מרטוב ועד שרוף: הצצה לביאנלה לקרמיקה הישראלית

הם חיים בעולם בו החומר הוא הכלי, אליו הם יוצקים תוכן מעולמם. לקראת עליית התערוכה המקיפה לאמנות הקרמיקה בישראל, בואו להכיר כמה מהיוצרים שישתתפו בחגיגה

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מנחה נופה, עכבר העיר

מהו חומר וכיצד זה קשור למצב הקיומי שלנו? עם שאלות אלה ועוד ינסו כ-72 אמנים להתמודד בביאנלה לקרמיקה ישראלית שמוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל. בתערוכה יוצגו עשרות עבודות קרמיקה במגוון רב של טכניקות ועולמות תוכן, תוך עיסוק בשאלת מחזור חיי החומר, מרטוב ועד שרוף ועד לחידושים העכשוויים ביותר בתחום. » הביאנלה לקרמיקה ישראלית - לכל הפרטים» אמנים צעירים - לכל הכתבות‏‏‏» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבות» דיוקן צעיר: האיורים המינימליסטיים של דנה רזאביטל אשד אביטל - "אביב" מי אני: "אני נושמת עולם של מורכבות ופרטים, רגישות ואור, דפוס אישי וצורות וטבע, בעיקר מהצומח. אני אוהבת לעבוד עם פורצלן, הנחשב לסוס הפרא של החומרים הקרמיים, אך אין לי יומרה לאלפו. אחרי שנים של חיפוש גיליתי כי באמצעות הפורצלן אני מסוגלת להעביר בצורה הטובה ביותר את תחושותיי, את הצבעים והצורות אליהם אני נחשפת".עולם של מורכבות ופרטים. עבודה של אביטל אשד אביטל (צילום: לאוניד פדרול)אורית בן אריה - "אחד אחד" מי אני: "החומר מהווה מוקד המאפשר לי לעבור בין השימושי ללא שימושי. אני אוהבת את הפער והמתח הקיימים בין שני קצוות אלה, והם מהווים את מקור ההשראה עבורי בשני התחומים. בעבודה המוצגת אני עוסקת בפיסול כלי עבודה המקיפים אותי בסטודיו - באמצעות החומר הקרמי אני מעבירה את הכלים מהעולם השימושי והתכליתי אל תוך העולם הפיסולי, הסמלי והמטאפורי".סמלי ומטאפורי. עבודה של אורית בן אריה (צילום: לאוניד פדרול)אניה קירזנר - "כוס תה ומעבר" מי אני: "מה הוא חומר? נראה לנו שזה משהו שקיים, קונקרטי, ממשי, אמיתי. אך אם נתבונן נגלה שלא נוכל למצוא בעולם הזה שום דבר שקיים באופן עצמאי, מוחלט ולא מותנה. הכל נמצא בשינוי תמידי. בכל רגע נתון עולם חדש מופיע. העולם החיצוני, החומרי, לא יותר ממשי מהעולם הפנימי הדמיוני - שניהם משחק חופשי של תודעתנו".שינוי תמידי. עבודה של אניה קירזנר (צילום: לאוניד פדרול)ברק טוויטו - "צלמיות בובות" מי אני: "החומר נושא עמו תכנים חברתיים הטבועים בתרבות. חפצים מזוהים עם החומר ממנו הם עשויים, ומשמעות החומר עבורנו משתנה בהתאם לחפצים שאנו מכינים ממנו. העבודה שלי בודקת קשרים של משמעות, דימוי וחומר באמצעות שימוש בחומרים שונים. דרך דימויים נשיים השייכים לעולמות הרחוקים זה מזה, החל מצלמיות פולחן פרה-היסטוריות, דרך פיגורינות הפורצלן הדקורטיביות ועד לבובות הברבי".קשרים של משמעות. עבודה של ברק טוויטו (צילום: לאוניד פדרול)מיקה מיכאלה אורסתיו - "פנלופה" מי אני: "בתהליך בנייה ידני יצרתי טבעות חומר קטנות, השזורות יחד ויוצרות אריג בעל גמישות, תנועה, מרקם וצליל ייחודיים, בו מתקיים ניגוד בין היחידות הקשות, לבין מכלולן הגמיש. עבודתי העלתה בזיכרוני אגדה מיתולוגית יוונית, שבה אריגה נשית יצירתית שימשה כמחיצה רבת משקל. השם 'פנלופה' (ביוונית שילוב של המילים 'רשת', 'אריג', 'עין' ו'פנים') מקושר לדמות המבלה זמן רב באריגה, ושהמוטיבציה שלה עלומה".מוטיבציה עלומה. עבודה של מיקה מיכאלה אורסתיו (צילום: לאוניד פדרול)הילדה מירום - "הדהוד" מי אני: "העבודה בחומר היא עבורי התמזגות עם ליבת החיים, להיות כאן ועכשיו. חיפוש העומק הטמון בתוכי. חומר וידיים, רגש, בלי מחשבות, פתיחות, שקט פנימי המאפשר התבוננות פנימה. דוממים ויחידים ניצבים הזקיפים. שואפים למרומים בחיפוש עומק הטמון בתוכם. לרגליהם, שלושה אלמנטים יוצרים אחדות, שלמות והרמוניה זורמת".התמזגות עם ליבת החיים. עבודה של הילדה מירום (צילום: לאוניד פדרול)אליאונורה אורלי אדלביץ - "יקיריי" מי אני: "כשפגשתי בפעם הראשונה את כוסות הפורצלן העדינות עם תבליטי הגיישות היפניות, התמלאתי בהתרגשות רבה למראה הקסם שנחשף בפניי. הייתה זאת חוויה של גילוי והתפעמות. חשתי שעליי לפענח את הטכניקה שבה נוצרו הכוסות. הגילוי הזה הוביל אותי למסע ארוך ומאתגר, ממנו נוצרה עבודה זאת. בבית אמי בתל אביב נותרו להם שרידי זיכרון מתקופה אחרת, צילומי משפחה ישנים, אותם הימרתי לתבליטי אור עדינים עשויים פורצלן. עבודה זאת נעשתה מתוך געגוע, לזכר סבי וסבתי היקרים, מאנוסי משהד-אירן, שעלו לארץ בדרכים פתלתלות, בשנות ה-30 של המאה ה-20. לצערי, זכיתי רק תקופה קצרה ליהנות מנוכחותם. בניגוד לתבליטים רגילים, יש צורך להאיר את תבליטי הפורצלן בכדי לחשוף את הדימוי הצילומי. הבדלי הגוונים בדימוי נוצרים כאשר אור רב יותר עובר באזורים הדקים של החומר ופחות אור עובר דרך האזורים העבים".חוויה של גילוי והתפעמות. אליאונורה אורלי אדלביץ (צילום: לאוניד פדרול)רונן ימיני - "תכלית" מי אני: "כקדר, החומר ועבודת האובניים הפכו לחלק משמעותי ממי שאני. בכל עשייה חומרית עולות בי השאלות: על שום מה? לשם מה? ואף על פי שאין לי תשובה אני לא יכול להפסיק לקדר. הכלים נוצרים ונמכרים, נערמים ומצטברים, ונראה שלעשייה יש קיום משלה, והיא אינה תלויה בשום תכלית או מטרה". קיום משלה. עבודה של רונן ימיני (צילום: לאוניד פדרול)גליה ארמלנד - "הבשורה" מי אני: "אני מרותקת לכוח החבוי בין הנרטיבי לחומרי. מחד היכולת של דימוי נרטיבי לתמוך במהלך טרנספורמטיבי, מן המציאות לדימיון, ומאידך החומר, היוצר נוכחות של 'כאן ועכשיו'. בעבודתי, כלים פשוטים וזמינים שקל להזדהות איתם, משמשים כמצע לציור וכדרך ביטוי המחזקת את הנרטיב. העבודה עוסקת במרחב היומיומי שלי, סביבתי הפרטית, והמציאות הרחבה החודרת פנימה".כאן ועכשיו. עבודה של גליה ארמלנד (צילום: לאוניד פדרול)הביאנלה לקרמיקה ישראלית תתקיים עד ה-10 בנובמבר במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ