הקלאסיקה היא לא מה שהיתה פעם: למה האספנים מעדיפים את קונס על רמברנדט

ערך יצירותיהם של המאסטרים הגדולים שפעלו עד המאה ה-19 צונח, נוכח דרישת האספנים והצופים לאמנות עכשווית. מומחים תוהים בנוגע לעתידן בבתי המכירות הפומביות ובמוזיאונים

רובין פוגרבין, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דיוקן של רמברנדט. לאן הלכו האספנים?
דיוקן של רמברנדט. לאן הלכו האספנים?צילום: Steven Haywood / National Trust
רובין פוגרבין, ניו יורק טיימס

בשבועות האחרונים פרשו בחשאי שני מומחים לציורי "המאסטרים הגדולים" מבית המכירות הפומביות כריסטיס. עזיבתם באה בעקבות שנה של מכירות לא יציבות, שבהן ערך היצירות של אותם ציירים אירופאים שפעלו עד תחילת המאה ה–19 צנח ב–33%, כך לפי דו"ח שוק האמנות טפאף לשנת 2016.

בימינו האמנות העכשווית היא הצעקה האחרונה בקרב האספנים, הצופים והתורמים, ומומחים רבים תוהים אם יצירותיהם של אותו פנתיאון ציירים מכובד — שבעבר היו הנחשקות ביותר — יכולות להישאר רלוונטיות בבתי מכירות פומביות, בגלריות ובמוזיאונים.

בתי המכירות מתמודדים עם מלאי מכווץ ועם רווחים חמקמקים, ונדמה שהם מקדישים את מרב תשומת הלב והמשאבים לאמנות עכשווית, התחום הפופולרי ביותר בענף שלהם. "הם רוצים שייקשרו אותם למה שחדש ועכשווי", אומר יושב ראש ומנכ"ל בית המכירות פיליפס, אדוארד דולמן, שבעבר רדף אחר יצירותיהם של אותם ציירים גדולים, אך כיום הוא מתמקד באמנות עכשווית.

"אין לנו שום כוונה למכור ציורים של המאסטרים הגדולים או תמונות מהמאה ה–18 וה–19, כי השווקים האלה קטנים מאוד והולכים ומצטמצמים", הוא מוסיף. "הלקוחות החדשים של בתי המכירות — וטעמי האספנות של אותם לקוחות — כבר לא סוגדים לעבר".

מחסור באוצרים לאותן יצירות, מספר הולך וקטן של מומחים חדשים בתחום, ותשומת הלב המוענקת לתמונות הנמכרות במחירים היקרים ביותר (ששייכות לשוק האמנות העכשווית) הם בין השאר האחראים לשינוי בשוק האמנות.

סוחר האמנות הלונדוני גאי סיינטי, שמתמחה זה זמן רב באותן יצירות מופת, אומר שהוא משתומם ומתוסכל. "אני סוחר אמנות כבר כמעט 40 שנה, ואני פשוט לא תופס — אני לא מבין לאן הלכו האספנים, לאן הלכו אנשים בעלי הידע", הוא אומר. "יש תחושה שהאספן האמריקאי פשוט איבד עניין בתרבות האירופית".

ג'ף קונס לצד יצירתו במוזיאון וויטני בניו יורק
ג'ף קונס לצד יצירתו במוזיאון וויטני בניו יורקצילום: רויטרס

קטגוריית המאסטרים הגדולים מתייחסת בדרך כלל לתקופה שאחרי הרנסנס ומתארת בעיקר אמנים אירופאים — בהם דה וינצ'י, רפאל, גויה ואל גרקו — שהיו ידועים בציורים וברישומים ריאליסטיים ועתירי פרטים וכן את ציורי הפרחים של המאסטרים ההולנדים כמו יאן ברויגל האב.

אין ספק שהציבור עדיין משתוקק להתבונן בציוריהם של אותם אמנים. למשל, בתערוכה על הציירת הצרפתייה אליזבט ויז'ה-לה ברן, בת המאה ה–19, שהתקיימה השנה במוזיאון המטרופלוטין בניו יורק, ביקרו יותר מ–165 אלף איש.

כשיצירות מופת חשובות מגיעות למכירה פומבית, הן נמכרות במחירים גבוהים, ויעידו על כך 58 מיליון הדולר ששולמו ביולי תמורת "לוט ובנותיו", ציור של פטר פאול רובנס, במכירת המאסטרים הגדולים של כריסטיס בלונדון. זו היצירה השנייה היקרה ביותר של האמן שנמכרה אי פעם במכירה פומבית. אבל יצירות מופת צצות רק לעתים נדירות: הבעלים הפרטיים נוטים להיאחז בהן, וכמוהם גם המוזיאונים. "יש בעיה אמיתית של היצע," אומר דולמן.

לדברי המומחים, כדי להעריך את יצירות המאסטרים דרושה היסטוריה מעמיקה יותר של אספנות ועין מלומדת. בית המכירות כריסטיס, למשל, מכשיר את המומחים שלו לנושא במשך שש־שבע שנים, לעומת פרק זמן של שלוש־ארבע שנים בלבד שבו מכשירים את המומחים לאמנות העכשווית. כמו כן, אספנים חדשים סבורים בדרך כלל שאמנות עכשווית היא נגישה יותר.

"אנשים שרוכשים יצירות מתחום המאסטרים הגדולים הם בקיאים יותר, ואולי יש להם להט גדול יותר", אומר כריסטוף ואן דה וך, סוחר ניו יורקי המתמחה ביצירות היקרות והרווחיות של אמנים מודרניים, ממאטיס ועד בסקיה.

יש המייחסים את העניין הגובר באמנות העכשווית לפופולריות הגואה של האדריכלות העכשווית. "אנשים שנכנסים לתחום האמנות העכשווית בוחרים בצבעים שמתאמים לספות שלהם," אומר ואן דה וך. "כל הבניינים החדשים האלה, שיש להם תקרות גבוהות וחלונות גדולים", הוא אומר, "הם זועקים לאמנות עכשווית".

קשה גם למצוא אוצרי תערוכות של הציירים האירופאים הגדולים. בחוגים לתולדות האמנות באוניברסיטאות בארצות הברית, אמנות עכשווית היא "הפופולרית ביותר בפער גדול", מדווח ריצ'רד מאייר, מרצה לתולדות האמנות באוניברסיטת סטנפורד, בספרו "What Was Contemporary Art?".

"אנחנו מאבדים את ההערכה של העבר, כולל את הערך של האמנות מן העבר", אומר מאייר בראיון, "לא רק את הערך האסתטי, אלא גם את הדרכים שבהן אנו יכולים ללמוד ממנו על התרבויות והאנשים שהיו כאן לפנינו".

ציור משמר הלילה רמברנדט
ציור משמר הלילה רמברנדטצילום: Rembrandt van Rijn / Rijksmuseum

כדי לאייש משרות של אוצרים, המוזיאונים נאלצים לחפש באירופה. אוסף גטי, למשל, גייס לא מכבר את דייוויד גספרוטו, לשעבר מנהל גלריה אסטנזה במודנה שבאיטליה, לתפקיד אוצר הציורים הבכיר. "היום כבר אי אפשר למצוא בין בוגרי החוגים לאמנות באוניברסיטאות האמריקאיות אוצרים שיש להם הכשרה מתאימה וידע באמנות אירופית", אומר סיינטי. "הם רוצים לעסוק באמנות עכשווית".

אלכסנדר בל, יושב ראש שותף עולמי של המחלקה לציורי המאסטרים הגדולים בסותביס, מודה שתחום זה עלול להיות "מאוד לא יציב". עם זאת הוא הוסיף כי "אנחנו עדיין מאמינים מאוד במאסטרים הגדולים", וציין כי "כולנו צריכים להתפתח באופן שבו אנחנו מציגים את החומר שלנו ובקשר שאנחנו מקיימים עם הלקוחות".

מערבבים ישן עם חדש

עולם האמנות מתאים את עצמו למציאות, ומציג ציורים של הציירים האירופאים הגדולים לצד אמנים עכשוויים בתערוכות, בגלריות, בירידי אמנות ובמכירות פומביות. מוזיאון מטרופוליטן מתכנן להקים אגף בתקציב של 600 מיליון דולר לאמנות עכשווית ומודרנית. במארס הוא מילא את השלוחה הזמנית שלו, "המט ברויאר", ביצירות לא גמורות מהמאה ה–15 עד ימינו, והציג ציירים מהרנסנס כגון טיציאן ורמברנדט לצד אמנים עכשוויים כגון ברייס מרדן וקרי ג'יימס מרשל.

בשנה שעברה פתח המוזיאון בסדרה מקוונת ושמה "פרויקט האמן": אמנים עכשוויים משוחחים על יצירות היסטוריות המוצגות במטרופוליטן, וששימשו להם מקור השראה — אחד מהם הוא ג'ון קארין, שסיפר על ציור השמן על קנבס של לודוביקו קראצ'י מ–1528, "הקינה". "אנחנו מניחים שאם הקהל ישמע אמנים עכשוויים מדברים בלהט על הגאונות של המאסטרים הגדולים, זה יעזור לפתוח את התחומים ההיסטוריים לקהלים חדשים", אומר תומאס קמפבל, מנהל המטרופוליטן, ומוסיף, "ולגרום להם להבין שכל האמנות היתה פעם עכשווית".

באופן דומה, התערוכה שהוצגה לא מכבר במכון האמנות של שיקגו, הדפסי דיוקנאות של המאסטרים, חקרה איך השפיעו אמנים כגון אנתוני ואן דייק על אמנים עכשוויים כמו הצייר האמריקאי צ'אק קלוז. "הבאנו את סדנת ההדפס להווה", מספר נשיא ומנהל המוזיאון, ג'יימס רונדו.

עירוב הסוגות נבחן באופן בולט במכירות של כריסטיס, הכוללות יצירות מתקופות זמן רבות. "אולי הם מעדיפים להשקיע את המשאבים שלהם בתחומים אחרים, שיש להם פוטנציאל להיות רווחיים יותר", אומר ניקולס הול, לשעבר יושב ראש ציורי המאסטרים בכריסטיס. הול עזב את עבודתו ביולי יחד עם בנז'מן פרונה, ראש מחלקת המאסטרים הגדולים ואמנים מהמאה ה–19.

גם אוסף פריק משתוקק להגיע אל הקהל של היום, אך המוזיאון גם נזהר מלסטות מהמשימה שקיבל על עצמו, להציג ציורים ופסלים מאירופה הקלאסית. "הרבה מוזיאונים פועלים על פי דיכוטומיה שגויה — אם יצליחו להביא את הצעירים למוזיאון באמצעות תערוכות עכשוויות, הם יישארו ויתעניינו גם במאסטרים הגדולים", אומר מנהל הפריק, איאן וורדרופר. "אני פשוט לא מאמין בזה. הנקודה היא לנסות להגיע אליהם באופן אינטליגנטי בתנאים שלהם ולעשות את זה מעניין — וזה לא קל, כולנו מתמודדים עם זה".

לנוכח ההתפתחויות האלה, נוצרה כיום הזדמנות לאספנים. הדפסים ותחריטים של המאסטרים נמכרים לפעמים ב–4,000–5,000 דולר. "דנאה" של ג'נטילסקי נמכר בסותביס בינואר ב–30.5 מיליון דולר, "אבל זה פחות מעבודה של כריסטופר וול וחצי מהמחיר של עבודה של וורהול", אומר סיינטי. "אפשר לקנות רמברנדט ממש טוב ב–40–50 מיליון דולר. זה לא הרבה כסף כשחושבים כמה רמברנדטים יש בעולם וכמה ג'ף קונסים יש".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ