סוד הקסם של הקעקועים בתערוכה חדשה

מה יש בציורים על הגוף שמעוררים בנו כל הרבה תחושות? האם אפשר לקרוא לזה אמנות? ואיפה ישראל ממוקמת במפת הקעקועים העולמית? תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל מנסה לתת תשובות

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מנחה נופה, עכבר העיר

על הזרועות, על הצוואר, על נשים וגברים, על אנשי עסקים מחוייטים ופנקיסטים מחוספסים, בשחור-לבן ובצבעים, עם פרחים או גולגלות, בפינה נסתרת או על כל הגוף - קעוקעים הם אחד מקישוטי הגוף הפופולריים והעתיקים ביותר. תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל מנסה לפצח את התופעה, ומספקת מבט מקיף ומרתק לביטוייה בעולם ובישראל. "כיום יותר מאי פעם, תרבות הקעקוע העולמית היא חגיגה בין-תרבותית, המחברת בין קצוות העולם, בין עבר לבין המציאות עכשווית", אומרת אוצרת התערוכה, יסמין ברגנר, אמנית רב-תחומית בוגרת בצלאל, שפיתחה מקצוע ייחודי בארץ והוא ליווי רוחני באמצעות קעקועים, המבוסס על תפיסת הקעקוע כטקס מעבר וחניכה. "לקעקוע יש יכולת מיוחדת לחבר בין גוף ונפש, בין אדם לרעהו ובין הפרט לתרבותו. קעקועים ממחישים את היכולת שלנו לשנות ולהשתנות. באמצעותם אדם יכול ליטול בעלות על גופו ולהפוך אותו למקדש, לבד ציור או לשלט חוצות פרטי. התערוכה, המתקיימת במוזיאון, שואפת לשקף רבגוניות תרבותית זו, דרך מנהגים קדומים של קישוט הגוף וקעקוע לצד פרקטיקות עכשוויות שנבחרו ממקומות שונים בעולם". » קעקועים - לוח תערוכות» עכבר אמנות - לכל הכתבותהליך פנימי ורוחני. "קעקועים" (צילום: קעקוע פרוג'קט)לא רק בעולם, גם בישראל רואים בשנים האחרונות תחייה של תרבות הקעקועים. "בישראל פועלים כיום כ-200 מכוני קעקוע הפרושים בכל רחבי הארץ", מספרת ברגנר. "ב-2016 מסתמן כי אמנות הקעקוע שבתה את לבנו והיא כאן להישאר. אם בעבר נחשבו הקעקועים לביטוי של מרדנות ונון-קונפורמיזם, הרי שהיום הם מייצגים יותר מכל את חופש הבחירה. הגוף המקועקע כיומן גוף אישי, המזכיר לנו מהיכן באנו ולאן אנו הולכים, נחווה יותר ויותר בציבור הישראלי כתהליך פנימי ורוחני עמוק. מה שכן התחייה הזאת מתרחשת כ-20 שנה אחרי ארצות הברית ואירופה".למה בעצם אנחנו אחרי שאר העולם?"ועד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20, סבלה אמנות הקעקוע בישראל מדימוי שלילי בשל כמה סיבות, ולא מעט סטיגמות ודעות קדומות. רוב הקעקועים שנצפו ברחוב הישראלי עד תחילת שנות ה-80 נעשו באופן חובבני ונקשרו לפשיעה, לחוסר השכלה ולתרבות שוליים. הסיבה השנייה היא הדעה הרווחת היא שההלכה היהודית מתנגדת לקעקועים באופן גורף ומכיוון שכך התבססה גישה תרבותית הרואה בהם טאבו. דבר שכיום משתנה בעקבות מחקרים ופרשנויות חדשים המכירים באפשרות הקיום של תרבות קעקועים יהודית קדומה. ולבסוף, השואה - סימונם של מיליוני יהודים בתקופת השואה במספרים על הזרוע הפך את פעולת ההתקעקעות כשלעצמה למוקצה מחמת מיאוס. בזיכרון הקולקטיבי הישראלי פעולת הקעקוע זוהתה ישירות עם רצח, כפייה עבדות והשפלה של המוני בני אדם בידי מכונת ההשמדה הנאצית ולא כאמנות בעלת יופי ומשמעות".

נופים וקעקועים העבודות המגוונות המוצגות בתערוכה מביאות, לצד קעקועים מעניינים, סיפורים של אנשים מעניינים לא פחות. בין אלה הסיפור שמאחורי סדרת התצלומים "בנות", פרי שיתוף פעולה של מלכיאלה בן-שבת והצלם דן בלילטי , המשלבת בין העמדה מבוימת של דוגמנית לבין צילום תיעודי.  הסדרה עוסקת בנשים ישראליות מקועקעות במרחב הציבורי הישראלי באמצעות הנכחה של הישות הישראלית בתחנה המרכזית בתל-אביב, בשוק הכרמל, בחוף הים ועוד. "השקה בין עולמן הפרטי העשיר של הנשים לבין המציאות הישראלית היא בלתי נמנעת", מפרשת ברגנר. "כנשים החיות במדינה מזרח-תיכונית בעלת זהות יהודית, המפגש בין האישה המקועקעת והסביבה הוא טעון ומתבטא לעתים בהטרדה שיטתית של האישה. ייצוג הנשיות המקועקעת דוחף את עצמו לעין המתבונן, משבש ופורץ את גבולות הנורמטיביות". משבש ופורץ. "קעקועים" (עבודה של מלכיאלה בן שבת ודן בלילטי)אפשר למצוא סיפורים היסטוריים על קעקועים בארץ?"בוודאי. למשל משפחת רזוק הירושלמית והקעקוע הצלייני. במשך למעלה מ-700 שנה, עוסקים בני משפחת רזוק במלאכת הקעקוע. מקורה של משפחה נוצרית קופטית זו הוא במצרים, אך ב- 1750 אחד מאבותיה הביא עמו אמנות זו לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בקהילה הקופטית, כמו גם בקהילות נוצריות מזרחיות שימשו קעקועים זמן רב, בין היתר, כדי לסמן עלייה-לרגל של אדם לארץ הקודש באמצעות איקונוגרפיה נוצרית. בשנות ה-50 של המאה ה-20היה בן המשפחה, יעקב רזוק, אמן הקעקוע הראשון בישראל, שהשתמש בצבע ובמכונה חשמלית. את מורשת הקעקוע הצלייני הוא העביר לשלושת ילדיו. ב- 2010 החליט בנו, וואסים, להמשיך את המסורת המשפחתית לצד אשתו ושותפתו, אמנית הקעקוע גבריאל. הסטודיו שלהם ממוקם ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, שם וואסים וגבי ממשיכים להחיות את המסורת המשפחתית העתיקה".  וסים רזוק מקעקע. "קעקועים" (צילום: יח"צ)נעשו בעבר מחקרים על קעקועים במרחב הישראלי?"דוד מוסקו הוא מחלוצי תרבות הקעקוע בישראל ומי שייבא את תרבות הקעקוע העולמית לישראל. כמלח בחיל הים ואחר כך בצי הסוחר הישראלי, הוא השתתף במסעות ימיים רבים למזרח הרחוק, לאירופה ואף לאיי האוקיינוס השקט ובכך נחשף לתרבויות קעקוע ברחבי העולם. עם השנים נהפך מוסקו למקעקע, לחוקר תולדות הקעקוע, לאספן וליוצר מקורי של מכונות קעקוע. הוא החל לקעקע באופן מקצועי ב- 1976. בתל אביב של שנות ה-70 וה-80, שנים שבהן הפליג מוסקו למקומות נידחים, קעקע בני לאומים ואמונות שונים, התקעקע כמעט בכל מקום אפשרי בעולם – לא היו רבים בישראל שהתעניינו בהיסטוריה ובאנתרופולוגיה של הקעקוע. אך כיום יותר ויותר אנשים בארץ ובעולם מעריכים את אמנות הקעקוע, את ההקשרים האנתרופולוגיים הרחבים שלה ומאמצים אותה אל לבם ואל גופם".דוד מוסקו, מחלוצי תרבות הקעקוע בישראל. "קעקועים" (צילום: יסמין ברגנר)אז מתברר שלצד מה שנתפס כתרבות רחוב, בעלת ערך אסתטי ותו לא, הוקמו בשנים האחרונות מספר פרויקטים, שעוסקים באיסוף ותעוד תרבות הקעקועים בארץ. "קעקוע פרוג'קט הוקם ב- 2011 על-ידי אלכסנדר טילקין וסטס וינשטיין במטרה לתעד בצילום את התופעה של תרבות הקעקועים בישראל", אומרת ברגנר. "בתצלומים אינטימיים של ישראלים וישראליות נושאי קעקועים, השניים מבקשים להראות את הצד החיובי, המעצים והאסתטי שבאמנות הקעקוע ולשנות את הדעות הקדומות הקיימות עדיין בהקשר הקעקועים בישראל ומחוצה לה – במיוחד הסטיגמות הקושרות את הקעקוע לתרבות שוליים ולפשיעה. בנוסף, הפרויקט חותר לתת ביטוי בשיח התרבותי לתופעה שהתקרבה בצעדי ענק מהשוליים אל המרכז ונהפכה בעשור האחרון למרכיב בעל נוכחות משמעותית בתרבות ובאמנות. התצלומים, המצולמים בכנסים, בסטודיות לקעקוע ובמרחב האורבני של תל-אביב, נותנים ביטוי לנוף העירוני המוכר והאהוב ולשוכניו הססגוניים. טילקין ווינשטיין שואפים לרדת לחקרם של מקורות ההשראה וההשפעה של תרבות הקעקוע הגלובלית על זו הישראלית. במפגשיהם עם המצולמים הם מבקשים לחשוף גם את מניעיהם האישיים לשאת על גופם לתמיד סמלים, דימויים, וטקסטים".ביטוי לנוף העירוני. "קעקועים" (צילום: קעקוע פרוג'קט)יש עדיין קשר בין הקעקועים המודרניים לשורשי הקעקוע בתרבויות קדומות?"בהחלט. למשל 'ד"ר לארס קרוטק – "צייד הקעקועים', צלם ואנתרופולוג קעקועים בין-לאומי מציג בתערוכה סדרת תצלומים החושפת אותנו לתרבויות ילידיות מגוונות ברחבי העולם – להיסטוריה, לאמנות, לטקסי המעבר והחניכה ולתפיסות העולם, כפי שהם מתגלים לעינינו דרך אמנות הקעקוע. היצירה הסופית – הגוף המקועקע – מהווה כלי מקודש של התפתחות והשתנות, המקדד בתוכו את תפיסת העולם הקדומה האישית, החברתית, האקולוגית והרוחנית המתקיימת לאורך דורות של אמונה שבטית באמצעות עושר סמלים חזותיים, שהוא בד בבד ייחודי לתרבות אך גם מהווה חלק משפת האמנות האוניברסלית. כך, כמנהג חברתי המושרש עמוק הן בזיכרון הקדמוני והן בחיי היום-יום, הקעקוע הוא גם השאיפה ליצור משהו נצחי בעולמנו בר-החלוף".תרבויות קעקוע ילידיות ברחבי העולם. "קעקועים" (צילום: ד"ר לארס קרוטק)התערוכה "קעקועים" תוצג עד ה-30 באוקטובר 2017 במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ