שני ליטמן
שני ליטמן
מונטאז' לארי אברמסון לצד יולי תמיר
לארי אברמסון ויולי תמירצילום: אלון רון ודודו בכר
שני ליטמן
שני ליטמן

ראש בית הספר לאמנות רב תחומית במכללת שנקר, לארי אברמסון, הגיש אתמול (ראשון) להנהלת שנקר מכתב התפטרות. היום שיגר מכתב לתלמידי בית הספר, בו הוא מסביר כי לאחר דרישתה של נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר, להסיר ציור עירום של בוגר בית הספר, ים עמרני, מתערוכת הסיום של בית הספר, לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר מתפקידו.

במכתב מפרט אברמסון את השתלשלות העניינים שהביאה אותו להחלטה הזו. "ביום חמישי, כמה שעות לפני פתיחת תערוכת הגמר, נשיאת שנקר, פרופ' יולי תמיר, הורתה לי בשיחת טלפון להסיר את הציור של ים עמרני שבו הופיע, בין השאר, דימוי של עירום נשי בעל תווי פנים הדומים לאלה של שרת המשפטים איילת שקד", מפרט אברמסון, "באותה שיחה הבעתי את התנגדותי העקרונית לצנזורה זו, הן במישור העקרוני של הגנה על עקרון חופש הביטוי של תלמידינו, והן במישור הנזק החינוכי והציבורי החמור שייגרם לשנקר ולבית הספר לאמנות רב תחומית בעטיה של צנזורה עצמית זו. פרופ' תמיר הודיעה לי שהיא לוקחת על עצמה את הסיכון הזה והורתה לי מתוקף סמכותה כמנהלת שלי, לבצע את הוראתה... בעבורי היתה זו פגיעה בציפור הנפש ממש, שיקוץ בהיכל האמנות".

"סדינים", העבודה של ים עמרני, לפני הצנזורה
עבודתו של ים עמרני, "סדינים", לאחר צנזורה

בראיון היום ל"הארץ" אמר אברמסון כי הוא נפגש אתמול עם פרופ' תמיר כדי למסור לה את מכתב ההתפטרות. בשיחה היא ביקשה ממנו להשהות את ההתפטרות, והוסכם ביניהם כי ביום רביעי הקרוב יתקיים דיון חירום פתוח בחלל התערוכה, בהשתתפות הנהלת המכללה, מרצים, ראשי מחלקות וסטודנטים. "אם בדיון הזה תיווצר דינמיקה שיכולה להוציא מתוק מעז, אז אמשוך את מכתב ההתפטרות ואשאר כדי להמשיך את המשימה", מבטיח אברמסון, "אם לא – המכתב תקף".

אברמסון אומר שכבר ביום חמישי, כאשר נכפתה הצנזורה, הבין שלא יוכל להמשיך לכהן בתפקידו. "חופש הביטוי הוא העיקרון שלאורו אנחנו מחנכים. אין לנו בית ספר לאמנות בלי חופש ביטוי. אם אנחנו מתוך צנזורה עצמית משתיקים או מסתירים דימויים, אז מה אנחנו מבקשים מהחברה? איך נוכל לקדם שיח ביקורתי, פתוח ופרובוקטיבי, כל הדברים שאמנות קיימת בשבילם? אפשר לקיים בית ספר לאמנות שהוא טכני, שאנשים לומדים לעבוד עם מכחולים או עם פוטושופ. אבל זה לא נראה לי יעד ראוי, ובוודאי ששנקר שם לעצמו יעדים הרבה יותר גבוהים, ליצור תרבות אלטרנטיבית, ביקורתית, לקחת אנשים צעירים שגדלו בתוך מערכת החינוך השבלונית והמצמצמת ומעצבת תודעות פרנואידיות, לקחת אנשים כאלה שעברו יסודי ותיכון וצבא, ובאיזה מין זיק של אומץ לב ואינטואיציה בריאה הגיעו ללימודי אמנות, ולאפשר להם לצמוח באופן אחר, עם נקודת מבט עצמאית. אני רואה בכך את השליחות שלי ולכן לקחתי על עצמי את ניהול בית הספר הזה. זו נראית לי שליחות ראויה להקדיש לה את חיי. אחרת הייתי מעדיף להישאר בסטודיו".

אברמסון אומר כי הוא מעריך מאוד את תמיר ואת תרומתה האקדמית למכללה, ולכן הופתע מאוד מהחלטתה לצנזר את הציור, וההחלטה הזו גם מבהילה אותו מאוד. "אנחנו חיים בעידן כזה שבו הכל נראה אותו דבר ולמעשה כבר השתנה. סט חדש של ערכים קנה אחיזה. לא היתה מהפכה, לא שרפו את הכנסת, אבל ערכים חדשים מכתיבים את סדר היום. במצב הזה של השינוי, אתה מבין שהצנזורה מבחוץ היא הכי פחות מפחידה. הכי פחות מסוכנת. רק הפוטנציאל שלה הוא זה שיוצר את הצנזורה העצמית שכבר שולטת בכיפה. זה בלתי אפשרי לחיות תחת עיקרון כזה. אתה מחנך תלמידים ואומר להם, עזבו אתכם מנושאים חברתיים, מכל דבר שנוגע לאנשים אחרים, כי בכל דבר כזה יש פוטנציאל לפגיעה. זה המסר שעולה מתוך הדוגמה שנתנו. זה מסר בלתי נסבל בעיני. אני מרגיש שכל מה שלימדנו אותם עד עכשיו, לא רלוונטי יותר. איך אני יכול עכשיו להגיד להם, שלהיות סטודנט לאמנות זו מחויבות חברתית? הרי עכשיו אני ברווז צולע. זה נלעג".

בכל זאת, אברמסון טוען שיש עוד סיכוי קטן שישנה את דעתו. "אם בעקבות הדיון ביום רביעי נוכל להתחיל תהליך של תקינה בשנקר שימסד את ההפרדה בין הניהול והשיקולים שקשורים לתקציבים או לפוליטיקה או לתורמים, לבין האקדמיה, אז אשאר. אמנם האקט המגונה הזה של הטלת צנזורה על עבודה של סטודנט כבר נעשה, אבל הדיון שמתעורר בעטיו, אם הוא ישנה משהו, אז זו נקודת אור. בדיון כולם יקבלו הזדמנות להביע את דעתם ואת מערכת השיקולים והערכים שלהם. בעקבות זה, אם נוכל להביא לשינוי מבני באקדמיה, אז לפחות נמנע בושה כזאת בעתיד. במקרה כזה אני אמשוך את ההתפטרות".

בינתיים פירסמו מרצים בשנקר גילוי דעת, בו הם מביעים תמיכה באברמסון ומביעים צער על הדרישה לצנזר את עבודתו של ים עמרני. במכתב, עליו חתומים בין היתר מאיה אטון, עילית אזולאי, גל ויינשטיין, מתי הראל, נירה פרג, רועי קופר וטלי תמיר, נכתב כי "בתוך עמנו אנחנו יושבים, וברור לנו, לכולנו, כי רוחות רעות מנשבות בחברה הישראלית. ברור לנו גם כי ניהול מוסד אקדמי בעת שכזו מחייב שיקול דעת קפדני וזהירות שבעתיים. לדעתנו צנזורה של עבודות מחזקת את הרוחות הרעות בחברה הישראלית ומערערת את זכות קיומנו כמוסד חינוכי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ