שכונה מהאגדות: איך הפכה פלורנטין לארץ "לעולם לא"?

מה הסוד של המלכה התל אביבית שמושכת אליה כבר שנים ארוכות את מגוון הטיפוסים הצבעוניים ביותר מכל הארץ? מוריה נבה יצאה לפגוש את הפלורנטינאים המצויים וחזרה עם מסקנות מרתקות. ראיון

מנחה נופה, עכבר העיר | צילום: מוריה נבה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מנחה נופה, עכבר העיר | צילום: מוריה נבה

רבות כבר נכתב על פלורנטין, השכונה הדרומית בתל אביב. שירים, סיפורים קצרים ומה לא. מה יש בה שנותן השראה לכל כך הרבה אנשים ומי הם האנשים שמרכיבים אותה והופכים אותה למה שהיא? עם שאלות אלה ואחרות יצאה הצלמת מוריה נבה (32), הגרה בשכונה כבר שלוש שנים, לתור את האזור ולגלות את אנשיו. כל זאת באמצעות פרויקט צילומים מיוחד שנקרא "פלורנטין כסגנון חיים", אותו היא מציגה בדף הפייסבוק שלה (Moriya Neva photographer). "הגעתי לפרויקט דרך שני סיפורים שונים ולא קשורים אחד לשני" היא מסבירה, "הראשון הוא שלפני שנה הגיעה אליי לביקור חברת ילדות מסנט פטרסבורג, ולאחר סיבוב קצר בשכונה ראתה את כל הלכלוך, לצד בניה ישנה מדי ומזגנים המטפטפים על כל המדרכות. היא הייתה בהלם, לא הבינה איך אני חיה פה, ולמרות סיבוב מגניב בברים, היא עדיין לא ממש השתכנעה שפלורנטין זה אזור מגניב. באותו יום לא ידעתי איך להסביר לה למה אני גרה דווקא פה, כי גם אני מאוד לא אוהבת את הנראות של השכונה, ולמרות כל זה אני מרגישה הכי בבית כאן". ‏‏‏» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבות» היציאה לחופשי של איה כורם» הצצה לביאנלה לקרמיקה הישראלית» העבודות המסקרנות בתערוכות הבוגרים 2016"הסיפור השני הוא שלפני כחודש וחצי אני ובעלי טיילנו בליסבון. הייתה להם חגיגה ענקית, כל האנשים של העיר יצאו לרחובות, שרו שירים ורקדו עד הבוקר. באותו לילה פגשנו המון פריקים ליסבונים שמשום מה ממש הזכירו לי את הפריקים הפלורנטינאים שלנו. באותו לילה אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות פרויקט על אנשים הפלורנטינאים כי הם אלה שמושכים אותי לשכונה. אז בעצם בפרויקט הזה אני רוצה להראות את האהבה שלי לשכונה דרך האנשים שגרים בה ומרכיבים את האופי המיוחד שלה. בגלל זה ההחלטה הייתה לצלם אותם דווקא בבתים שלהם, כי את החוץ כבר ראינו".אלמוג (24) ורועי (36), גרים ברחוב זבולוןאווירה מחברת כצפוי מפרויקט מורכב בו הדלתות שבדרך כלל סגורות צריכות להפתח, פרסמה נבה בקבוצת הפייסבוק של תושבי פלורנטין שהיא מחפשת אנשים לפרויקט שלה. "באותו יום קיבלתי יותר מ-20 פניות ומיד התחלתי לצלם", היא נזכרת, "לא הייתה לי סלקציה מסוימת למשתתפים - כמו שאמרתי, כולנו מרכיבים את האופי הפלורנטינאי - אם זה אמן, פסל או עורך דין. לא חיפשתי דווקא דמויות מעניינות עם בית מעניין במיוחד. זה כל היופי - כולנו שונים פה אבל עדיין יש משהו באווירה שמאוד מחבר בינינו".

את מרגישה שהשכונה עברה שינוי במהלך השנים?"לא יודעת אם אני באמת יכולה להביע דעה בנושא. אני די חיה בבועה שלי, מסתובבת באותם מקומות ואין לי כל כך הסתכלות גלובלית על השכונה. מצד אחד - אני ממש לא אוהבת שיש יותר מדי בתים בפלורנטין שנראים שעוד רגע הולכים ליפול, וכל בית חדש או מחודש בשכונה מאוד משמח את העין. מצד שני - רביעיית פלורנטין נראה מאוד שונה משאר השכונה עם אווירה אחרת ואירופאית, וטוב שזה מביא משהו חדש לשכונה". חושבת שהפרויקט שלך היה יכול להיות על מקום אחר?"לדעתי פלורנטין זה מקום בו כל אחד יכול להרשות לעצמו להיות מי שבא לו, וזאת הסיבה שיש בה כל כך הרבה אמנים. בסך הכל רובנו נתקענו פה בגיל 17, ופשוט מצאנו מקום שבו אף אחד לא יגיד לנו שמאוחר מדי להיות ילד, שמאוחר מדי לצייר, שצריך למצוא עבודה רצינית, שמאוחר מדי לשיר או לנגן כי קשה להתפרנס מזה. כאן עולם ה'גדולים' הוא שונה מכל הארץ, ולכן כל 'ילד מגודל' שמגיע לכאן מרגיש פה כל כך נוח. פרויקט כזה בהחלט יכול להיות גם בשכונות אחרות. בכל מקום יש אנשים פתוחים ומיוחדים. פשוט זה היה פרויקט בעל אופי אחר מזה".אייל (37) ולודה (30) מרחוב מטלוןמה התגובות שאת מקבלת בעקבות הפרויקט?"בינתיים קיבלתי רק תגובות חיוביות. די הרבה מפרגנים, מה שגורם לי להרגיש שמה שאני עושה מעניין לא רק אותי, וזה ממש עושה לי טוב. בעצם אולי אני עושה עכשיו משהו בשביל ההיסטוריה של העיר".

למדת משהו חדש על השכונה?"מאז שהתחלתי את הפרויקט הכרתי אנשים מדהימים, וזה אחד הדברים הכי חשובים שלקחתי לעצמי. הפרויקט הוא גם סיבה לדבר עם אנשים שאולי רציתי ולא העזתי, וחוץ מזה אני תמיד שואלת את המצולמים שלי 'למה דווקא פלורנטין' והפרגונים שלהם לשכונה גורמים לי להקשר אליה עוד".מה ההמלצות שלך לתושבי החוץ שלא מכירים את השכונה?"זה משהו שאני גם תמיד שואלת את המצולמים שלי - אילו מקומות הם הכי שווים בשכונה. אז במקום הראשון נמצאים ההודנא והקסבה, בעיניי אלה המקומות עם הרוח הכי פלורנטינאית, ועם אווירה הכי 'לא ממהרת' בארץ. הקפה האהוב עליי הוא שוקו לולו ברחוב ויטל, הפסטה הכי טעימה זה "זה!",  ויש עוד קפה שממש לא הרבה מכירים - פטית ברחוב פרנקל, שזכיתי לגור לידו".יש כבר מחשבות על הפרויקט הבא?"בעבר כבר עשיתי פרויקטים צילומים אישיים ששניים מהם קיבלו חשיפה ענקית ברשת, והפעם ידעתי בדיוק איך לעשות את זה נכון. אני ממש אוהבת את התחושה של להיות שקועה בפרויקט מסוים שהוא לגמרי ביטוי עצמי. כרגע מתכננת לסיים את הפרויקט הזה ומאוד מקווה לעשות לו תערוכה מהממת".עוד מהעבודות שמוצגות בפרויקט:סאשה (29) ויבה (24) זוג מרחוב ויטל‏‏אלינה דאוקסי (22) ועידו קרסו (31) מרחוב הרצל עומר למפרט (33) מרחוב אבולעפיה אוברט נטלי דומיניק (49) מרחוב בן עטרלין מיטשל (28) מרחוב כפר גלעדי מרינה פוקסמן (34) מרחוב הקישוןלמעוניינים להשתתף בפרויקט: moriya.neva@gmail.com» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ