אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירת החפצים: התערוכה שמדובבת את הדומם

זה אולי נשמע כמו סרט מדע בדיוני, אבל דמיינו לעצמכם עולם שבו המסננת שלכם הייתה יכולה לדבר או אפילו לשיר. מה היא הייתה אומרת ומה משתיקה? תערוכה חדשה מנסה לשלב בין החפצים היומיומיים לשירים עכשוויים, ועל הדרך ממציאה מושג חדש

תגובות

בעידן של הרבה מהכל ומרוץ יומיומי אחרי הזנב של עצמנו עם מעט מאוד רגעי מנוחה, החפצים שמקיפים אותנו נעלמים מעט מהנוף והופכים לשקופים. מסננת, מאפרה, מקרר וטלוויזיה - מתי לאחרונה הקדשתם להם יותר משנייה? "שירת החפצים" היא תערוכה המוצגת בגלריה שער 3החיפאית, המנסה לתת במה לאותם חפצים הנלקחים כמובן מאליו, ולחבר ביניהם ובין עולם השירה. "התערוכה היא חיבור ראשון שנעשה בארץ בין שירה לבין עולם עיצוב המוצר", מבארת אוצרת התערוכה, רביד רובנר, מרצה להיסטוריה ותיאוריה של העיצוב במכון הטכנולוגי חולון, שאצרה את התערוכה  בשיתוף עם סמדר שינדלר ובעז נוי. "בשנים האחרונות חיפשתי שירים שיכולים לתת למעצבים השראה, ומצאתי שיש יחסית מעט כאלו בהשוואה לשירים שעוסקים באדם, ברגשות לבני אדם, בנוף, בבית. את השירים שמצאתי כיניתי שירי חפצים, הבאתי לסטודנטים לעיצוב והם אהבו את זה".

איך הגעת דווקא לחיבור הספציפי הזה?"מעצבים לא רגילים לעבוד עם שירים כמקור השראה לעיצוב. כיוונתי לכך שהתערוכה תחולל מהפך בעניין הזה, שהשירים יגרמו להם לראות את החפצים שהם מעצבים מכיוון אחר, לתת לחפץ עוד מימד, פואטי. גם למשוררים זו הייתה הפתעה - כי שירת חפצים היא לא סוגה קיימת". » שירת חפצים - לכל הפרטים» בין האישי לחברתי: המדריך המלא לתערוכות הבוגרים» עכבר אמנות - לכל הכתבות» דאק פייס: הסלפי כיצירת אמנות חשובהפואמות מוחשיות בתערוכה מוצגים שירים המונחים זה על זה בערימות דפים, והמבקרים מוזמנים לקרוא, לאסוף שירים ולהכין ספר שירי חפצים אישי במעטפה מיוחדת. לצד השירים, מוצגות עבודות הבוחנות במדיומים שונים של אמנות, כיצד החפצים מבטאים את חיינו ומשקפים את מי שמשתמש בהם. ההשראה לתערוכה הגיעה לרובנר מסביבתה הקרובה. "יש לי לא מעט חברים משוררים, וחפצים זה תחום העיסוק שלי. יום אחד פגשתי את אהרון שבתאי ליד שוק הכרמל, וסיפרתי לו שאני אוספת שירי חפצים. הוא אמר 'יש לי שיר חפצים נהדר', ויש לו המון. הוא משורר החפצים המוביל בישראל, הייתה לפניו האסופה 'שבע פואמות' שבדיוק יצאה לאור. דרשתי שיקריא לי. הוא פתח, דפדף באיטיות והקריא 'אני תלמיד / של כיסא'. מבחינתי זה השיר הכי חשוב בתערוכה".

מהו בעצם המושג "שירת חפצים"?"החפץ בשירה העברית הוא תמיד החפץ שכולנו מכירים. 'מפית ספר לחבריך' למשל, שמופיעה בשיר של רוני סומק, אנחנו מיד מדמיינים את הפיתה עם הטחינה הנוזלת שמאכלסת במלואה יד אחת, ואת היד השנייה מנסה לשלוף באקרובטיקה את המפית מתוך קופסת פח מחוררת משני הצדדים. זאת שירה יומיומית, קונקרטית, שירת חול, במובן של בקבוק חול מתמנע. ומאידך דרך דברים מאד יומיומיים, כמו ספסל למשל, בשיר של נוית בראל, או קופסת אחסון לסלטים בשיר של אלה נובק, אפשר לראות מורכבות רבה של מערכות יחסים. החפצים הם הביטוי המטריאלי-פונקציונלי של הקיום שלנו, זה מה שמגדיר אותנו כאינדיבידואלים וכחברה, בנוסף לשפה".

וכיצד מגיבים הצופים לחלוקת השירים, דבר שבעצם הופך אותם לחלק מהתערוכה?"התובנה שהשיר הוא חפץ בעצמו נקלטת מיד. אנשים מסתובבים עם מעטפה שהיא מן פראפרזה אוריגמית על שקית פיצוחים, ומלקטים להם את השירים שהם אוהבים. הופתעתי לראות שרוב המבקרים לא לוקחים את כל השירים, אלא בוחרים חלק, רק את אלו שאהבו. תהליך החפיצה עצמו הוא מאד מתגמל, משום שהעמודות מודבקות בדבק פנקסים, והתלישה מעצימה את התחושה של הבחירה וגם משמיעה את הסאונד המוכר מימי בית הספר. מעבר לזה, זה בעצם קונספט חדש ליצירה של ספר שירה - התוכן (שירת חפצים) והצורה (הספר המלוקט) נמצאים בתאום מושלם, כי גם כשתקראי אותם בבית תזכרי שבחרת חלק, ושתרמת להנמכה זערורית של הערימה. עכשיו, אחרי שהתערוכה עוברת כבר בפעם השלישית, אחרי חולון היא הוצגה בעיריית תל אביב בשבוע הספר, הפרש הגבהים מתחיל לקבל משמעות, והתערוכה מתקבלת כמו גרף תלת ממדי של חפיצה". יש רעיון לפרויקט הבא?"יש ים של רעיונות: תרתי משמע ובמילולי ודוקטורט. יש גם דיבור להעביר את התערוכה לעוד מקומות, בארץ ולחו"ל. פתוחה להצעות".

"סברינה דה ריטה מספרת סיפור שלם של מדינה עובר דרך המימיות הצה"ליות. הלוחמים השאירו מאחור את המימיות ויצאו לבלות בים בשקיעה. אחר כך יחזרו למקום שבו אין ים, ולפעמים גם בו אין מי שתיה". עבודה של סברינה דה ריטה

"אנה לוקשבסקי מביאה סיטואציה יומיומית מוכרת - השקיות שמביאים מהסופר ומיד מפזרים את תכולתן במטבח - בדרך כלל נמשכת מעט זמן. לוקשבסקי מאריכה את ההתבוננות, בציור שמן גדול, וכך נוצר מן טבע דומם שאיננו זה המתוכנן במטרה ליצור קומפוזיציה של יחסים יפים בין צורות ואור וצל, אלא משהו סינטטי, מלוכלך, כאוטי ומאד ישראלי. התבוננות על רגע מתיש משהו, של אחרי מסע עירוני מהאוטובוס במעלה המדרגות הביתה. ניצחון יומיומי קטן".עבודה של אנה לוקשבסקי"גם כאן בפרט מתוך עבודה של נטליה זורבובה יש טבע דומם, שהפעם רואים דרכו נערה צעירה. גבב הנעליים שלה והקישוטים מלמדים על הדמות שאיננה נוכחת בתמונה. הציירת היא האמא, ודרך הציור היא מכירה את הבת. כיום, כשכולם מצלמים תמונות סלפי הדומות זו לזו, מעניינת דווקא פעולת הציור הממושכת התופשת את החפצים ומפקיעה אותם מהבנאליות לעבר כינון של סובייקט ייחודי".

פרט מתוך עבודה של נטליה זורבובה

"בעז נוי מציג כוס קפה שחור על שרפרף. הדחיסות של השרפרף בתוך הציור מצד לצד תופסת יפה את ההוויה היומיומית של פועלים, של צעירים בדירות חסרות כסף, של שכונות עוני. זה הקפה ההפוך למכונת הקפה שהפכה לפופולרית במטבחי הבורגנות, קפה שמגדיר שהכל מסתכם בקפה על שרפרף, בדלת אמותיו של הקנבס. אגב, הציור של נוי מזכיר את השירה המצויין של רועי צ'יקי ארד - 'הקפה עומד מעל הצלוחית / ומתחתם השולחן / מתחתיו המדינה'. בתערוכה יש לצ'יקי שיר אחר, על מסננת".עבודה של בעז נוי

"פרט מתוך עבודה של נטליה זורבובה, על המתח בין הטבע (היונים) לבין השאריות של התרבות (הבדלים, הקופסאות) מועצם באמצעות הרקמה העדינה והמטרידה".פרט מתוך עבודה של UNGA"שירת חפצים" תוצג עד ה-6 בספטמבר בשער 3, חיפה.

*#