בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גליה יהב, מבקרת האמנות של "הארץ", מתה בגיל 48

יהב מתה היום ממחלת הסרטן. היא היתה אמנית, אוצרת ומבקרת שהרבתה לעסוק בסוגיות פמיניסטיות ולהביע עמדה פוליטית. "נקיטת עמדה של 'אין לי אידיאולוגיה' היא נפשעת בעיני", אמרה

98תגובות
גליה יהב, ב-2006
טלי שני

מבקרת האמנות של "הארץ", גליה יהב, מתה היום (ראשון) ממחלת הסרטן והיא בת 48. היא תובא למנוחות ביום שלישי ב-13:00 בבית העלמין ירקון (אולם חסד).

יהב נולדה בתל אביב ב-1968. היא למדה לתואר ראשון במדרשה לאמנות, אחר כך השתתפה בקורס אוצרות וביקורת התרבות בקמרה אובסקורה ולמדה לתואר שני בחוג לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. היא החלה לפעול כאמנית בתחילת שנות ה-90 ועבודותיה עסקו בסוגיות פמיניסטיות ומגדריות. בין עבודותיה הבולטות היו "פסטרמה דבש או ארכיון אהבה", שהוצגה ב-1998 בגלריה עמי שטייניץ, ובה הציגה יהב ארכיון שכלל מזכרות מ-52 מאהביה ומאהבותיה, וכן "BLIND SPOT", עבודת וידיאו שהוצגה ב-1999 באותה גלריה, ובה הציגה מעשי אוננות שצולמו בחלל הביתי.

ב-1997 אצרה יהב תערוכה ראשונה, בעקבות הטבח בכפר כנא בלבנון. בשנת 2000 אצרה את התערוכה "אסון האהבה" במשכן לאמנות בעין חרוד. בשנים שאחר כך אצרה עשרות תערוכות, בגלריה של מכון אבני בתל אביב, בגלריה קו 16 ובחללים נוספים. בין הבולטות שבהן היו "ובעד מי אנה פרנק היתה מצביעה", תערוכה קבוצתית שהוצגה בגלריה קו 16 ב-2003; "עזה כמוות האהבה-ברכת הדרך", תערוכה שאצרה בגלריה של בית הספר מנשר לאמנות בעקבות ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005; ו"גאולה דרך הביבים", תערוכה קבוצתית שאצרה במכון לטיהור שפכים השפד"ן ב-2010.

מאמרים של גליה יהב באתר "הארץ": פורמליזם זומבי: טרנד אמנותי שהוא מתקפת בינוניות || נציגת שקד בשנקר || כך נהפכו הביאנלות לאמנות למלכודות תיירים || למה ירידי אמנות מזיקים לאמנות? || האמן פול מקארתי מרגיז את הבורגנות עם צעצועי מין || מה משך את אמני רפובליקת ויימאר לאונס ורצח נשים? || האמן שהראה לכולם, שהעולם פשוט חרא || התערוכה לציון חמש שנים למות אורי ליפשיץ לא חוששת להתעמת עם הדימוי האלים שלו || בוסריות ובלבול בתערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל || מה מקומה של אמנות פמיניסטית בישראל || רוקד על זכוכיות: ראיון עם האמן אנסלם קיפר || האם יש הבדל בין הדיוקנאות העצמיים שיצרו גדולי הציירים לבין הסלפי?

יהב החלה לכתוב ביקורות במגזין האמנות "סטודיו". היא שימשה כעורכת־אורחת של אחד הגיליונות הזכורים, שהוקדש כולו לפורנוגרפיה ולסוגיות מגדריות. בהמשך ערכה את מדור האמנות במגזין "טיים אאוט תל אביב". בספטמבר 2011 מונתה יהב למבקרת האמנות של "הארץ", תפקיד שאותו מילאה עד יום מותה.

כתיבתה ועבודות האוצרות שלה התאפיינו במעורבות פוליטית גבוהה ובאג'נדות מובהקות, עמדות מוצא שאותן תבעה גם ממושאי הביקורת שלה. בראיון לאלי ערמון אזולאי ב"הארץ" ב-2010, לפני שהחלה לעבוד בעיתון, אמרה יהב: "צריך להודות: אני קודם כל מושפעת ממסורת של התנגדות, או לפחות של תפישת קונפליקט. אני אדם פוליטי וזו פריזמת הקריאה שלי - של שפה, תרבות ותולדות האמנות".

באותו ראיון אמרה עוד: "אני נגד העמדה הלכאורה-נייטרלית של ‘טבולה ראסה'. נקיטת עמדה של ‘אין לי אידיאולוגיה' היא נפשעת בעיני. כשאומרים ‘אני נייטרלי', אני מיד מחפשת מי שלף את פנקס הצ'קים ומי בוכה לבד בחושך. אין זה סוד שאני חושבת שיש אמנים יותר טובים ופחות טובים ואין זה סוד שיש אמנים שאני מעריכה ואמנים שאני חושבת שהם משמימים, אמנות הון, אמנות שלטון, אמנות הון-שלטון. בשביל מה אמן קם בבוקר אם הוא אינו מקדם שום אמירה, שום סדר יום? בשביל להתפרנס?"

יהב הותירה אחריה את בן זוגה, האמן יורם קופרמינץ, הורים ושתי אחיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו