חמישה ציורים של פרנסיס בייקון בשווי 30 מיליון אירו נגנבו מדירה במדריד

טרם ברור אלו יצירות נגנבו, אך לדברי מומחה לאמנות עכשווית לגנבים יהיה קשה מאוד למכור אותן. וגם: פסל של פיקאסו מעמת בביהמ"ש את הכוחות האדירים של עולם האמנות. סיפורי אמנות מהעולם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טריפטיך של פרנסיס, "שלושה תרגילים של דיוקן עצמי", מוצג בלונדון. טרם ברור מהן היצירות שנגנבו במדריד

חמישה ציורים של האמן הבריטי פרנסיס בייקון, בשווי כולל של 30 מיליון אירו, נגנבו מבית במדריד, כך מדווחת העיתונות הספרדית. מקורות המקורבים לחקירה מסרו אתמול (שני) לעיתון "אל פאיס" כי הגנבים היו ככל הנראה מיומנים מאוד וניטרלו את מערכת האזעקה בדירה, וכי הגניבה אירעה כאשר בעל הבית לא היה בו. הגנבים, שלא הותירו כל סימנים או טביעות אצבעות, עקבו אחר תנועותיו של בעל הבית כדי לוודא שלא יחזור במפתיע ויתפוס אותם בעיצומו של המבצע.

אל פאיס ציטט את המקורות המשטרתיים שאמרו כי היצירות, בהן פורטרטים וציורי נוף, נגנבו כבר בחודש יוני, ולא ברור מדוע דבר הגניבה לא פורסם עד עכשיו. לא ברור גם אלו ציורים בדיוק נגנבו, אבל מומחה לאמנות עכשווית אמר לעיתון כי לגנבים יהיה קשה מאוד למכור אותם. "זה לא פשוט למכור ציור של פרנסיס בייקון, גדול או קטן, מבלי שזה יגיע לאוזניהם של אלה שעוקבים אחרי יצירות כה נדירות", אמר המומחה, שביקש להישאר בעילום שם. באל פאיס נכתב כי מחלקה משטרתית מיוחדת המתמחה באמנות ובעתיקות פתחה בחקירת המקרה.

הבעלים של הציורים היה ידיד קרוב של בייקון, לטענת העיתון. דובר המשטרה, לעומת זאת, לא אישר את הפרטים. בייקון, יליד אירלנד, מת במדריד בשנת 1992, בגיל 82. לאחר מותו הפכו עבודותיו מבוקשות עוד יותר מאשר היו בחייו. הטריפטיך שלו "שלושה אטיודים של לוסיאן פרויד", מ–1969, נמכר במכירה פומבית בשנת 2013 תמורת יותר מ–142 מיליון דולר, המחיר הגבוה ביותר ששולם עד אז עבור עבודת אמנות במכירה פומבית. חברת ארט מרקט, המפרסמת נתונים על שוק האמנות, מנתה את בייקון כאחד מעשרת האמנים המודרניים המבוקשים ביותר, לצד פיקאסו ואנדי וורהול.

עסקה לא כשרה

מאבק משפטי סביב פסל נדיר של פיקאסו, שהחל בחודש ינואר בניו יורק, עלה השבוע שוב לכותרות לאחר שלבית המשפט הוגשו מסמכים חדשים, המסבירים כיצד בתו של פיקאסו ביטלה את מכירת הפסל תמורת 42 מיליון דולר לסוכנים של המשפחה המלכותית של קטאר ואז מיהרה בחשאי לסגור עסקה טובה הרבה יותר, תמורת 106 מיליון דולר, והעבירה את הבעלות על הפסל לרוכש אחר — גלריסט הצמרת ואחד מסוחרי האמנות הגדולים בעולם, לארי גגוזיאן.

היצירה שבמוקד המחלוקת היא פסל ראש משנת 1931 של אהובתו של פיקאסו, מארי תרז וולטר, שנמכרה פעמיים, על ידי בתם המשותפת, מיה וידמאייר פיקאסו, כיום בת 80. ההליכים המשפטיים מתקיימים במקביל בארה"ב, בצרפת ובשוויץ. בתביעה שהגישה בינואר חברת "פלהאם הולדינגס", חברה אמריקאית המספקת שירותי ייעוץ לרכישת אמנות ועובדת עבור משפחת המלוכה הקטארית, נטען כי בנובמבר 2014 הגיעה להסכם עם בתו של פיקאסו על רכישת הפסל. את הפסל רכשה פלהאם בשמו של שייח ג'אסם בן עבד אל־עזיז א־ת'אני, הנשוי לשייחית מייאסה בנת חאמד בן חליפ'ה א־ת'אני, אחותו של האמיר הנוכחי של קטאר ויו"רית רשות המוזיאונים במדינה. א־ת'אני נחשבת לאחת הנשים החזקות ביותר בעולם האמנות כיום.

הפסל של פיקאסו "ראש של אשה" במומה בניו יורק. היצירה נמכרה פעמייםצילום: אי־אף־פי

באפריל 2015, כך נטען בתביעה, ביקשה היועצת של וידמאייר פיקאסו, סבין קורדס, לבטל את המכירה למשפחת המלוכה בטענה כי בתו הקשישה של האמן לא היתה כשירה מנטלית להבין את מעשיה ולבצע עסקה מהסוג הזה. אולם פלהאם טוענת כי מי שבפועל ניהל את המשא ומתן מטעם המשפחה היה בנה של וידמאייר פיקאסו, אוליבייה, שלפי כתב התביעה, "איש אינו טוען שבשלב כלשהו היה מאותגר מנטלית או בעל אינטרס אחר כלשהו מלבד להגיע למחיר שוק הוגן עבור הפסל".

במסמכים שהגישה לבית המשפט הפדרלי במנהטן ביום שישי האחרון, פרשה חברת פלהאם את השתלשלות העניינים של המכירה השנייה של הפסל, ללארי גגוזיאן, במאי 2015, חודש אחרי שהמכירה הראשונה בוטלה בפתאומיות. פלהאם טוענת כי משפחת פיקאסו מיהרה כל כך להוציא לפועל את המכירה השנייה, עד שהעבירה אל גגוזיאן את הפסל עוד לפני שהוא העביר להם את התשלום עבורו. גגוזיאן בתורו מכר את הפסל ללאון בלאק, אספן אמנות ניו יורקי, בעסקה שאיפשרה גם לבלאק להעביר לרשותו את הפסל עוד לפני גמר התשלום עליו.

מי שתיווכה עבור גגוזיאן את המכירה הזו היתה בתה של וידמאייר פיקאסו, דיאנה, שקיבלה גם עמלה נדיבה בעבור ההישג. שיתוף הפעולה בין השניים החל כבר ב–2003, אז התקיימה תערוכת פסלים של פיקאסו בגלריית גגוזיאן. ב-2011, בסניף של הגלריה בצ'לסי, הוצג פסל המריבה לצד עבודות אחרות שנעשו בהשראת היחסים בין פיקאסו לבין מארי תרז וולטר. התערוכה הביאה כמה אספנים להציע "יותר ממאה מיליון דולר" תמורת היצירה, כך לפי המסמכים שהגיש גגוזיאן בכתב ההגנה שלו. גגוזיאן גם הביע תהיה בפני בית המשפט, כיצד הצליחה חברת פלהאם להבטיח שוידמאייר פיקאסו תסכים "למחיר נמוך באופן כה חסר היגיון" עבור הפסל. גגוזיאן טוען כי לאחר שבתה, דיאנה, הזכירה לאמה את ההצעה שהתקבלה בגלריה על סך מאה מיליון דולר, וידמאייר פיקאסו חזרה בה מהמכירה לא־ת'אני והחזירה 6.5 מיליון דולר שכבר שולמו בעד היצירה.

"הניו יורק טיימס" ציטט את הודעתו לעיתונות של גגוזיאן, בה הוא הדגיש כי המאבק שהוא מנהל הוא מול חברת הייעוץ, ולא מול משפחת המלוכה הקטארית. "אנו רוחשים כבוד רב לשייח א־ת'אני, חבר ותיק של הגלריה", אמר גגוזיאן, "ואנו מצטערים שהוא נגרר שלא בצדק לתוך העניין". דובר מטעם גלריה גגוזיאן מסר לניו יורק טיימס כי "קנינו ומכרנו את הפסל בתום לב מבלי שהיה לנו מושג שיש תביעות לגביו. אנחנו משוכנעים לחלוטין שהרכישה והמכירה שלנו תקפות ולפלהאם אין כל זכויות על היצירה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ