ה"גרדיאן": תערוכת "הארץ" בניו יורק "מאירת עיניים"

העיתון הבריטי סקר את התערוכה "To Whom It May Concern" וציין כי הצילומים בה מציגים את הכיבוש, ואת המאבקים בין חילוניים לדתיים

"הארץ"
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום של ניר כפרי מ-2001, שבו נראה מחנה הפליטים בלטה, ומוצג בתערוכה
צילום של ניר כפרי מ-2001, שבו נראה מחנה הפליטים בלטה, ומוצג בתערוכהצילום: ניר כפרי
"הארץ"

"תערוכה תובענית, מאירת עיניים", כך הגדיר ג'ייסון פאראגו מה"גרדיאן" את תערוכת צילומי העיתונות של עיתון "הארץ" שאצרה אפרת לבני ומוצגת בימים אלה בניו יורק. את "הארץ" כינה פאראגו "אחד העיתונים החשובים ביותר בעולם". התערוכה, תחת הכותרת "To Whom It May Concern" (שורה הפותחת מכתבים רשמיים ומקבילה לנוסח "לכל מאן דבעי") מוצגת בגלריה רונלד פלדמן עד סוף חודש ינואר. הכותב מציין לטובה את הצילום הפותח את התערוכה, של הצלם ניר כפרי, שהופיע בעיתון בשנת 2001, בו נראה מחנה הפליטים בלטה הסמוך לשכם, כאוסף של קוביות מגורים צפופות ומגובבות.

הכותב מתאר את התערוכה, שנפתחת בסדרה של עמודים ראשיים של העיתון, בגרסה העברית והאנגלית. "הצילומים בעמודים הראשיים מתארים מדינה ואזור שעוברים טלטלה עזה. יצחק רבין נרצח. פצצות נופלות על חברון. בוש מגיע לעיר. ילד שנפצע בהיתקלויות עם חיילים ישראלים בחאן יונס נישא מזירת האירוע על ידי קרובים עגומי פנים, גופו הקטן נישא בין זרועותיו של איש מבוגר יותר, כמו גרסה עכשווית ונוראה של הפייטה".

ככל שהאינתיפאדה השנייה מתגברת והממשלה הישראלית נעה יותר לכיוון הימין, ממשיך הכותב, הופך העמוד הראשון של העיתון "לתצוגת תכלית יומיומית של מאבק בפונדמנטליזם וההשפעה האיומה שלו על האזרחים – בישראל, ולעתים קרובות הרבה יותר, בפלסטין... הכיבוש המתמשך של הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל, והאבסורדיות וההזנחה שממשיכים לספוג הפלסטינים, ניכרים במרבית התצלומים היותר תובעניים של התערוכה הזאת. כפי שדיווח דייויד רמניק, עורך 'ניו יורקר', אף גוף חדשות מרכזי לא הקדיש כל כך הרבה תשומת לב כמו 'הארץ', מצד צלמים וכותבים, לספר את הסיפור של חיי היומיום בשטחים הכבושים... צילום עיתונות לעולם לא יכול להעיד על מלחמה וסבל במלואם, אבל התמונות הללו עושות משהו שאנו, הכותבים, נאבקים להשיג: הן לוקחות אותנו מהתחום המופשט של פוליטיקות וסכסוך אל תוך המציאות של גופות וכאב".

פאראגו מתאר גם צילומים של נושאים אחרים, ואומר כי ישראל העולה מן התמונות קרועה גם בשל סכסוכים נוספים, כמו מאבקים בין חילוניים ודתיים, ובין מגזרים מדוכאים שונים, כמו עולי אתיופיה. לבסוף הוא מציין, חושפת התערוכה גם צדדים אופטימיים יותר של החברה הישראלית. "ישראל טובה יותר היא מה שהארץ מנסה לקדם, כמובן, ובין הסכסוך והמלחמה ישנם גם מראות של קהילה, צדק, ואפילו יופי. עשרות אלפי ישראלים נהרו לכיכר הבימה בתל אביב, חלק מהמחאה החברתי המרשימה שהפכה את ישראל ב-2011, או המון פלסטיני חוגג באותה עיר – לאחר שקיבלו אישור חריג לחצות את הגבול מהגדה המערבית כדי לציין את סוף חודש הרמאדאן. הם הגיעו לחוף, ואנחנו רואים נשים צעירות ומבוגרות, לבושות חיג'אב או בראשים גלויים, נכנסות לים בנמל יפו".

>>

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ