"תופסות מקום": התערוכה ששוברת את האידיאל

מתוך רצון להביא לקדמת הבמה את הנושא המושתק ולאפשר לנשים גדולות לחוש בנוח עם גופן, תעלה בסוף החודש תערוכת צילומי עירום המערערת על מושג היופי הנהוג בימינו ושוברת מוסכמות נוקשות

מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר

"תלבשי שחור, תלבשי מחוייט, תלבשי שכבות, תסתתרי, תעלימי, תצטמצמי...", במילים אלו מתארת לירז אסייג, אחת מעשר המשתתפות בפרויקט תופסות מקום את התגובות שחוותה מסביבתה הקרובה בהיותה ילדה ונערה שמנה. 'תופסות מקום' הוא מיזם אומנותי-חברתי, שנולד מתוך כאב החיים בחברה הרואה נשים שאינן נדחקות לתוך קריטריונים נוקשים של רזון כסוג ב'. מדובר בפרויקט התנדבותי שהגתה מיכל גרינוולד, שחקנית ומטפלת בפסיכודרמה, במטרה להנכיח נשים גדולות במרחב הציבורי, לאפשר להן לחוש בנוח לתפוס מקום פיזי ורגשי בסביבתן ולחגוג את יופיין ועוצמתן.» תופסות מקום - לכל הפרטים

תהיי שמנה ותסתתרי "אנשים לא מודעים לכך שבנות גדולות במגזר החרדי שיש להן גם חזה גדול, סובלות מאוד וצריכות כל הזמן ללכת עם גב שפוף, דבר שאני לא הסכמתי לעשות", מספרת אסייג, שגדלה בסביבה חרדית. "יום אחד ניגשה אליי הרבנית ואמרה שאני לא לבושה צנוע. הסיבה הייתה שהחזה שלי בלט מעט מבעד לחולצה - דבר שלא היה לי מה לעשות איתו מלבד להתכסות לגמרי או פשוט לא לצאת מהבית. קשה היה לי במיוחד לקבל את העובדה שהערות מסוג זה הגיעו בין היתר, מאנשים שראיתי בהם מורי דרך". על אף שזכתה לפני כעשור בתחרות 'היפה והשמנה' ("פתאום היה לי אישור לזה שאני יפה, שאני שווה. הכתירו אותי ככזו", היא צוחקת) מדגישה אסייג כי גם החברה החילונית בה היא חיה כיום לא מקבלת או מכילה יותר את מודל היופי המלא. "אם בחברה החרדית נשים בכלל ונשים גדולות בפרט סובלות דיכוי מטעמי צניעות, בחברה החילונית זה אותו הדבר רק מכיוון שונה של מודל יופי בלתי אפשרי שמתקיף אותך מכל עבר - מצילומים במגזינים, מהתקשורת וכולי", היא מסבירה, "ואם את לא מתאימה לו בדיוק, אז אין לך מקום. ובדיוק במקום החסר הזה עוסקת התערוכה". זקופה ובעירום מלא. טל פיניקס (צילום: אילן בשור)יוזמת "תופסות מקום", מיכל גרינוולד (צילום: אילן בשור)ייחודו של הפרויקט הוא בשימוש בשני מדיומים אמנותיים: תערוכת צילומי עירום אמנותי של אילן בשור וסרטון רשת למדיה הדיגיטלית בבימויה של נועה אהרוני. צילומיו של בשור שואבים השראה מהאסתטיקה של ציירי הרנסנס והאימפרסיוניזם - שני זרמים בתולדות האומנות שכבר הפכו קלאסיקה להצגת דימוי של יופי נשי מלא, בעל נוכחות מרשימה ובלתי מתנצלת. את הצילומים עצמם מתארת מיכל גרינוולד, שלא רק יזמה את הפרויקט אלא גם מצולמת בו "חוויה מעצימה ומרפאה, כזאת של היוולדות מחדש".

את כוחה של החוויה ניתן לראות באופן מיוחד בצילום של טל פיניקס, מאפרת בת 24 מעפולה. בעת הצפייה בסרטון קשה שלא לכאוב עם טל, שרואה בעצם המילה 'שמנה' קללה של ממש. בניגוד לאותו כאב עז ועצור שהיא מביעה בסרטון, תמונתה של טל בתערוכה מלאת אור וחיות, נעדרת בושה כשהמוצגת בה מחייכת באושר ובעונג, כשהיא יושבת זקופה ובעירום מלא.

אובייקט וסובייקט בו זמנית הסרטון שיצרה נועה אהרוני נפתח בשורת פריימים בהן מציגות הנשים את עצמן, אך המצלמה אינה מראה אותן בשלמותן, אלא "חותכת" אותן ומתמקדת באיברים בודדים בגופן, בחירה המעוררת אסוציאציה מיידית לאופן בו נשים מלאות רבות נמנעות מהתבוננות עצמית במראה ומשתדלות להסתיר ולהסתתר מהסביבה ומעצמן. במקביל למוצג על המסך מספרות המצולמות על חוויות של בושה, הסתתרות והצמצום שחוו בשל מימדי גופן. בהמשך, על רקע צילומי גוף מלאים, רוויי תנועה וקלילות, מספרת כל אחת מהמצולמות על התהליך שעברה ושאפשר לה לחוש בטוחה ונינוחה מספיק כדי להחשף, פיזית ונפשית בצילומים. חוויות של בושה. מתוך "תופסות מקום":

על ידי שילוב בין צילומי התערוכה לסרטון, מציע פרויקט 'תופסות מקום' אמירה מרעננת על דימוי גוף נשי ועל זכותן של נשים להיות אובייקט וסובייקט בו זמנית: יפות, נחשקות ומיניות, ובה בעת גם בעלות קול ודעה המערערים על מושגי היופי השגורים ושיפוט הנשיות בקטגוריות צרות ומגבילות. אסייג רואה בשילוב הזה ביטוי למגמה חדשה שהולכת ומתגברת, של התנערות נשים שמנות ממודל היופי הנוקשה שמציבה החברה: "היום אני רואה שבנות מתחילות לפתוח פה ברשתות החברתיות, שמאפשרות ביטוי חופשי ובתפוצה רחבה. פתאום המון קולות מתחילים להשמע יחד וזה נפלא. אני מקבלת המון תגובות מפרגנות ומחזקות על ההשתתפות בתערוכה וגם תגובות מנשים שמספרות לי שאני מחזקת אותן. התחושה שאני, לירז, השפעתי דרך הפרויקט הזה אפילו על מישהי אחת, היא מדהימה".

"תופסות מקום": יזמית הפרויקט: מיכל גרינוולד; בימוי: נועה אהרוני; צילום: אילן בשור; הפקה: לליה לב ארי. התערוכה תפתח ביום שלישי ה-30 ביוני, בקסטיאל as is, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ