין של הבריגדה היהודית בצבא הבריטי. אמה, יהודית, נולדה בקנדה ועלתה לישראל ב–1935. בתיכון למדה יעקבי בפנימייה למחוננים "בויאר" בירושלים, ולאחר שנישאה לגיורא יעקובי שעבד כמהנדס במישור רותם, עברה בעקבותיו לערד ב–1980. היא למדה פסיכולוגיה לתואר ראשון ובגיל 30 החלה ללמוד אמנות בבית הספר לאמנות חזותית בבאר שבע ואחר כך במדרשה למורים ברמת השרון. בהמשך השלימה תואר שני בלימודי מיסטיקה יהודית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, והקרבה למיסטיקה המשיכה להשפיע מאוד על יצירתה. בראיון לאביבה לורי במוסף הארץ לפני שלוש שנים אמרה שההחלטה ללמוד אמנות הגיעה בעקבות לידת בנה עמרם, אחד מארבעת ילדיה. "עם כל ילד נולדתי מחדש. היה משהו במדבר, ובריחוק מאמא, ובחלל הפנימי שהתפנה אצלי, שגרם לי בגיל 30 ללכת לבית ספר לאמנות בבאר שבע, ואחר כך למדרשה לאמנות ברמת השרון. מאז אני אמנית וכל הציפיות והעולמות של הורי נשברו".

רות דורית יעקובי
יעקובי. הקרבה למיסטיקה השפיעה על יצירתהצילום: יובל טבול

ב–2003 הקימה יעקובי משכן ייחודי לאמנות בערד, בהאנגר באזור התעשייתי הנטוש של העיר, וקראה לו "האישה של אלף הקולות". אורן עמית, מנהל התרבות של מתנ"ס ערד והאחראי על קהילת האמנים של ערד, אמר כי המשכן הוא למעשה סוג של מיצב אמנותי, שעשוי מ–3,000 יצירות של יעקבי, שכללו ציורים, פסלים ושירים. המיצב חולק לשני חצאים, האחד הוגדר כ"ארץ החיים", והשני — "ארץ המתים". "חלק מהדברים פותחו במשך הזמן והיו תגובה שלה למלחמת לבנון השנייה", מסביר עמית, "בארץ המתים היא עסקה הרבה בילדים מתים, וזו היתה חוויה מאוד טעונה. הבאתי לשם קבוצות של חובבי אמנות מבאר שבע, וזו היתה חוויה קשה בשבילם. היא עצמה הסתובבה במתחם והיתה חלק מהמיצב, הסתובבה כמו רוח בתוך הסיפור שלה, וסיפרה לאנשים על העבודות. היא היתה מאוד בתוך העולם שלה. את כל מי שנכנס להאנגר היא תיארה כאורח ברחם שלה. היא היתה אדם מרתק עם נשמה מאוד גדולה".

יעקובי הציגה תערוכות יחיד במקומות שונים בעולם, בין היתר בוותיקן, בגרמניה, בסין, ביפן ובארצות נוספות. ב–2011 נערכה ליעקובי תערוכת יחיד בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל אביב, באצירתה של אירית טל. בקטלוג התערוכה כתב האוצר מרדכי עומר, כי "יצירתה של רות דורית יעקובי נטועה במעמקים של הוויה נפשית פרטית, המבינה את הכאב לנוכח המוות כמצב קיומי של קדמוניות מתמשכת. ההתרחשויות בפנים הנפש, כמוהן כעולם התופעות והטבע, נחוות כביטוי של כוחות מאגיים וכגילום של יסוד רוחני שכמו מאחד את העולם כולו. הוויה קיומית זו קרובה לחוויה הדתית והמיסטית ולעולם המיתוס הקדום ומתפרשת לכן כמסע: תהליך טרנספורמטיבי, תודעתי ורוחני כמסעם של גיבורים מיתיים אל שאול תחתיות ובחזרה לעולם החיים, או כמסעה של הנפש אל הגאולה והנצח. ביצירתה של יעקובי, מסע זה מתנהל בין קטבים של לידה, מוות והיוולדות מחדש, בתנועה מעגלית המבשרת את החיים מתוך המוות".

באותו ראיון במוסף הארץ סיפרה יעקובי כי תמיד רצתה להיות פיה או מכשפה. "כשהייתי ילדה ראיתי את עצמי עפה מעל גינת השושנים של אמא. היום אני בוראת את כל הפנטזיות שלי ומגשימה אותן בציורים. אין אצלי מרחק בין חלום למציאות. אני חולמת, בונה גשר חבלים, מקרבת אלי את החלום והופכת אותו למציאות. לפעמים אני מתרסקת אבל יודעת שהמציאות היא ספירלה ושאחרי כל התרסקות באה עלייה. למדתי לעוף מעל לתהום ולכן אני לא מפחדת מהתרסקויות".

ב–20 בנובמבר יערך בערד אירוע מיוחד שיכלול סיורים על האדריכלות של ערד וכן תערוכות אמנות. האוצרת הדס קידר, שמארגנת את האירוע, אמרה כי יוקדש בו חלק ניכר גם ליצירתה של יעקבי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ