אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקן צעיר: המסע הצילומי של יעקב ישראל

אחרי שהבין שאין לו כישרון כתיבה החליט יעקב ישראל לקחת מצלמה לידיים. התוצאה (בין היתר), היא מסע של עשור בפאתי הארץ, בעקבות צלמי המחקר והתיעוד של פעם

תגובות

אם יש אמנות שהצליחה להתגבר גם על המהפכה הטכנולוגית הרי זאת הצילום. הוא נהפך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, בין שבמצלמת הנייד או בדיגטלית, בהן אנחנו מתעדים כל רגע. כל שנייה מצולמת ונחקקת בכרטיסי הזיכרון, רחוק מאוד מהימים שבהם היו יוצאים הצלמים עם ציוד כבד ויוצאים לתור את הארץ, מתוך מטרת מחקר. "המסע בעקבות האיש על החמור הלבן" היא תערוכה חדשה של האמן יעקב ישראל, שנערכה בהשראת מסעם של אותם צלמים ראשונים, שיצאו לתעד איזורים חדשים ומאורעות קשים שעד אז עברו רק בסיפורים. במסגרת הפרויקט יצא ישראל למסע צילומי נרחב, שארך עשור, בפאתייה הפיזיים והמנטליים של ישראל. את התוצאות הוא פירסם בספר שיצא ב-2002, ועכשיו התערוכה שמוצגת בסדנאות האמנים, ירושלים.

» המסע בעקבות האיש על החמור הלבן - לכל הפרטים» אמנים צעירים - לכל הכתבות» איך תגרמו למונה ליזה להיות שלכם?» מדור אמנות - לכל הכתבותמסע שאורכו עשר שנים. "המסע בעקבות האיש על החמור הלבן" (מתוך התערוכה)שם: יעקב ישראל

גיל: 42

איפה למדת? "במחלקה לצילום בבצלאל".

היכן אתה עובד? "אני מלמד צילום בבצלאל, מכללת הדסה, ויצו חיפה ובביה"ס לצילום מוסררה".

ז'אנר: צילום

האמן האהוב עליך, ולמה? "הציירת מאיה ישראל, בגלל שהיא אמנית מדהימה ובמקרה גם אשתי".

התערוכה הראשונה שראית: "אין לי זיכרון של תערוכה ספציפית. ביקרנו במוזיאונים רבים מגיל צעיר, אבל התערוכה הראשונה שהיתה קשורה לעניין שהתחלתי לגלות בצילום היתה של צלם נוף שצילם תמונות פנורמיות. ראיתי אותה בגלריה בסידני באוסטרליה. שמו לצערי נשכח ממני אך אני זוכר שהתרשמתי מאד בזמנו".דיוקן חברתי. "המסע בעקבות האיש על החמור הלבן" (מתוך התערוכה)איך התחלת לצלם: "התעניינתי מאד בכתיבה, ובשלב מסויים הבנתי שזה לא תחום שאני מצטיין בו. חיפשתי דרך אחרת לספר סיפור ולבסוף הגעתי לצילום".

מוזיאון/חלל שאתה חולם להציג בו, ולמה: "בנקודת זמן זו אני חושב בעיקר עם מי יהיה לי מעניין לעבוד. לדוגמה, התערוכה הנוכחית, 'המסע בעקבות האיש על החמור הלבן', נולדה בעקבות דיאלוג ביני לבין האוצרת מעין שלף, שראתה את גוף העבודה הזה כבר ב-2007. היא הבינה את המוטיבציות שלי והתלהבה מהרעיון עוד כשהעבודה היתה בשלבים ראשוניים של התגבשות וכבר אז חשבתי שיהיה מעניין לשתף פעולה איתה. לאחר כמעט עשור אנחנו עושים את התערוכה ביחד בסדנאות האמנים בירושלים.דוגמה נוספת קשורה אף היא לאותו גוף עבודות. כשהצגתי את התצלומים האלה ב: The Halsey Institute of Contemporary Art at the College of Charleston, South Carolina , ארה״ב, פגשתי את ד״ר מארק לונג, גיאוגרף פוליטי המלמד בקולג׳ של צארלסטון. במסגרת התערוכה השתתפתי כמרצה בכמה מהקורסים שלו ומתוך ההכרות שנוצרה הבנו שיהיה לנו מעניין לשתף פעולה. מהרגע הראשון שהתחלתי לעבוד על הוצאתו לאור של הספר 'לגיטימיות של נוף' (Verlag Kettler, 2015), הסדרה האחרונה שעבדתי עליה, היה לי ברור שהוא יהיה האדם המתאים ביותר לכתוב את המאמר. מתוך הדיאלוג בינינו התווסף רובד נוסף לעבודה.

העצה הכי טוב שקיבלת? "לקנות ירקות אורגניים".

בשולי החברה. "המסע בעקבות האיש על החמור הלבן" (מתוך התערוכה)

מה אתה שומע בזמן העבודה? "כל שבוע משהו אחר, השבוע מארש דונדורמה".

מהם מקורות ההשראה שלך? "בעיקר ספרות, קולנוע והחיים עצמם".

על מה אתה עובד עכשיו? "אני מנסה לסיים פרויקט שנקרא 'דרום מערב ירושלים', שהחל כפרויקט הגמר שלי בבצלאל והפך להיות פרויקט ארוך טווח. הסדרה עוסקת בשכונות הפועלים שבדרום מערב העיר (קריית יובל, קריית מנחם, פת וקטמונים). אני מצלם בעיקר את מבני המגורים, התושבים וגם את התחביר הטופוגרפי של המקום. השכונות הללו השתנו הרבה מ-2001, אז התחלתי את הפרוייקט, ולכן חשבתי שכדאי שאסכם את הפרויקט בשנים הקרובות".

ספר על התערוכה שבה אתה מציג עכשיו: "התערוכה העכשווית 'המסע בעקבות האיש על החמור הלבן', היא תערוכת יחיד המסכמת חמש שנים של שהות ויצירה בסדנאות האמנים בירושלים. התערוכה נולדה מתוך דיאלוג עם לי היא שולוב המנהלת של סדנאות האמנים בירושלים וכאמור עם האוצרת מעין שלף.

התצלומים בתערוכה מייצגים פרויקט צילומי נרחב, שארך עשור, בפאתייה הפיזיים והמנטליים של ישראל. שמו של הפרויקט מתייחס למפגש אקראי עם חקלאי פלסטיני רכוב על חמור לבן, בחום הלוהט של מדבר יהודה: באחד מימי הצילום הארוכים, בעודי מצלם ליד ים המלח, שמתי לב שלאט לאט מתקרב אלי אדם רכוב על חמור לבן. נשאתי את המצלמה לצלו של עץ וחיכיתי שיגיע. ככל שהזמן עבר חששתי שאולי אני הוזה, מוכה מהחום. הוא עצר במרחק של שני מטרים ממני. למפגש היתה תחושה תנ”כית. המפגש עם אותו 'משיח' מקרי הגדיר את הסדרה כולה. הפרוייקט שואב את השראתו ממסורת הצילום האמריקאית הכוללת מסעות אפיים שבהם הצלם פוגש דמויות ונופים פרבריים, שמנסחים חברתית ופוליטית את המקום והתקופה. אך בעוד שהמסעות באמריקה אורכים חודשים או שנים, בכבישים שאינם נגמרים, מצאתי את עצמי בסופו של של כל יום מגיע בחזרה הביתה. לכן, אחד הצילומים בסדרה שבולט בשונותו מהאחרים, הוא תמונת נוף קטנה שתלויה בחדר המדרגות שלי, מן צילום בתוך צילום, שכאילו רומז על המסע העתיד לבוא, אבל גם על האנטי מונומנטליות שלו".התערוכה "המסע בעקבות האיש על החמור הלבן" תוצג עד ה-1 ביולי, בסדנאות האמנים, ירושלים.

*#