המעצב שממחזר תשמישי קדושה

איך הופכים פריטי יודאיקה לחדשניים, ואיך זה קשור לאובדן וזיכרון המת? תערוכה חדשה של המעצב דורון זאבי מחזירה עטרה ליושנה, ומחדשת מסורת עתיקה

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

ביקור בבית כנסת לפעמים עלול להניב תמונה מעט משעממת, בו כל פריטי  היודאיקה נראים אותו דבר, עם שינויי קלים בצבע ובכיתוב. תערוכה חדשה בחולון של המעצב דורון זאבי, מרעננת מסורת קדומה, שהייתה קיימת בעבר בה יצרו תשמישי קדושה מפריטי לבוש וטקסטיל של גברים ונשים. "התערוכה חושפת את פרויקט הגמר שלי שנעשה במסגרת לימודי התואר השני, שזכה בפרס רוזן לעיצוב מחקר ויצירה בעלי תרומה לאיכות הסביבה", מספר זאבי, "הפרויקט מציג תפיסה מסורתית של שימוש בטקסטיל לכדי יצירת תשמיש קדושה. פירוק והרכבת חלקי הבגד, תוך חזרה על צורות זהות מאפשרים לבחון צללית עיצובית חדשה בכל הקשור לתשמישי קדושה מוכרים".זאבי (42), הוא מעצב אופנה ומרצה בשנקר במחלקה לעיצוב טקסטיל, שעוסק בעיצוב טקסטיל על נגזרותיו השונות: רקמה סריגה הדפסה. בתערוכה מעבר לתהליך העיצובי, הוא מציג תהליך התמודדות של עיבוד אובדן והתעסקות בכאב, תוך רצון לשמר מסורת וערכים ולבנות מחדש שפה וזהות. "אמנם התערוכה מתכתבת עם חדשנות אך מתייחסת בהחלט למסורת. כמו כן, מעבר לתפיסה החדשנית של מיחזור – יש התייחסות לתהליך פרידה רגשי ועיסוק בנושא האבל והזיכרון ביהדות שכן כל תרומה לבית הכנסת היא למעשה הנצחת קרוב שנפטר", מסביר זאבי.» שמחות קטנות – New Daica - לכל הפרטים» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבותללא מקובעות מחשבתית. "שמחות קטנות – New Daica" (מתוך התערוכה)"לכל פעולה עיצובית יש משמעות" כמו כל מעצב, לכל מרכיב בפריטי התערוכה יש סיפור מאחוריו. "בתערוכה יש מפה לבימה שהיא מפה המונחת על בימת ההיכל בבית הכנסת, ועליה מניחים את ספר התורה. מכיוון שהפרויקט בבסיסו עוסק בשימור זיכרון של אבי שנפטר במהלך לימודי הרי שלכל פעולה עיצובית יש משמעות" מסביר זאבי. "המפה המוצגת בתערוכה היא מפה עגולה שבסיסה שקוף וחלקי הכיפה כאילו נמצאים באוויר, השתמשתי בטכניקה של רקמות חרוזים וסריגה על מנת לחבר את הכיפות יחד למעין כוכבים/ מגן דוד כשהצורות מחוזקות בסיכות בטחון קטנטנות מוזהבות. השימוש בסיכות הביטחון, יש לה משמעות מרגשת מבחינתי. בימי השבעה החולצה הקרועה אינה מוחלפת ונשארת על גוף האבל במשך כל ימי השבעה. אם הקרע גדול מדי, ניתן להקטינו בסיכת ביטחון, אולם אין לתפור אותו אלא לאחר שבעת ימי האבלות, ועליו להיראות לעין כסמל על האבלות. בתום האבל, יש הנוהגים לתפור את החולצה הקרועה ולהחזירה לשימוש (באבלות על הורים, לא נהוג לתקן את הקרע) ויש הנוהגים להשליכה. כמה סמלי, הניסיון לתקן לב שבור, לרפא את מה שנקרע, והעובדה שאחרי פטירת הורה ממשיכים בחיים, אבל מקום הקרע יישאר מורגש ומובחן. וכאשר הזיכרונות המחוברים מחדש כחלק מהתפילה ומהחיבור לבית הכנסת, הכול מקבל בעיני משמעות עמוקה ומיוחדת".מפה לבימה"בתערוכה מוצגים שני זוגות רימונים לספר תורה. הראשון עשוי כיפות וצינורות פליז מהמחסן של אבי. הכיפות נוקבו והוספתי להם פעמונים אותם אספתי מתשמישי קדושה שנשרו ברצפת ארון הקודש ואינם בשימוש. זוג הרימונים השני עשוי צינורות מים מברזל שנותרו במחסן של אבי, חולצות העבודה שלו (שהיו כחולות), בסיסי פמוטים מהבית וברגים. מכל אלה יחד יצרתי צורה של תפרחות פרחים המתחקות אחר תפרחת הרימון".

שני זוגות רימונים לספר תורה

"במהלך העיצובי שיצרתי לעצמי, פירקתי את חלקי הבגדים ליחידות שונות. כל  מעיל שמוצג בתערוכה מורכב מחזרה של יחידה אחת בלבד: מעיל העשוי משרוולים, מעיל העשוי מעורפיות חולצה גברית, מעיל העשוי קרעי בדים וגובלן, מעיל העשוי מפות, מעיל הרקום בתפרחת גפנים הרקומה משאריות של דסקיות צבאיות, ברגים, אומים ועוד".מעיל לספר תורה"יצרתי טס לספר תורה בו רקומים פרשות השבוע בגלגל רקמה על שאריות של חולצות. על המסגרת העשויה צמר תעשייתי נצרבו והוצאו אותיות של ברכת הבנים על מנת ליצור את האפקט של החוסר. האותיות שנצרבו ויצאו מאובייקט אחד אך שבו ונרקמו לאובייקט אחר ויצרו עטרה טלית כשפרטי ברכת הבנים מופעים בחלקה וחלקה הסופי חסר כמשמעות של פרידה מהאב והברכה שלא תבורך עוד". טס לספר תורהמהם מקורות ההשראה שלך? "פרחים, טבע, טקסטורות מרקמים התבוננות מהפרט אל הכלל. אני אוהב ליצור בעיצובים שלי סיפור, זה מה שמייחד את העבודות בכל דגם או אביזר שאני מעצב. אני נהנה מהחוויה שמאפשרת לי לבחור נושא ולחקור אותו לעומק עד שאני מצליח לספק לעצמי את הידע שרציתי בו ואני מציף שאלות עיצוביות שמאפשרות לי לבחון גם עיצוב סתמי ולצקת בו תוכן אישי. מקורות ההשראה לי מגוונים ויכולים להשתלב ביחד. בקולקציית שמלות הכלה שהייתה בהשראת גאלביות בחרתי לחקור את פריחת ההיביסקוס, שהביאה אותי להמציא גזרות חדשות וטקסטורות בכל דגם ודגם מיום שהפרח נובט ועד ליום בו הוא קמל".על מה אתה עובד עכשיו?"בעיקר פינישים מקצועיים לקראת פתיחת התערוכה. הפקת קטלוג וסנכרון משימות לקראת כניסה לגלריה והתחלת העמדה של האובייקטים". התערוכה "שמחות קטנות – New Daica" באוצרותה של אילנה כרמלי לנר תוצג עד ה-3 בדצמבר בגלריה חנקין, חולון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ