אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונת ירושלים השלמה: התערוכה שחושפת פן חדש של העיר הקדושה

צלמו הפרטי של המלך עבדאללה, חתונות מסורתיות ותיעוד המאבק ההיסטורי מזווית לא צפויה - תערוכה חדשה במוזיאון מגדל דוד חושפת פן אחר בעברה של ירושלים, דרך עבודותיהם של צלמים מרכזיים שפעלו בעיר במחצית הראשונה של המאה ה-20

תגובות

היא מקודשת לשלוש הדתות, מהווה מוקד מריבה לאורך כל ההיסטוריה ובמקביל מושכת תיירות מכל קצוות עולם - מה יש בה בירושלים שכולם נושאים את עיניהם אליה? התערוכה "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה" המוצגת במוזיאון מגדל דוד, מבקשת להאיר בזרקור את העבר הרחוק של העיר באמצעות עבודות של צלמים מרכזיים שחיו ופעלו בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20. "הצגתם של הצלמים שפעלו בירושלים זה לצד זה, מניחה את אבן הפינה לבחינה שיטתית של הצילום המקומי בעיר ושל תרומתו ההיסטורית להתפתחות הצילום בירושלים ובארץ ישראל". מספר ד"ר שמעון לב שאוצר את התערוכה יחד עם אוצרת המשנה, חמוטל וכטל.ד"ר לב רואה במרחב הפעולה ההיסטורי-תרבותי מצע להתפתחות זרם צילום שהשפיע רבות הצילום בארץ תוך תרומה לפן המסחרי. "הצילום ההיסטורי בירושלים שונה ממה שנידון עד כה במחקר על הצילום הארץ-ישראלי, וייחודו בצלמים עצמם ובאופי פעילותם. צלמי העיר פעלו בחתכי אוכלוסייה ובמרחבי פעולה תרבותיים-דתיים שונים זה מזה", מספר ד"ר לב. "צלמי ירושלים שחיו בעיר והכירוה, פיתחו את זהותם כצלמים מקצועיים בתוך מורכבות זו, והנציחו במצלמתם את פניה המגוונים של העיר. מבחינת הצלמים הירושלמים, אלו היו חיי היומיום שלהם – מפגש בלתי נמנע בעיר מרובת הדתות והקהילות. מציאות זו שחררה את הצלמים מהצורך לצלם רק על פי דרישות המוסדות ומזמיני העבודות. בנוסף, לאחר עליית הנאצים בגרמניה הגיעו צלמים יהודים בעלי שם שנמלטו מהנאצים, והם הביאו את 'הראייה החדשה'. צלמים אלו פיתחו והשפיעו בצורה משמעותית על הצילום בארץ. בעקבותיהם גם הצילום המסחרי התפתח. במסגרת זו גם החלו לפעול צלמות בעיר בתחום צילום הפורטרטים בעיר. כמובן שגם שלטון המנדט הבריטי היה בין הגורמים להתפתחות הצילום והפיכתו ל'דמוקרטי' יותר בד בבד עם התפתחות הטכנולוגיה של הצילום ומעבר למצלמות קטנות יותר כדוגמת מצלמת הלייקה המפורסמת".» עכבר ירושלים - המדריך לאירועי התרבות בעיר» הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה - לכל הפרטים» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבותפרק בתולדותיה של ירושלים

לב פתח במסע לאיסוף החומרים ומתאר את החוויה כאחת ההתנסויות המרגשות והמעשירות בחייו. תהליך איסוף החומרים כלל מגוון רחב מאוד של מקורות: החל מארכיונים המוסדיים כמו הארכיון הציוני, וארכיון קק"ל, לצד ביקורים אצל אספני הצילום ההיסטורי החשובים ביותר בארץ, שם מצא ממצאים יקרי ערך, ובעיקר תמונות של צלמים מוקדמים שכמעט ואף אחד מצילומיהם לא שרד.   הופתעת מכמות החומרים שמצאתם?"אצל חלק מהצלמים המרכזיים כמו יעקב בן דב, טים גידל, ברנהיים, אמרין קולוני ואחרים, לא הייתה בעיה של מיעוט חומרים, אלא להיפך. עיקר הקושי היה בבחירה של הצילומים מבין הכמות הגדולה. אך לא פחות מכך היה הניסיון למצוא צילומים בודדים של צלמים כמו י. סיני, ברלינד, זכריה קוטלר ואחרים. לכן יותר מאשר הופתעתי, מאוד שמחתי שהצלחתי אחרי חיפושים רבים למצוא צילומים מכמעט כל הצלמים שאותם רציתי להציג. אך ברור שמצב הארכיונים ומצב שימור החומרים המצולמים ההיסטוריים בארץ הוא מאוד בעייתי. אך בעיקר כואב הלב על חוסר המודעות ההיסטורית, ולעיתים על הזנחת הצלמים עצמם שפשוט השליכו את החומרים לאשפה, כמו הצלמת לו לנדאואר שהשליכה את כל פלטות הזכוכית שלה לאשפה טרם עזבה לארצות הברית. מסע מרתק נוסף הוא היה החיפוש אחר הצילומים של הצלמים הערביים, שצולמו מנקודת מבט ערבית את ירושלים הן מבחינת חיי היום יום והן מבחינה פוליטית. היה חשוב לי כאוצר שהם יכללו בתערוכה זו, כי אחרת התמונה אינה שלמה. לשמחתי אחרי מאמצים רבים הצלחנו ביחד עם חמוטל וכטל אוצרת המשנה, ליצור קשר עם משפחות הצלמים ולקבל תמונות". בעידן בו הצילום הפך נגיש לכולם, האם אתה חושב שיהיה ערך לתמונות שלנו בעתיד?"לא מזמן קראתי ציטוט שאיני זוכר של מי הוא, על כך ש'כיום כולם מצלמים אבל אף אחד לא מסתכל באמת על התמונות'. ואכן אחד מההיבטים הנמצאים בשורש תערוכה זו היא בכך שהיא זו מתמקדת בצלם ובצילומיו, תוך מתן כבוד והערכה לצילום של פעם. צילום הסטודיו וצילום החוץ שהיה תהליך  מורכב ודרש מומחות ומיומנות רבה יותר, כך שאני חושב שהתהליך הוא דו כיווניי. מחד העולם הפך לוויזואלי יותר ויותר אנשים עוסקים בצילום ובמבט צילומי, וזה בוודאי היבט חיובי, אך מאידך ישנה הצפה של חומרים. בשורה התחתונה, כמי שעוסק בצילום אני בוודאי שמח על התרחבותו של המבט הוויזואלי. על השאלה האם לצילומים שלנו בנייד יהיה ערך, קשה לי לענות, אך דבר אחד ברור והוא שאם לא נדאג לאופני שימור בצורת גיבויים והדפסות, בוודאי לא יהיו להם ערך. כלומר התנאי לערך היסטורי הן אישי-משפחתי והן ציבורי-לאומי הוא בהכרח קשור לגורמי שימור ארכיוניים".כמה מהעבודות שיוצגו בתערוכה, עליהן מספר ד"ר לב:"האמריקו קולוני היו גוף נוצרי משיחי מסיונרי. ככזה הם עסקו בפעילות סיוע ועזרה. בתמונה רואים פתיחת גן משחקים סמוך לחוה ב-1929. מחלקת הצילום שלהם הוקמה בסמוך לביקור הקיסר ב-1898, והיתה חלק מרכזי בפעילות הקבוצה. מה שמייחד את צילומי האמריקן קולוני הוא איכותם  הגבוהה והמגוון רחב. למעשה אוסף תצלומי המושבה המוחזק כיום הן בספריית הקונגרס והן בארכיון מלון אמריקן קולוני בירושלים הוא מקור ויזואלי חשוב ביותר של הצילום בארץ ישראל בראשית המאה".נכבדים על נדנדות במהלך טקס פתיחתו של גן משחקים קהילתי ליד שער הפרחים, 1929 הדפסה דיגיטלית מתשליל זכוכית"צילום של הצלם הערבי חנא סאפייא שפעל בירושלים בין השנים 1925-1967. הוא נולד במוסררה למשפחה ערבית-נוצרית. בגיל 15 כבר מכר את תצלומו הראשון. הוא תיעד את חיי היומיום בחברה הערבית אבל גם את המאבק המזוין כנגד היהודים. בשנות ה-50 הוא פתח סטודיו ברחוב א-זהרה במזרח ירושלים. במלחמת ששת הימים נבזז הסטודיו ומרבית הארכיון נעלם. בנו ראפי סאפייא היה גם הוא צלם מסחרי פעיל במשך שנים ארוכות".צילום: חנא סאפייא, מוכר הגלידה והציפור שלו, שנות ה-40, הדפסה דיגיטלית מתשליל צלולואיד מאוסף רפי ספייא"עבודה של הצלם אברהם קובץ' שאין עליו הרבה מידע ביוגרפי רב. אברהם קובץ' פעל בירושלים בין השנים 1940-1970, והיה כנראה ממוצא הונגרי. בעל חנות צילום ברחוב צ'נסלור (כיום רחוב שטראוס). נראה שהתחרה בצלם קלמן וייס על צילום הציבור הדתי באזור. צילם משפחות, תלמידי בתי ספר וחתונות. מה מייחד את קובץ' הוא שהוא נהג ללכת לבתי הלקוחות ולצלם אותם שם. בסוף שנות ה-50 הפך לקבלן והיגר לחו"ל".צילום: אברהם קובץ'. חגיגת בר המצווה של משה הכהן משהיוף (מוסאיוף), 1938, הדפסת כסף, הספרייה הלאומית, ירושלים"מדובר בצילום של הצלם הערבי המוסלמי הראשון בירושלים עלי זערור שפעל בירושלים בשנים 1931-1967. סיפורו של עלי זערור מרתק, כמו גם התהליך למציאת תמונותיו. זערור היה אחד מהצלמים הערבים הבולטים שהיה בעל מודעות פוליטית, וצילם את מלחמת השחרור ונפילת הרובע היהודי מנקודת המבט הערבית. הוא היה צלמו של המלך עבדאללה ואף תיעד את ההתנקשות בחייו, אך החיילים שברו את אחת ממצלמותיו. ב-1967 נמלט לירדן, וכאשר חזר גילה שאלבומי התמונות נלקחו מביתו. בעקבות כך חדל לצלם. מכל צילומיו נותרו 480 תשלילים. צילומים שנמצאו בארכיון צה"ל הושבו למשפחה ב-2007. צילומיו מאופיינים בסגנון תיעודי עיתונאי ישיר וממעט צילומיו שמותרו ישנם מראות קשים למדי מנקודת המבט הערבית על מלחמת השחרור".צילום: עלי זערור. חור פגז בבית בעיר העתיקה, 1948, הדפסה דיגיטלית מתשליל צלולואיד, אוסף משפחת זערור, ירושלים"עלה לארץ ב-1922, עבד כפועל בניין בחיפה וצילם עבור גופים שונים. ב-1925 עבר לירושלים לאחר שחתם על חוזה עבודה עם הקק"ל שהסדיר את העסקתו כצלמה המרכזי. ב-1933 חדל לעבוד עם הקרנות הציוניות מכיוון שסגנונו הקלאסי לא תאם את דרישותיהן. בעקבות כך פנה ב-1946 לצילום ארכיאולוגיה, וזכה להכרה בינלאומית. שוויג ראה עצמו אמן, הקפיד להכין את חומרי הצילום בעצמו והמשיך לצלם על פלטות זכוכית עד שנות ה-50. סגנון צילומיו קלאסי ומאופיין בהקפדה על קומפוזיציות ובמנעד רחב של גוני האפור".צילום: ש"י שוויג. קונצרט של הפרופ' שור במגדל דוד לטובת הקק"ל, מתוך אלבום קק"ל, 1926, אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי, מבשרת ציון  התערוכה "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה" תוצג עד ה-10 בדצמבר במוזיאון מגדל דוד, ירושלים.

*#