היוצר שרצה להתאבד והקים לכבוד זה תערוכה

מגיל 12 הוא שואל את עצמו למה הוא לא מתאבד, עשר שנים לאחר מכן מוציא ספר דיגיטלי בנושא ומקים תערוכה שהיא פסטיבל שלם סביב המוות - או שמא סביב החיים? ראיון עם מעין אבן, יוצר שהמוות נאה לו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

בעוד רוב האנשים תרים אחר הנוסחה המדויקת לחיות טוב, מעין אבן (22) עדיין לא פיענח את הדרך פשוט לחיות. בגיל 12 הלך לפסיכולוג הראשון שלו כדי לגלות למה הוא לא מתאבד, כשלבסוף הבין שהתשובה הכי טובה היא שהוא לא מסוגל לפגוע בעצמו, או לפחות לא מספיק מעוניין. לכבוד השקת ספר השירה-קטעים קצרים שלו, "למה אני לא מתאבד", הוא עורך ברביעיית פלורנטין תערוכה העוסקת כולה בצדדים האפלים של החיים. באולם מוצגים קטעיו לצד איורים של 50 אמנים שונים, כל ציור מותאם בדרכו למילים של מעין. למרות הנושא הכבד, הקטעים מתובלים בקריצה צינית ועטופים באהבת העיר, האישה ובעיקר באהבת החיים. במקביל להשקת הספר הדיגיטלי, דאג אבן לתכנית אמנותית שחומקת מגבולות המילה הכתובה. דיג'יית שמנגנת סשן עצב-קצב ומופע הקראת וידויי התאבדות עם ג'ייסון דנינו הולט, הם רק קומץ מחגיגת המוות שמתרחשת בין כתלי אולם התערוכות של רביעיית פלורנטין. » עכבר אמנות - לכל הכתבות והתערוכות» טיפוגרפיה של מדינה שסועה» ד"ש ממאדים: התערוכה שמטיסה לחלל ובחזרה

"רק מי שביחד רוצה לחפש לבד" מתוך הקטע 'למסירה' (ציור: מאשה זלוטברג)אסופת הבהובים

הוא מגדיר את המילים שלו כאסופת הבהובים. בזיק מחשבה שהוא מעלה על הדף ואינו מתיימר להיות נצחי כמו שירה. אין בכתביו אמירות פוליטיות או חברתיות, אם כי מסע פנימה אל המקומות החשוכים בנפשו של כל אדם. "היום התקשרה אליי מישהי / מקורס הכנה לפסיכומטרי / שאלה מה החלום שלי לעתיד / עניתי לגלות למה אני לא מתאבד / שאלה למה שתתאבד / עניתי כדי לפתור את הבעיה / שאלה מה הבעיה / לא מצאתי תשובה" (מתוך ההבהוב "פרולוג" מהספר) - כך אבן פותח את ספרו, ובכניסה לתערוכה הוא מבקש עזרה במציאת התשובה בדמות ספר חלק, בו נדרשים האורחים לכתוב מדוע אינם מתאבדים.

אז למה באמת אתה לא מתאבד?"כי אני רוצה לחיות".

למה שכן תרצה להתאבד?"כי אני לא מצליח לחיות. השאלה למה אני לא מתאבד היא בעצם בריחה מהשאלה האמיתית, שהיא למה אני לא מצליח לחיות. בגיל 12 פתאום נפלה עליי התובנה שאני לא מסתדר עם החיים, אני זוכר שאיזה ילד יצא בהצהרה "איך אני אוהב את החיים" והייתי בהלם שאפשר לאהוב את החיים, היה לי ברור שכולם סובלים. הרגשתי שאני צריך להבין למה אני חי, התשובה הכי טובה שמצאתי לאורך שנים זה שאני לא מסוגל לפגוע בעצמי. אני לא אוהב את החיים אבל אני כן מתעקש עליהם".המוות מעולם לא היה כה יפה. התערוכה ברביעיית פלורנטין

במשך תקופה ארוכה אבן חיפש את החלל המתאים לתערוכה וכבר כמעט אמר נואש, עד שחברה הציעה לו לבדוק את האולם של הרביעייה. "חשבתי לשים אטרקציות" הוא מספר. כשאבן הגיע לשם קיבלו אותו יפה וזה מה שעורר בו את הרצון להפוך את התערוכה לעמוסת פעילויות, ולתת ערך מוסף מעבר למילים.

איך הגעת לשיתופי פעולה עם ג'ייסון ויוצרים אחרים?"בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה לעטר את הספר באיורים של הרבה יוצרים, ומהרגע שהתחלתי לקבל אותם הבנתי שברור לי שאם אני רוצה להשיק את זה איכשהו אני חייב לערב את האיורים האלה בפנים, ושזו הדרך הכי טובה לקרוא את הספר. אבל למה שמישהו יבוא לראות את התערוכה? אז רציתי לעשות ערב שירה על התאבדות. ואז נזכרתי במופע של ג'ייסון, "לא מכניסה את זה למתאבד", כתבתי לו בפייסבוק והוא הסכים. זה התחיל מרעיון צנוע".

אתה מתחבר גם לנישות נוספות של שירה דוגמת פואטרי סלאם וערס פואטיקה?"הבעיה בנישות שהן מכלילות הרבה דברים מאוד שונים תחת דבר אחד, יש לי בעיה מאוד קשה גם עם ערס פואטיקה וגם עם ספוקן וורד (פואטרי סלאם), אני מדבר על הקבוצה ולא על הרעיון. שירה שהערך העליון שלה הוא המחאה - אותי זה מקומם. אם הייתי רוצה לכתוב על פוליטיקה הייתי כותב מאמר".

לכל קטע - איור. בספר ובתערוכה (ציור: ענבר חגאי)

הבן האבוד של רחל המשוררת אבן מספר על המשפחה הרוחנית שלו וקורא לחנוך לוין אבא, לרחל המשוררת אמא, ולצ'ארלי קאופמן אחיו. אבל במשפחה האמיתית אמא שלו היא פסיכולוגית ואבא פסיכיאטר, מה שהופך את השיח האובדני התוהה להרבה יותר פתוח. כאמור, הספר לא עוסק רק במוות, וגם עיסוק ביחסי מין נוכח בספר לצד מחשבות אסורות ובגידות. הוא מספר שפעם בגד בחברתו ולפני שיצא מהבית סיפר לאמא שלו, כי היה לו חשוב לקבל את ברכתה. "לא לגמור את היגרמייסטר שנשאר / לא לגמור את הגרם האחרון / לא לגמור לפני שהיא גומרת / לא לגמור כמו ההורים שלי / סבלנות / תכף / הכול / ייגמר / מאליו / תכף / הכל / יהיה / בסדר / גמור" (ההבהוב "איפוק" מתוך הספר), גם בכותבו על הוריו ובכלל, אינו בוחל במילים. הוא מוכן ומעוניין ללכת עד הסוף בשם האמנות והכנות.

למה בחרת בספר דיגיטלי?"אני מפרסם את כל מה שאני כותב בעמוד שלי בפייסבוק בגלל האירוניה בלפרסם במקום שמוצף בתוכן זול ומיידי. ללכת לספר שירה ולפרסם שיר זה קל, פנחס שדה אמר שהוא מעדיף שהשירים שלו יהיו כתובים על קירות של בתי שימוש מאשר על עיתונים, ויש משהו בפרסום בפייסבוק שזה בעצם לקעקע בבית השימוש הגדול ביותר שכולנו יושבים בו כל היום. פרסמתי בכתבי עת ופרסמתי ב"הארץ" וזה הרגיש לי כל כך לא אישי, אני רוצה שזה יהיה חלק מהדמות שלי, אני רוצה את הפידבק המיידי".

הוציא 200 עותקים בדפוס, השאר בדיגיטל. מעין אבן והספר

יש מסר מסוים שאתה מנסה להעביר דרך המילים שלך בכל הנוגע להתאבדויות?"קטונתי. אני רוצה לחתור כמה שיותר לכיוון של כנות, החובה המוסרית היחידה שאני מרגיש היא לא להסתיר, ולדעת. אני לא מוכן לקבל את המשפט "יש דברים שלא מדברים עליהם". אני לא יודע אם זה נכון לכולם, אני מנסה לחשוף את עצמי. אבל ניסיתי שהקטעים בספר יהיו שאלה וגם תשובה, אני לא רק שואל למה אני לא מתאבד, אני גם אומר 'בואו תראו למה אני לא מתאבד'. אני רוצה להגיד שכולנו לבד, אז בואו לא נקשה על עצמנו, ובואו נחבור. להרגיש מחובר למישהו ומשהו זה אושר".

עם אילו דברים אתה רוצה לצאת מהתערוכה הזאת?"קודם כל אני רוצה לצאת ממנה, לדעת שהיא מאחוריי. מתישהו אמרתי לאבא שלי 'תביא לי קלונקס', והוא אמר לי 'במקום זה בוא תציב מטרות ריאליות'. אז חשבתי שאם יבואו 200 איש להשקה, אם אני אקבל כמה פידבקים, אלה מטרות ריאליות, וגם אני רוצה לעשות כבוד למאיירים ושיקראו את הספר".

"אתה מתעורר עם מי זה / לעזאזל במיטה / אה / זה שוב אתה" מתוך 'מנעד הבושה' (ציור: דנה רוזנפלד)

ומה השלב הבא?"הדבר האמיתי שאני רוצה לעשות זה תאטרון, אני רוצה לכתוב מחזה כי מבחינתי זו התגלמות הכתיבה".

למה אני לא מתאבד - לכל הפרטים על התערוכה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ