רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת האמן יוסי ברגר

ברגר, זוכה פרס גוטסדינר לצילום ומרצה בכיר בבצלאל, נמצא ללא רוח חיים בביתו בתל אביב. ראש המחלקה לצילום בבצלאל: "הוא היה מופת למצוינות, דייקנות ושיעור קומה אינטלקטואלי". בשנת 1997 הציג בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה, יחד עם סיגלית לנדאו ומרים כבסה, בתערוכה שאצרה שרה ברייטברג סמל

תגובות

האמן יוסי ברגר, זוכה פרס גוטסדינר לצילום לשנת 1996 ולשעבר ראש המחלקה לצילום בבצלאל, נמצא אתמול (שישי) ללא רוח חיים בדירתו בתל אביב. ברגר נולד בצרפת ב–1960. הוא למד כלכלה באוניברסיטה העברית, ובהמשך למד צילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. משנת 1996 שימש כמרצה במחלקה לצילום בבצלאל, ובין השנים 2002–2006 עמד בראשה. מאז שנת 2001 שימש כמרצה בכיר בתוכנית ללימודי תואר שני באמנות בבצלאל.

הידיעה על מותו של ברגר היכתה בתדהמה את מכריו הרבים בעולם האמנות הישראלי, שהתקשו אתמול לדבר עליו ולסכם את פועלו. בשבת שעברה נפתחה בגלריה דביר תערוכתו האחרונה של ברגר, בה הוצגו תצלומיו. בשנת 2014 הוצגה בדביר התערוכה "TIME IS NOT MONEY", עליה כתבה מבקרת האמנות של "הארץ", גליה יהב, כי "המהלך הצילומי של ברגר אינו אנציקלופדיזם כפשוטו, אינו מהזן הבולעני והידעני שאליו הוא מתחפש ואחריו הוא מתחקה. ברגר מפרק מבפנים בדיוק את ה'הכל' חובק העולמות הזה, מחבל בו בעזרת הנשק רב העוצמה ביותר — הממד הפרסונלי, הפרופורציה האנושית. לא מצד 'כל אדם', שהוא דובר אידיאות אנונימי, אלא מצדו הוא, ברגר, גבר ישראלי לבן הטרוסקסואל עם מצלמה המטייל במקומות ורואה אותם. ברגר פורש לאורך ולרוחב הקירות עשרות צילומים, שקשרים אסוציאטיביים, פורמליים, תמטיים, צבעוניים, גיאוגרפיים, מילוליים ונוספים מחברים ביניהם".

יוסי ברגר, "עפרה עם פאה ורודה", 2010
יוסי ברגר

בשנת 2011 נערכה לברגר תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, תחת הכותרת "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". בתערוכה הוצגו 159 תצלומים שצולמו במקומות שונים בעולם — תל אביב, ברלין, הוואנה, פריז, בייג'ין ועוד, של נושאים שונים, בהם אנשים, נופים וחפצים.

בראיון מצולם עם ברגר לקראת התערוכה, הוא דיבר על בחירתו לעסוק בצילום כנובעת ממצב תודעתי מסוים, ואמר: "אני הסתכלתי. זה ג'וב מאוד מאוד רציני להסתכל טוב על הדברים. יש אנשים יותר ורבליים. אני מדבר הרבה על מצב שילד הולך עם אבא שלו ברחוב והם פוגשים את החבר של האבא. הילד בן חמש מאזין לשיחה. נגמרת השיחה וההורה והבן ממשיכים ללכת. יהיו ההורים שידברו על מה שנאמר, הוא אמר ככה ואני אמרתי ככה. שידברו על הטקסט. ויהיו ההורים, כמו אמא שלי, שבכלל לא תתקרב לטקסט שהיה שם בדרך כלל, אלא תדבר על התסרוקת שלו, והעניבה, ואיך העור שלו, ואם הוא נראה שמח. כל הדברים שקשורים לראייה. אתה לומד על האדם וגם על היחס שלו אליך, הרבה יותר מהקשקוש הטקסטואלי שלו. אנחנו משלשלים טקסטים, אבל הגוף שלנו שהוא הרבה פחות בשליטה מאשר הפה שלנו — כי המוח שלנו שולט על הטקסטים שלנו הרבה יותר — אבל יש דברים שאתה לא שולט עליהם, כמו איך נראות העיניים שלך, והם חושפים המון וקשורים לאמנות פלסטית. ואז מתפתחות רגישויות לנראה והן הרבה יותר מעניינות מהרגישויות לנאמר".

דור גז, ראש המחלקה לצילום בבצלאל שברגר היה מורה שלו ואחר כך קולגה, אמר כי ברגר עתיד היה לקבל בקרוב פרופסורה. לדבריו, "יוסי היה מעמודי התווך של המחלקה לצילום. הוא היה מופת למצוינות, דייקנות ושיעור קומה אינטלקטואלי עבור סטודנטים ומרצים כאחד. בימיו כראש המחלקה לצילום יוסי העמיד דורות של צלמים, ביניהם גם אני. תמיד חיכינו למוצא פיו, לחיוך, לתיאטרליות. הווירטואוזיות שלו והאופן הייחודי והמקורי שבו התבונן בעולם היו לנו מקור השראה תמידי. הוא לא לימד אותנו לצלם, אלא עשה דבר חשוב מזה: הוא לימד מה היא התבוננות. הוא יחסר לכולנו".

האמן נחום טבת, שהיה ידידו של ברגר, אמר עליו: "הכרתי אותו בעיקר כשהתחלנו לעבוד יחד בתוכנית לתואר שני בבצלאל. מאוד אהבתי אותו כמורה ואהבתי את הצורה שהוא דיבר על אמנות. מצד אחד היה לו הרבה ידע והוא היה בחור מבריק עם הרבה שכל, ומצד שני משהו מאוד חושני ויצרי ופואטי, גם בדיבור שלו. תמיד היה מרתק לשמוע אותו והוא היה מפליג באסוציאציות, בעיקר כשדיבר על רעיונות שלו. כצלם, אם אני צריך לנסח מה אהבתי, זה היכולת שלו לחלץ מבט פואטי על כל אוביקט ודימוי, וגם תמיד היה משהו מלנכולי במבטים שלו ובצורה שהוא הרבה דברים. היתה שם יכולת לחדד ולהתבונן בפרטים בצורה מרגשת ומה שהיה יפה זה המהלכים הגדולים שהוא בנה מזה. הצילומים הבודדים היו התפוצצות של רעיונות ואסוציאציות שהלכו לכל מיני כיוונים, והצילום הבודד היה כמו מלה או יחידה בתוך מערכת קולנועית. תמיד היה לו ניסיון לראות משהו הרבה יותר גדול מהפרט. הוא עשה את זה נפלא. הוא היה במושגים הישנים של אמן גדול. זה לא היה טכני, מה שהוא צילם". 

ברגר הניח אחריו אם ואחות. טרם נמסרו פרטים על מועד הלווייתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות