שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

המשך פעילותו של מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבקיבוץ אשדות יעקב מוטל בספק, בשל מחסור בתקציב שיאפשר זאת. מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית שלו, שהיא למעשה גם האדם היחיד שמפעיל את המוזיאון, רות שדמון, עומדת לפרוש לגמלאות, ואין בתקציב המוזיאון מספיק כסף כדי לממן לה מחליף.

שדמון, בת 71, ילידת וחברת קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, משכה עד כה משכורת בגובה 2,500 שקלים לחודש בלבד, מכיוון שקיבלה קצבה חודשית כגמלאית חברת הקיבוץ ובנוסף קצבה מביטוח לאומי. כדי למצוא לה מחליף או מחליפה נדרש המוזיאון להציע שכר חודשי, שאין ביכולתו לשלם, שכן תקציבו השוטף עומד על 40 אלף שקלים בלבד לשנה.

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב
מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקבצילום: גבי לאור

המוזיאון נפתח בשנת 1958, ביוזמתם של מאיר ורעיה נחושתן, חברי קיבוץ אשדות יעקב, ששכלו את שני בניהם, אורי ורמי. אורי נפל במלחמת 1948, ואילו רמי הוכש על ידי נחש, כשהיה בן 17, בשנת 1954. שניהם אהבו לצייר, ולכן החליטו הוריהם להקים לזכרם מוזיאון. בעזרת תרומות שגייסו הצליחו לבנות אולם קטן, אותו תכננו שולמית ומיכאל נדלר.

לדברי שדמון, למרות שהיתה זו תקופה של מדיניות צנע וכן רגע אחרי הפילוג הקשה בתנועה הקיבוצית, הצליחו ההורים לגייס לטובת העניין אפילו את יו"ר הכנסת קדיש לוז. התערוכה הראשונה שהוצגה היתה של הצלם פטר מרום, "שירת האגם הגווע", שתיעד את העבודות לייבוש אגם החולה. בתחילת שנות ה-70 התקבלה תרומה ממשרד הביטחון, ונבנה אולם נוסף, גדול יותר, וכן מחסנים לאיכסון אוסף האמנות של המוזיאון.

עד לשנות 1986 ניהל את המוזיאון אביהם של אורי ורמי, מאיר נחושתן. לדברי שדמון, נחושתן נסע לצרפת והצליח לגייס מאמנים יהודיים עבודות כתרומה לאוסף המוזיאון. בשנת 1986 התקבלה תרומה נוספת מבני משפחה, ולמוזיאון נוסף עוד חלל תצוגה, שתוכנן ברוח התכנון המקורי של בני הזוג נדלר. בין 1986-1989 נוהל המוזיאון על ידי חברות קיבוץ, שלא ממש הצליחו להפעילו, ומאז 1989 ניהלה אותו שדמון. שדמון הקימה ב-1992 עמותה שתעמוד מאחורי המוזיאון, ולמרות שלא היתה בעלת השכלה אמנותית, לדבריה, הקדישה עצמה לפעילות המוזיאון והרחיבה את ידיעותיה והכשרתה במשך השנים, בין היתר בקורס ניהול מוסדות תרבות ואמנות באוניברסיטת חיפה וכן בקורס אוצרות וביקורת של אריאלה אזולאי בקמרה אובסקורה. 

תקציבו של המוזיאון מורכב מכ-200 אלף שקלים שמעביר לו מדי שנה משרד התרבות, אך אלו מיועדים לצורך תערוכות ומוגדרים לטענת שדמון כ"כספים ייעודיים". בנוסף, היא מצליחה לגייס תרומות לצורך מבצעים ספציפיים, כמו שיפוצים והרחבות.את הכסף שאמור לשמש להוצאות תפעול מעבירה המועצה האזורית עמק הירדן, אולם סכום זה עומד על 40 אלף שקלים בשנה בלבד. "אני רוצה לסיים ואני רוצה להבטיח שהבא אחרי יוכל לעבוד", אומרת שדמון, "אף אחד לא יוכל לעבוד בתנאים האלה. כשנכנסתי למוזיאון היה קיבוץ וקיבלתי מהקיבוץ תקציב. אחר כך עברנו להפרטות והיתה תקופה קשה מאוד. אני עובדת לבד ואין עוד תקן. אני רוצה שתהיה המשכיות ולדעתי המועצה האזורית היא הכתובת".

שדמון פנתה ליו"ר המועצה האזורית, יוסי ורדי, שבתחילה סירב לאפשר לה להביא את העניין בפני מליאת המועצה. לאחר שקיבל פניות ומחאות מאנשי אמנות שהתגייסו לטובת המוזיאון, התרצה ורדי והדיון אמור להתקיים ב-24 בנובמבר. "משרד התרבות מעביר סכומים יפים, אבל המועצה נשארה כל השנים על סכום תמיכה נמוך", אומרת שדמון. "אני נאבקת על המשכיות של המוזיאון וזה תלוי בהגדלת התמיכה של המועצה. לכולם היה נוח כשעשיתי את זה בהתנדבות, אבל נגמר הסוס. המוזיאון הוא חלק מההיסטוריה של עמק הירדן ומגיעים לפה הרבה ילדים והמועצה צריכה גם לתת את חלקה".

ראש המועצה האזורית עמק הירדן, יוסי ורדי, נכדו של אחד מראשוני קיבוץ דגניה יוסף בוסל, אמר בתגובה כי הוא תומך בהגדלת התקציב לכל פעילות תרבותית, שהיא "ציפור הנפש שלנו", כדבריו. "אני רואה בחשיבות את קיום המוזיאון וזו הסיבה שהמועצה תומכת במוזיאון, אבל זה במגבלות תקציב מאוד קשות. אני לא רואה אפשרות שבשנת 2016 נוכל להגדיל את התמיכה למוזיאון. אעשה הכל כדי שההקצבה הקיימת לא תקוצץ". ורדי טוען כי מי שאמור להוסיף את הסכום הנדרש להמשך הפעלתו של המוזיאון הוא משרד התרבות. "שרת התרבות מירי רגב אומרת שהיא תיתן עדיפות לפריפריה. אני רוצה שמשרד התרבות והספורט ייתן לאזרחי בקעת הירדן את מה שמקבל תושב תל אביב בתחום הנגישות למוסדות תרבות. אני לא מבקש נדבות. אני חושב שבראייה לאומית זה מה שצריך לעשות. אנו נאבקים לקיים פעילות ומוסדות תרבות כמה שאנחנו יכולים, אבל אי אפשר לדרוש מהמועצה לשלש את התמיכה בבית אורי ורמי נחושתן, כי אין לנו תקציב בשביל זה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ