מה מסתתר מאחורי מבקרת האמנות החשובה בארץ?

מה גרם לאמנית רינת שניידובר לחקור את הפרסונה הפייסבוקית של מבקרת האמנות של "הארץ", גליה יהב? ומה מסקנותיה? תערוכה חדשה בוחנת מה עומד מאחורי הביקורות והלייקים

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מנחה נופה, עכבר העיר

מה קורה בעולם בו יש מבקרת אחת השולטת על תחום ביקורת האמנות? ומה קורה לאמנים שרוצים שתבוא להתרשם מתערוכתם, אבל היא לא באה? אם תשאלו את האמנית רינת שניידובר, התשובה היא תסכול. "לקראת סגירתה של תערוכת היחיד הקודמת שלי, לפני שנתיים כמעט, נתקלתי בגליה יהב (מבקרת האמנות של הארץ מ.נ) בפתח הגלריה", היא נזכרת. "ביקשתי ממנה, בתחינה כמעט, שתבוא. התערוכה נסגרה וגליה יהב לא באה, אבל השאלות - מה היא מייצגת עבורי? ומדוע חשוב לי כל כך המבט שלה? חלחלו עמוק פנימה, וזרעו את היסודות לתערוכה שנפתחת ביום חמישי הקרוב". שניידובר מתכוונת לתערוכה "גליה יהב - דיוקן עצמי", שתוצג בגלריה רוזנפלד ועוסקת בשאלות שנוגעות לייצוג עצמי בעולם האמנות.חומרי הגלם לעבודות בתערוכה שאובים מארכיון הפרסומים בפייסבוק של מבקרת האמנות. במשך שנה אספה וניתחה שניידובר את הפוסטים של יהב, עברה על חוויותה אישיות, דיעותיה הפוליטיות ויצירות האמנות שהיא אהבה, לצד התגובות שהיא מקבלת מהגולשים שעוקבים אחריה. "השאלה מה גליה יהב מייצגת עבורי קשורה לא רק בעובדת היותה מבקרת האמנות החשובה ביותר בארץ", מסבירה שניידובר, "אלא בסוג הפרסונה שלה כפי שהיא מצטיירת בפייסבוק: אב הטיפוס של האמנית האינטלקטואלית, המרדנית והסקסית שמאכלסת את המיתולוגיה של עולם האמנות. לדעתי, הצירוף הזה הוא שגורם לכמות רבה כל כך של אנשים לעקוב אחריה ברשת, כמועדון מעריצות ומעריצים, והמניע הראשוני שלי היה לנסות לבדוק האם, באמצעות עבודה ארכיונית על דף הפייסבוק שלה, ניתן להגיע אל האדם שמסתתר מאחורי הפרסונה".» גליה יהב - דיוקן עצמי - לכל הפרטיםלהפגין נוכחות. "גליה יהב - דיוקן עצמי" (מתוך התערוכה)יד רוחצת יד

זאת לא תערוכה ראשונה לשניידובר (37). היא בוגרת תואר ראשון באמנות רב תחומית וספרות מאוניברסיטת תל אביב, למדה צילום בקמרה אובסקורה, אבל מעידה על עצמה שאינה תוצר של פס הייצור של בתי הספר לאמנות. היא הציגה בגלריה P8, בבית האמנים ובעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, ועכשיו מתמודדת עם נושא הביקורת בארץ. "אני מרגישה שחסר מבט ביקורתי בחברה", היא אומרת. "תרבות ה'פרגון' היא נחמדה על פניה, אך בסופו של דבר היא משחיתה את חוש השיפוט שלנו והתוצאה היא טקסטים רדודים, בלתי מאתגרים, שנכתבים מפחד להסתבך או להסתכסך עם בעלי הכוח. מין 'יד רוחצת יד' שכזו, שמאפיינת חברות מושחתות.אבל תמיד לאמנים יהיו טענות כלפי מבקרים, בטח כאלה שלא כותבים עליהם ביקורות מפרגנות או שפשוט לא מגיעים לתערוכות."היפוך התפקידים שאירע בזירת האמנות כתוצאה מהמצב הזה, כשאמנים ואוצרים הבינו שהדרך היעילה ביותר לגרום למבקרת 'לראות' אותם היא להפגין נוכחות בדף הפייסבוק שלה ובמילים אחרות, לראות אותה, הפכה לציר מרכזי גם בשלב של ייצור העבודות. האתגר שלי היה כמובן, להפוך את הארכיון העצום שצברתי (ואת אבחנותיי, כמובן) ליצירות אמנות, שאחת מהן היא מיצג הפייסבוק 'סדרה בתשעה חלקים (מחווה לדניאל זק)', אשר במסגרתו ניצלתי את במת הפייסבוק כדי לפנות לגליה יהב בפומבי בשאלות כגון 'מי לדעתך חשובה יותר לעולם האמנות, את או אני?' או 'האם תהיי מוכנה לכתוב על התערוכה שלי ביקורת על מנת שזו תמוסגר ותוצג בגלריה. לגבי יחסי הכוחות בין מבקר לאמן, אני לא חושבת שיש תשובה אחת. היחסים הללו הם תלויי הקשר ותרבות. יחסי כוחות הם גם לא נתון קבוע, אלא יכולים להתהפך: כמו באהבה או בהפיכה".ולאחר שנה של מלאכה, מה המסקנה שלך?"איששתי את הסברה שלי שהתשובה היא לא: יהב, בדומה לשאר השחקנים והשחקניות על במת הפייסבוק, עסוקה לא פחות מהאמנים הכמהים לתשומת לבה בטיפוח מחושב של תדמית".יחסי אמן ומבקר. "גליה יהב - דיוקן עצמי" (מתוך התערוכה)מה תפקידך כאמנית? "אני חושבת שתפקידי כאמנית הוא להצביע על תופעות ועל מנגנונים ולעורר דיון ושיח ביקורתי סביב הנושאים שמעסיקים אותי. אם אצליח להשפיע במובן הזה שאמן יחוש מבוכה או הזדהות נוכח עבודת הווידיאו שלי Trying  to Break Trough, או שהצופים המכורים ללייקים יהרהרו מנקודת מבט חדשה בחרושת הייצוג העצמי ששולטת בחייהם בעומדם מול עבודות החול, ארגיש שעשיתי את שלי".קיבלת תגובה מגליה יהב על התערוכה?"היא בחרה לשמור על שתיקה, אבל גם זו תגובה בעיניי". עד למועד פירסום הכתבה לא התקבלה תגובה מגליה יהבהתערוכה "גליה יהב - דיוקן עצמי" תוצג עד שבת ה-27 בפברואר בגלריה רוזנפלד, תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ