רועי רוזן: להקה מופרעת של איש אחד

כיצד מקבץ אמן את יצירותיהם של אמנים שאינם קיימים? תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב מוכיחה שהעבר הוא דינמי, וההיסטוריה היא אירוע השייך להווה

טל אנגלשטיין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל אנגלשטיין, עכבר העיר

"העניין אף פעם לא היה לרמות, אלא לערער" מנסה האמן רועי רוזן להסביר את ריבוי הזהויות שמאפיין את הרטרוספקטיבה שלו "תערוכה קבוצתית", שנפתחה לא מכבר במוזיאון תל אביב. "אני מעוניין ליצור מצב שבו הגבולות בין הבדוי והממשי מתמסמסים, בעיקר כי בדומה לסוגים אחרים של חלוקות בינאריות, זה גבול מפוקפק ולעתים קרובות כוזב", הוא מוסיף. כמי שלאורך הקריירה שלו הפך את עורו כל פעם מחדש, בדה פרסונות ועטה מסכות שונות - ליהטוט בין מציאות לדמיון והליכה על התפר בינהם הוא עבורו דבר מוכר. כעת מציג רוזן את כל הדמויות יחד, כלהקה מופרעת של איש אחד. זאת תערוכתו הראשונה במוזיאון תל אביב והמקיפה ביותר שלו, והיא כוללת עשרות ציורים ורישומים, מקבץ של ספרי אמן וספרי פרוזה, וגם אולם קולנוע שמציג את סרטי הוידיאו שיצר.» רועי רוזן: תערוכה קבוצתית - לכל הפרטים» מה נמצא מאחורי הסקיצה?» דיוקן צעיר: תפיסת הזמן של מארק יאשאייבהמפגש הראשון עם התערוכה עלול להיות מבלבל. תחילה נתקל הצופה בקיר שממפה את התערוכה שלפניו לפי אזורים השייכים לאמנים שונים. השם "תערוכה קבוצתית" לצד שמו של אמן אחד יוצר הטעיה משונה-אך-מכוונת, וצורת העיצוב של החלל עלולה להזכיר אוסף היסטורי של אמנים שפעלו בעבר. אך בהיכנסו פנימה לעובי התערוכה, נתקל הצופה בעשרות ציורים ואיורים שבכולם קריצות פרוורטיות, עלילות מלאות דם, סקס וסוריאליזם. אלו, בשילוב הצבעים הרויים והמבריקים של הקירות שמשווים לתערוכה מראה קטלוגי, ובעיקר הסגנון הציורי הדומה, משרים תחושה שזהו היכל של מיתולוגיה עצמית.מיתולוגיה עצמית. "רועי רוזן: תערוכה קבוצתית" (מתוך התערוכה)לאחות את הסיפור מחלקיו השונים "יש ממד של הפתעה שקשור בכך שבמהלך עבודה על דמות או פרוייקט חדשים, קיימת חוויה דרמטית של הפניית עורף לעצמי, מעיין בגידה עצמית, ואילו התערוכה חושפת עד כמה פנטזיות, תשוקות ופחדים מסויימים חוזרים באופן עיקש ועקבי", מתוודה רוזן כשהוא מתאר את המעבר מתערוכות היחיד שהתמקדו בדרך כלל בנושא אחד, להצגה מחדש של חלק מרכזי מגוף עבודתו. "הדבר הנוסף המפתיע כאן הוא שאני חווה את עצמי כאמן תובעני וקשה לעיכול בכל פרוייקט", משתף רוזן, "ובאופן מוזר נדמה שהמפגש עם המכלול נהייה קליל ופתייני יותר מאשר עם גוף עבודות אחד בלבד. אולי התביעה לצלול באופן מוחלט לסיטואציה קונפליקטואלית קשה יותר מהמשחקיות וההתניידות שמאפשר המכלול". ריבוי הדמויות אכן חושף את המנגנון היצירתי שעומד מאחוריהן ואת מוחו הקודח של האמן שבדה אותן. אך במקביל, אותו ריבוי מבקש מהצופה להתגייס ולאחות את הסיפור מחלקיו השונים, בין אם על ידי קריאה במלל הרב שמשולב בתערוכה ובין אם ברצון לצלול אל מחוזות הידע העשירים שעוררו את אותו מוח קודח, שהרי ברור שרוזן הוא בין היתר אינטלקטואל."תערוכה קבוצתית" מאגדת אוסף של תערוכות שהציג רוזן לאורך הקריירה שלו, כשכל אחת מהן הציגה בעבר נקודת מבט, סיפור ופיקציה אחרת. במקהלת הדמויות שהספיק רוזן להמציא החל מסוף שנות ה-80 ועד היום, חברים אווה בראון, השייכת לתערוכה השערורייתית "חייה ומותה של אווה בראון", שהוצגה ב-1997 במוזיאון ישראל ו"חשפה" את היטלר מנקודת הראות של אהובתו מעט ימים לפני שהתאבד; ז'וסטין פרנק - אמנית בלגית פרובוקטיבית שהיתה מקורבת לחוגי הסוריאליזם, ומקסים קומר-מישקין, מאייר רוסי שחי בארץ, סבל מפארנויה שפוטין מתכוון לרצוח אותו ולבסוף התאבד, לא לפני שהותיר סיפור מאוייר על חפצים שמתעללים בגופו של ולדימיר. כל הדמויות, כפי שציין בשיחה שנערכה עמו, מדובבות צד בהיסטוריה שטבעי היה שייכתב, אך בכל זאת נותר אילם. בכך רוזן מבקש להפוך את העבר לדינמי ואת ההיסטוריה לאירוע השייך להווה. עם זאת נדמה שלרוזן יש נטיות לפרסונות מסוג או אפילו ממוצא מסוים. "המשיכה התרבותית שלי פוליגמית וגרגרנית - אני נמשך להרבה דברים", הוא מסביר, "המזרח אירופאיות היא בעיקר על רקע תכתיבי הזהות המקומית. המשפחות שלי מגיעות ממזרח אירופה, והשורשים המדומיינים האלה עוררו בי הזדהות".מתוך "הוידויים של רועי רוזן" (2008):לאילו תרבויות אתה נמשך?"כילד היה לי קל יותר להתרפק על דימוי מפונטז של יהודי רך וצנום, יושב בית וכפוף גב, מאשר עם ישראלי שרירי בשדה או בצבא. הלמידה המאוחרת יותר המחישה לי גם את האופן שבו היהודי המזרח אירופאי עורר בוז ביהודי המערב".לצד הציורים והאיורים מוצג הסרט "צא", שזכה ב-2010 בפסטיבל ונציה בפרס "אוריזונטי" לסרט הטוב ביותר באורך בינוני, ומחזק את אותו טעם תרבותי מזרח אירופאי שאופף את התערוכה. הווידיאו, שבהתחלה מתחזה לסרט דוקומנטרי העוסק בתרבות הסאדו מאזו, הופך לטקס גירוש שדים מצולם שבו בחורה בעלת זהות פוליטית שמאלנית מנסה לגרש את רוחו של ליברמן מהבחורה הימנית. במהלך הגירוש, הבחורה שמזדהה עם האידיאולוגיה של ליברמן, פולטת ומגבבת משפטים שונים שנאמרו על ידיו בעבר. העיסוק בזהות שלו ובטשטוש שלה ממשיך גם בסרט "הוידויים של רועי רוזן", שבו שלוש עובדות זרות מגוללות בשמו, בעברית מדוקלמת, פנטזיות ועלילות ספק בדיוניות מחייו.מה שונה ביחס שלך לווידיאו מהיחס שלך לציור או רישום?"העבודה עם אנשים אחרים אחרי שנים ארוכות של 'עשה זאת בעצמך' מוחלט, למשל. המעורבות של אנשים כמו הצלם אבנר שחף בכל הסרטים שלי, או של מקס לומברג, שהמעורבות שלו חורגת מעריכה - היא עניין מאוד מרגש ומענג".פוליגמית וגרגרנית. "רועי רוזן: תערוכה קבוצתית" (מתוך התערוכה)בתערוכות ענק של אמנים חשובים, יש לא פעם משהו מעושה או מלאכותי, מכיוון שהמוצגים שנבחרים עבורן הם לרוב הלהיטים הגדולים, והם ממוקמים זה לצד זה באופן שמספק ומרצה את הקהל, אך גם מוותר על העומק, ועל האופן החד פעמי שבו נבחרו להיות מוצגים או ערוכים במקור. בתערוכה הנוכחית נדמה שהמכלול, שמשלב טכניקות ומדיומים שונים, מצליח להציג את העבודות באור שונה, ואת רוזן מעורטל מתמיד.התערוכה רוויה בסוגים שונים של התבטאות - ציור, רישום, כתיבה, איור ווידיאו, האם בכל אחד מהן אתה עוטה זהות אחרת?"אני לא מרגיש שונה, אבל מוגבל לעתים קרובות מכדי להפעיל אותן במקביל. למשל, העבודה על ציורי האלבום 'הלילה של ולדימיר', שתבעה שלוש שנים, טירפדה לגמרי תכניות שהיו לי לסרט באורך מלא. בימים אלו אנחנו משלימים את הסרט הקצר 'ערוץ האבק', פרשיית אהבים בין גבר, אשה ושואב אבק בצמוד קרקע על רקע מתקן חולות, כאשר איגור קרוטוגלוב אחראי למוזיקה הנפלאה. הכוונה היא לקיים אירוע במוזיאון באמצע מרץ, שבו אני אגיש הרצאה-מיצג, האנסמבל שמופיע בסרט יבצע את היצירה, ואז נקרין את הסרט".התערוכה "רועי רוזן: תערוכה קבוצתית" תוצג עד ה-30 באפריל במוזיאון תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ