אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבע טרי 2016: הקשר הרוסי-ישראלי

הם אמנים צעירים להורים שנולדו ברוסיה, החווים על בשרם את הקונפליקט התרבותי בין האמנות הרוסית לישראלית. ביריד צבע טרי הקרוב הם יציגו את היצירות המגשרות על הפערים ומשלבות בין שתי התרבויות

תגובות

"בציורים שלי תמיד ישנו איזה ניחוח שהוא לא מכאן", מעידה על עצמה האמנית דיאנה קוגן, השייכת לקבוצת אמנים ממוצא רוסי שיציגו את עבודתיהם בחממת הצעירים ביריד צבע טרי 8 שיתקיים בין ה-5-9 באפריל ביריד המזרח, תל אביב בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, ונהנה מתמיכת UBS העולמית, הספונסרית הראשית המלווה את היריד זו השנה השלישית ברציפות. "נולדתי ברוסיה, בפרבר מיוער שצמוד למוסקבה. כשהייתי בת 7 עליתי עם הוריי מרוסיה לישראל, דבר שהשפיע מאוד על תפיסת הזהות שלי", מסבירה קוגן. "כיום אני רואה כיצד זה מופיע ונכנס לתוך עבודת האמנות שאני עושה ולתוך התהליך החשיבתי שמלווה אותה. הגעגוע לנופים הרוסים וליערות, מופיע כעקבות וכסימנים מטאפוריים בציור שלי". קוגן לא לבד. לצידה יציגו בחממת האמנים העצמאים עוד חמישה אמנים המתמודדים בעבודתיהם עם הפערים ועם השאלות הנוגעות לשילוב בין שתי התרבויות, וכיצד לבטא אותו ביצירותיהם. חממת האמנים היא חלל החושף מדי שנה כ-50 אמנים מבטיחים בתחילת דרכם המקצועית לקהל הרחב, מתוך רצון לאתר אמנים צעירים ומבטיחים ולסייע ב"הנגשתם" לכלל. הנה כמה מהעבודות המסקרנות של אמני יריד צבע טרי 8 הנוכחי.

» צבע טרי 8 - לכל הפרטים
» תחנות החובה שלכם בצבע טרי
» פסח 2016 - המדריך המלאציור - אירנה כץ

מי אני: אירנה כץ, בת 36, מתעסקת בציור, רישום, וידאו ארט ופרויקטים אמנותיים בין-תחומיים. אוהבת את טכניקת הקולאז', שמאפשרת לעשות ניסויים עם החומרים, להשתמש באי התאמות ומקריות ולראות פתאום שהרעיון מתחלק להמון קטעים שונים, ולקבץ אותם באופן מפתיע לעבודה מקורית חדשה. ז'אנר: ציור, רישום, וידיאו ארט.הקשר הישראלי: "אני חושבת שהעבודות שלי משלבות את שלוש התרבויות הדגולות: רוסיה, ישראל ואיטליה. מאד חשוב לי לשמור על הזהות היהודית שלי ולבטא את זה גם באמנות".מקורות השראה: "המניע לעבודה שלי יכול להיות כל דבר: כותרת של מאמר בעיתון, שחר, צמח נובל, שיר ,פרח באשפה, זיכרון ילדות, ציור ילדים, צליל, כלב משוטט, משטח מקושקש, צילום ישן מהשואה וכו', האמנות בשבילי היא התגובה לעולם הסובב אותנו. זהו רגש שהאמן מבודד ונותן לו צורה חומרית חדשה".תיאור העבודה שתוצג ביריד: "עבודה שנקרא 'שתיין' מסדרת  קולאז'ם אחרונה. רוב הדמויות בסדרה, ובמיוחד העבודה הזאת, בנויות על פורטרט של איש אחד, אבא שלי, שציירתי אינספור פעמים. אני מאד אוהבת את השילוב של חוזק, גבריות - ובאותו זמן פגיעות ורגישות בתמונה, צבעים עזים ומרקמים שונים אשר מייצרים דמות בעלת תוכן רב גווני". פורטרט של איש אחד. "שתיין" (עבודה של אירנה כץ)צילום - ג'ני רפלסון

מי אני: ג'ני רפלסון, בת 30. בוגרת לימודי צילום במכללת הדסה בירושלים. מנסה תמיד ליצור נקודת מבט חדשה אישית ולא ללכת בעקבות מישהו.ז'אנר: צילום.הקשר הישראלי: "כילדה רוסיה טובה למדתי בתיכון כימיה, פיזיקה ו-5 יחידות מתמטיקה. חלק אהבתי יותר וחלק אהבתי פחות, ניסיתי ללמוד משהו אחר, אבל היה לחץ מאוד חזק מצד אבא שלי, והמורה לפיזיקה. אחרי הצבא יצאתי לטיול כמו הרוב, ואז היה לי זמן לחשוב מה אני באמת רוצה. רצונותיי לא התקבלו ברוח טובה, כי בסופו של דבר ההורים שלי באו מתרבות רוסית - ומה אפשר לעשות עם צילום? אפילו שלסבא שלי היה סטודיו לצילום ברוסיה, וסבתא שלי היתה מרטשת את הנגטיבים שהוא היה מצלם, הם לא היו בעד. היום הם כבר יותר מבינים ואפילו לפעמים תומכים".מקורות השראה: "התרבות הרוסית. אבא שלי שונה מרוב העלייה הרוסית לישראל, הוא רצה לשכוח את התרבות הרוסית שממנה הוא בא, והוא רצה שגם אנחנו נהיה שייכים לתרבות הישראלית יותר מאשר לתרבות הרוסית. זה בא לידי ביטוי בשפה שדיברנו בבית, בתוכניות טלוויזיה שראינו, באוכל, בספרים ובלבוש. כמובן שזה היה תהליך ארוך שלא קרה בשנה או בכמה חודשים, אבל בסוף הוא הצליח. אני ואחי לא יודעים לקרוא רוסית, לא מכירים מוזיקה רוסית, אין לנו חברים רוסים אלא רק צברים וגם השפה שלנו לא משהו. כשהתחלתי לצלם את ההורים שלי במהלך הלימודים פתאום שמתי לב לפער שקיים ביננו, ועד כמה אני לא מכירה את התרבות שממנה באתי. אני חושבת שזה בא בשלב שכבר הרגשתי ישראלית מספיק כדי להרגיש בנוח להתחיל לנבור בתרבות הרוסית שנלקחה ממני. זו ההשראה והמניע שלי". תיאור העבודה שתוצג ביריד: ״אלו סרוויסים שנמצאים אצל ההורים שלי בבית, ולא בשימוש. סבתא שלי ואמא שלי הביאו את הסרוויס הזה מרוסיה, הוא בארץ כבר 25 שנים, והוא נשאר בבית ליופי ו"להראות שיש". במובן מסוים הוא סוג של פסל, אלמנט של תרבות והיסטוריה משפחתית שסגור בתוך ארון זכוכית שלא עושים בו שימוש וכדאי להיזהר מלגעת בו, כמו גם בזהות הרוסית שלי. כשלקחתי את את הכוסות כדי לצלם אותן, קיבלתי איומים מאמא שלי, שאזהר ושחס וחלילה לא ישברו הכוסות. העמדתי אותן כך שיזכירו פסל ולא סרוויס שיכול להיות מונח על שולחן לשימוש בני הבית או אורחים. סבתא שלי ואמא שלי ראו את הצילומים, ואהבו אותם, אבל הן לא רואות את זה כמו שאני רואה את זה. יש לנו חוויה שונה של ישראליות או התאקלמות, הן אוהבות את התמונות בסוף, אבל הן לא כל כך הבינו למה לקחתי את זה". כדאי להיזהר מלגעת בו. עבודה של ג'ני רפלסוןציור - דיאנה קוגן

מי אני: דיאנה קוגן, בת 27, למדה אמנות פלסטית בבצלאל בין השנים 2012-2015. ז'אנר: ציור.הקשר הישראלי: "שתי התרבויות אינן מתבטאות באופן ישיר בציור שלי. זה יותר דרך מחשבה שמלווה את תהליך היצירה. אני חושבת שהמשיכה שלי לנוף היא זיכרון וגעגוע למשהו מוכר, שורשי כמעט, הנוף משם. הצמחייה שאני מציירת אינה ניתנת לאבחון וזיהוי. אלו רק כתמים וצבעים, לכן זה יכול להיות כל מקום".מקורות השראה: "כבר תקופה די ארוכה שאני חוזרת להתבונן על אותם אמנים שמתכתבים עם העבודה שלי, דוגמת פיטר דויג, מאמא אנדרסון, דניאל ריכטר, שישקין (אמן נופים רוסי) וקונסטבל. בנוסף לציירים אני מושפעת גם מספרות ומקולנוע בעיקר סרטיו של טרקובסקי שהשפיעו עלי מאוד בשנתיים האחרונות".תיאור העבודה שתוצג ביריד: "את הציור הזה ציירתי בשנה שעברה והוא היה חלק מסדרה שנקראת 'What a Night', אותה הצגתי בתערוכת הגמר שלי בבצלאל.  ציור זה נעשה מזיכרון של התבוננות במבט לשמיים מתוך צמחייה או עצים. משהו במהירות העשייה שלו ובמשיכות המכחול החופשיות והכמעט פראיות  שלו מצליח להעביר את כל מה שאני רוצה מציור כמעט. הוא חופשי מאוד ויחד עם זה מדויק מאוד, כמעט צילומי, וזה בעיניי זה היופי והפרדוקס שלו".משיכות מכחול חופשיות. עבודה של דיאנה קוגןצילום - מריה ברלסוב

מי אני: מריה ברלסוב, בת 30. בקיץ האחרון סיימה תואר שני באמנות ב-Dutch Art Institute שבהולנד, את התואר הראשון עשתה במדרשה לאמנות. ז'אנר: צילוםהקשר הישראלי: "היצירה שלי לאורך שנים מושפעת בעיקר מהסיפור הביוגרפי שלי ומהיומיום שלי. בעבר התעסקת באופן ישיר יותר בתרבות של משפחתי. יום אחד זיהיתי לפתע את השוני הקיים בבית בו גדלתי מהסביבה, אך גם את הפער שלי בתוכו, בתור מישהי שגדלה בארץ. כיום, תחומי העניין החוזרים ברוב עבודותיי קשורים קשר הדוק לחינוך שלי ולתפיסה שלי את היחסים בין מושא ומתבונן, בימוי ואותנטיות, עומק ופני שטח וזרות ושייכות".מקורות השראה: "הרבה מההשראה שלי אני שואבת מהיומיום שלי ומהשינויים בחיים שלי. החקירה והסקרנות מתחילות פעמים רבות מהבית שלי, מההתבוננות על ההרגלים שלי: של חשיבה, צפייה ותנועה בעולם. הבנתי כבר מזמן שהחשיבה שלי מתרחשת דרך הדימוי, המנטאלי והפיזי. בנוסף בשנים האחרונות אני שואבת השראה רבה מקריאה תיאורטית וספרותית, בעיקר סביב רעיון החלל והדימוי".תיאור העבודה שתוצג ביריד: "העבודה 'Window 1' היא חלק מסדרת צילומי חלונות שצילמתי בשנה שעברה בתקופה שגרתי באמסטרדם. בסדרה הזאת מופיעים נושאים רבים המעניינים ומלווים אותי לאורך שנים. החלון הינו מושג טעון מאוד בהיסטוריית האמנות. הוא נתפס גם כמסגרת לראות דרכה את העולם וגם כפני שטח עליהם משתקפים חלקים מהעולם. הוא סוג של גבול, בין פנים וחוץ, בין עומק ושטיחות ובין פתוח וסגור".עומק ושטיחות. עבודה של מריה ברלסוביולי גורודינסקי - צילום

מי אני: אמן בן 34 מתל אביב.ז'אנר: צילום.הקשר הישראלי: "אחד הצילומים האהובים עליי שאציג גם בצבע טרי, הוא צילום של שועל שצילמתי בחדרה. חדרה היא העיר שעליתי אליה עם אימי, והיא מהווה קונטרסט מאוד רציני לסנט פטרבורג. כל שנות הנעורים שלי היו שיטוטים משועממים ברחובותיה. יש לי רק זיכרונות רעים ממנה. ובכל זאת, מדי פעם אני דואג לחזור לחדרה ולטייל בה עם המצלמה. להיזכר איך ראיתי אותה אז ולנסות להסתכל עליה במבט חדש, סלחני יותר. באחד השיטוטים האלה עברתי באזורי בניה חדשים, במקום שפעם היה פרדס רחב ומרשים, ופתאום מתוך השיחים יצא השועל. לרגע היססתי ואז הרמתי את המצלמה וצילמתי אותו. הקליק של התריס הבהיל אותו והוא ברח בחזרה. היה משהו בשועל הזה שהזכיר לי את עצמי. משהו תלוש בנוכחות שלו, אך בו זמנית טבעי. לא היה שם את החופש שכה מזוהה עם חיות בר, הוא הרגיש לי כלוא ומבולבל, אינו בטוח איפה הוא ולאן הוא אמור ללכת". מקורות השראה: "בשבילי השראה היא המצב הפנימי הזה של הרהור ותוגה, המאפשרים מבט צלול ומלא חמלה על הסביבה שלי. כמובן שיש צלמים שהשפיעו עליי, כמו הנרי ווסל, לי פרדילנדר, רוברט אדמס או ווליאם אגלסטון, או אלק סות' ואלכסנדר גרונסקי, אם להזכיר צלמים מהתקופה האחרונה. האהבה שלי לצילום התחילה בקולנוע. במאים כמו בלה טאר, טרקובסקי, זויאגינצב, קורה אדה, קים קי דוק, טרנס מאליק, ברגמן, אנטוניוני או אפילו ג'רמוש, עוררו בי השראה ופיתחו את היכולת שלי לחשוב בדימויים. תמיד נמשכתי לקולנוע לירי, שמחפש את הפנטסטי במציאות היומיומית. שמנסה למצוא את הקודש בחול, שמתרפק על העבר, שכמה להתעלות רגשית". תיאור העבודה שתוצג ביריד:  "עם הזמן התמונה הזו הפכה לחביבה מאוד עליי. יש בה מין קסם של חד פעמיות, מין יכולת שהתממשה - להקפיא רגע בודד לתוך קומפוזיציה מאוזנת ומינימליסטית, שבה הכל מצא את מקומו".

קומפוזיציה מאוזנת ומינימליסטית. עבודה של יולי גורודינסקיהיריד "צבע טרי 8" יתקיים בימים שלישי ה-5 באפריל עד שבת ה-9 באפריל ביריד המזרח, תל אביב.

*#